אבל לגויים זה נראה שיש להם דווקא אחלה חיים

נו אז מה?

החיים של הגוים אומללים, סורי.

אלה שבעזה? כן, לחלקם הם אומללים..

אחרים שגרים במקומות אחרים בעולם(יותר נוצרים...)

לא חושבת שאומללים זו המילה..

ממש ממש ממש לא על האלה שבעזה דווקא.

למה שאני אדבר על העזתים ספציפית בשרשור שעוסק ב"חיים בלי תורה"?

אומללים זו המילה, לכל אלו שחיים בלי תורה, בלי קרבת ה', וכו'.. בהחלט.

עם חיים טובים משפחה ירגיש אומלל?

לא אמרתי שאתה מדבר עליהם.. 

פשוט אמרתי שהם באמת אומללים

את מתייחסת לאומללות פיזית, ואני מתייחס לאומללות מהותית.

אממ אז אולי תשנה תמילה?

ואני חושבת שגם אצל גוים יש תכלית לחיים

ויש להם את ה' רק במתכונת שונה..

שמקיימים את 7 מצוות נוח,

הם אינם אומללים כי יש להם תכלית.

אבל מרבית הגויים בימינו אינם כאלו.

גם מבחינה רוחנית..

המצב הכי קשה של חולה - זה כשהוא כבר לא מרגיש בחולי..

אין להם מצוה להרגיש אומללים.

המציאות היא שהם רחוקים מה'. ואנחנו יודעים שזו מסכנות. נקודה.

ככה הם נבראו..

ולמה השוות אותם לחולים בעצם?

פשוט לא הבנתי למה אנחנו צריכים לראות אותם בתור מסכנים.. 

אני נולדתי יהודי ומודה עלזה יוםיום שדווקא אותי ה' בחר לכך..

וזה שאני מרגישה עם עצמי טוב לא הופך אחרים לאומללים

אם ה' לא הביא להם את התורה זה מסיבותיו שלו..

אבל הוא גם החליט שהם יבראו..

וזה שהם לא יודעים מה יש בתורה וכו.. הוא השווה לאדם חולה

אני פשוט אומרת שאצלם בלי תורה זה לא מצב חסר

ולכן הם לא אמורים להרגיש מסכנים כי זה לא שהיה משו ולקחו

פשוט מלכתחילה אין! 

מה זה נקרא "להמ אנחנו צריכים לראות אותם בתור מסכנים"? זה לא "צריכים" זה האמת, ואנחנו מתבוננים בה.

אכן, מסיבותיו שלו הוא ברא אותם, ומסיבותיו שלו הוא לא נתן להם תורה, שורה תחתונה - הם מסכנים שאין להם אותה ואין להם את הקשר הטוב איתו.

מה משנה אם זה משהו שהיה ולקחו או מלכתחילה לא היה? ילד שהוריו נפטרו בלידתו הוא לא יתום בגלל שמלכתחילה לא היו לו הורין וזה לא שהיו ולקחו? תכל'ס אין לו הורים! 

לאיפה את מנסה להוביל?

שאין צורך להסתכל עליו פשוט בתור מסכן או אומלל...

אבל זה כן יכול יגרום לי להעריך יותר את זה שאני יהודייה

סה טו

מקווה שהובנתי נכון..

יתום הוא יתום גם אם הוא לא הכיר הורים, כאן אחז הדיון, מה את עונה על זה? ש"אין צורך להסתכל עליו כמסכן"? מה זה עוזר לי? המציאות היא שהם מסכנים, אם יש לך טיעון להוכיח שהם לא מסכנים - תגידי אותו, אם אין לך טיעון כזה - הם כנראה כן מסכנים, נקודה.

קצת מתסכל אותי שאנשים לא מסכימים על דברים שאני אומר כל יום איזה עשר פעמים בתפילה (ברכות התורה, ובא לציון, שלוש פעמים עלינו, לעולם י'הא אדם, וכו' וכו' וכו')

לא מסכימה..

אין לו הורים זו מציאות.. מסכן זו כבר החלטה שלו..

מה אתה אומר בתפילה? שהגוים מסכנים שאין להם תורה?

או שאתה מודה על כך שלך יש אותה?

אני חושב שאנחנו קוראים "מסכן" לשני דברים שונים..

כנראה אנחנו לא מדברים את אותה עברית..

בתפילה אני מודה על זה ש*אני לא כמותם*

"שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה..

שהם משתחווים, להבל וריק, ומתפללים אל א-ל לא יושיע,

ואנחנו, כורעים, ומשתחווים, ומודים..."

"אשר בחר בנו מכל עם, ורומננו מכל לשון"

זהו בדיוק..

זה שמישו לא כמוך לא הופך אותו למסן

מה שאת קוראת מסכן - גם אני מסכים שהוא לא...

את מתמקדת בהרגשה, בפעילות שלו, ביחס שלו לעצמו.

ואני מדבר מבחינת האמת האובייקטיבית, 

לא אמרתי שמי שלא כמותי הוא מסכן, הרב אלישיב זצ"ל "לא היה כמותי" אז הוא היה מסכן?

אבל גוי, שעובד להבל וריק, הוא בהחלט מסכן, גם אם הוא לא מרגיש את זה.

ביחס אליהם.. 

אני פשוט מסתכלת רק עליהם ביחס לעצמם

משו כזה...

זה משגע שאתם מודדים הכל סובייקטיבית.

מה זה "ביחס אליי" ו"ביחס לעצמם"??

ביחס לאמת!!

מה כ"כ קשה להבין כאן?

שמי שאין לו תורה ומצוות הוא מסכן?

משפרינצא כבר התייאשתי. עכשיו גם את?

אוף.

לא אמרתי שלא מכירה.. 

שאלתי איזו אמת כי יש כל מני..

"יש כל מיני"... זה מה ששפרינצא אמרה... "כל אחד והאמת שלו".. בלה בלה.

נו, אתם לא מכירות במושג אמת מוחלטת. לא מקבלות את הסמכות של הקב"ה לקבוע מה האמת.

באמת שאין לי איך לנהל איתכן דיון.

שאלתי אם זה שגוי הוא מסכן זו האמת?

לא, זה שהוא חי בלי אמת - עושה אותו מסכן.

(ריבון העולמים, מה את חושבת כשאת אומרת בעלינו "שהם משתחווים להבל וריק"? את חושבת "כע, וסבבה להם"?)

(בגדול הם כבר לא ככ עושים אתזה..)

או שאני אדם אורתודוכסי מאמין - ואז התשובה לשאלתך היא "כן".

או שאני אענה "לא" - ואז היין שלי יהיה יין נסך. היות שאלו יהיו דברי כפירה.

ועדיין לא מצאתי תשובה.
מה שכן מצאתי, שאני רק מתחילה לגלות את האמת.
אמת היא תהליך, אמת היא רבדים...

אנחנו קובעים לעצמינו מתי להתמסכן- כל עוד הם לא התמסכנו בפנינו...
הדבר הזה לא גורם להם להרגיש מסכנים,

ולא אמור לגרום לנו לרחם עליהם כי הם לא מסכנים...

זה שזה לא גורם להם להרגיש, זה בעצמו בגלל נחיתותם. הכלב לא מרגיש את נחיתותו מהאדם, זה לא אומר שהוא לא כלב....

וזה יהיה טפשי אם תנסה לשכנע אותו בכך שהוא מסכן.

כי הוא כזה ולא מכיר מציאות אחרת- אז אין לו סיבה להרגיש מסכן.

כמו שיש דתיים מסכנים כך יש גויים מסכנים ולהיפך,
אבל את המסכנות- הם בחרו להביא על עצמם.

 

וזה מסכנות להיות שפל.

ולא הבנתי מה חשבת שאת אומרת במשפט שזה יהיה טפשי אם אנסה לשכנע.

כתבתי אלף פעם - אין לי שום עניין לשכנע גוי שהאו מסכן.

אני יודע שהוא מסכן, זה מספיק.

אז חבל על הוויכוח..

כי פשוט מה שאתה מגדיר מסכן

זה לא מה שאנחנו..

שאת קוראת מסכן ל"מה שהוא מרגיש"

ואני קורא מסכן ל"מה שהוא באמת".

תגידי - היית רוצה להיות כלבה?

מה אכפת לך, לא היית מרגישה מסכנה, מבטיח לך!

היית בטוחה שהמצב שלך הוא הכי טוב בעולם, היית מבסוטה.

רוצה?

אבל עדין לא חושבת שזו המילה..

זה לא שאלה של אני רוצה.. אני פשוט לא

זו המציאות..

גם אותו לא שואלים.. זו פשוט מציאות..

והכלב לא נמצא במודעות שהוא נחות לכן הוא לא מסכן..

מי שהוא מסכן זה בגלל שהוא מחליט להיות כזה..

הויכוח הטרימינולוגי לא חשוב, העיקר זה העיקרון.

לא הבנתי מילה.

רוצה להיות כלבה או לא רוצה?

אם לא - למה לא?

להגיד "זו המציאות" זו התחמקות. תעני מה היית עושה אם יכלת לשנות אותה. זה שבמציאות את לא כלבה גם אני יודע.

אהה אבל אני מתווכחת פה בדיוק על העניין הזה..

בגלל שאני רמה מעל כלב אני יודעת שאני

לא ירצה להיות כלבה.. אבל אם תשאל את

הכלב אם הוא רוצה להיות בנאדם הוא גם 

לא בהכרח ירצה.. יו נאו

הוא לא ירצה להיות אדם - כי הוא לא מבין את המעלה בזה.

את חוששת שאת לא רוצה להיות כלבה רק כי את לא מבינה את המעלה שבזה?

בדיוק זו הנקודה, אם את - שיש לך שכל - מבינה שלא כדאי להיות כלב. זה אומר שלא כדאי להיות כלב, גם אם הכלב - שאין לוש כל. לא מבין את זה.

בנתונים שלי כיום לא באלי להיות כלב..

אולי אם הייתי כלב לא היה באלי להיות בנאדם..

אותו דבר עם גויים..

הנתונים שלך היום הם לא משהו מקרי, אלא יותר יכולת הבנה.

אכן, הכלב לא מבין את ההפסד שלו, אבל את, כאדם, יודעת באופן ודאי שהוא נחות. נכון?

אז נכון, הוא לא יודע שהוא נחות, כי אין לו את הכלים לדעת את זה.

אבל את, שיש לך את הכלים, כן יודעת את זה.

מה לא מסתדר כאן?

אתה מדבר על המצב העכשווי שאני עם שכל?

אז אתה צודק אני לא רוצה להיות כלב 

אבל אם אתה מדבר על כלב במצב שלו,

אז הוא לא בטוח ירצה להיות בנאדם..

הוא בטוח בדעתו, את בטוחה בדעתך.
יש מושג כזה בתרבות דיון (זה לא מושג ישראלי- לא מצפה ממך להבין אותו ): להסכים שלא להסכים, זה מצב שאומר שאתה עומד מאחורי אמירותיך, 
מכבד את האחר בו זמנית, והכי יעיל- לא יורד לפסים אישיים.

והכי חשוב- לכבד את האחר, למדתי את זה לאחר מעשה...
 

אמרתי כבר לפני איזה מליון תגובות שהגוי לא מבין מה הבעיה במצב שלו.

אבל את, יודעת את האמת. כי לך יש יכולת לדעת.

כמוש אין צד שתאמרי שהכלב לא נחות ממך, רק בגלל שהוא לא יודע שהוא נחות.

הוא נחות. זו עובדה, והוא לא יודע זאת. זו גם עובדה.

והן לא סותרות.

אני מכריזה בזאת: מסכימה שלא להסכים.
מצטרף לאמירה?

נחותים כן.. ולא עלזה התווכחתי..

אבל עוד לא הבנתי מה מסכנים קשור..

שאם מסכנים פירושו ההרגשה הסובייקטיבית - הם לא (וכך את מפרשת את המילה)

ואם מסכנים פירושו האמת האובייקטיבית, ללא קשר להרגשתה - אז הם כן (ועל המשמעות הזו אני דיברתי)

כבר כתבנו את זה, אין טעם לגלגל שוב מחדש...

זה לא גורם לו להרגיש ככה, על כן הוא לא אומלל,
כי אומלל הוא מי שמחליט להיות כזה!

יש כאן אנשים שלא אומרים ברכות התורה? שלא אומרים "עלינו"?

הנשמה שלנו בנויה במקור שבכל התרחקות מהקב"ה הנשמה שלנו מיד תרצה לחזור. היא כל הזמן כמהה לקב"ה ולדיבור איתו היא כל הזמן רוצה לחזור לשורש ולמשמעות של להיות יהודי. 

לגוייים הנשמה בנויה בצורה אחרת, הם לא צריכים לעשות את כל התורה והמצוות בשביל להרגיש מחוברים לקב"ה ולהפסיק את החיפוש אחר המשמעות, הם צריכים לעשות רק את שבע מצוות בני נח. מי שלא עושה אותם הוא בהחלט אומלל אבל אין להם כמיהה (לרוב) להיות יהודיים או משהו כזה כי הם לא יודעים את המתיקות שלה ואת הטוב שבה, הם בנויים בצורה כזאת ששבע מצוות בני נח מספקות אותם.

שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת מכוון גם כנגד חסידי אומה"ע.

זה שיש להם תכלית, זה נכון. אבל הם אומללים שזו תכליתם, להגיד "יש להם את ה' אבל במתכונת שונה" זה כמו להגיד "לא רק המלכה גרה בארמון, גם הטבח... הרי יש לו ביקתה בחצר..." 

ובכל מקרה, רוב רובם גם לא מקיימים את מה שכן התכלית שלהם, ככה שבוודאי הם אומללים איומים.

כן אתזה אני יודעת..

אני מסכימה עם המשפט של המלכה..

אממ אז ה' ברא יצורים אומללים ובעסות להם שהם נולדו?

ומה הקשר איומים עכשיו?

נו, אם את יודעת את זה, סו...

לא באסות להם, כי סוף כל סוף יש להם תפקיד, אבל הוא נמוך לאין שיעור משלנו.

ומי שרוצה - יכול להתגייר.

(איומים - א' בפתח)

לשון הגדלה, כמו "רשע איום"..., מקביל ל"עצומים".. 

אבל למה כתבת שהם איומים גם?

לא שהם גם אומללים וגם איומים, אלא אומללים איומים, כלומר - יש להם אומללות איומה. זה הכל..

חח

היום אני הלך לפי התורה וההלכה., או אני קמה כדי ובשביל לעבוד את התורה ולקיים את ההלכה?

כי אם כן, אשריכם!

כי אם כן את בבעיה עצומה!

צריך לעבוד את ה'! את ה'!

(בהנחה שאין בעיה נקודתית, שמצריכה טיפול)

תסכולים תמידיים, חיפוש אחר משמעות, אני חושבת שהייתי מנסה לתרום לחברה כמה שיותר (אני משתדלת לעשות את זה גם עכשיו) כדי שיהיה לי משהו משמעותי לחיים ומין עוגן.

ב"ה אני עובדת ה' וחושבת מלא פעמים על הזכות האדירה הזאת, כמה שזה קשה זה כדאי וזה שווה וזה פשוט זכות!!

לא מצליחה לדמיין תעצמי בלי ההלכה והתורה, בלי כול הגבולות של ההלכות וכו..
לא הייתי שמורה ומוגנת. ברוך השם שיש אותה!

בלי התורה ובלי ההלכה היינו נראים ועושים דברים כמו חיות,

תראי עם התורה איך אנחנו נראים, כמה קינאה, כמה שנאה, כמה

לשון הרע, כמה רוע, בכל אופן התורה ממתנת אותנו מזהירה אותנו

ואומרת לנו איך להתנהג, עם ההורים ועם האנשים, שוב תודה לך.

צודקת במאה אחוז. התורה מאזנת אותנו ומיישרת..

והגעתי למסקנה שאם הייתי מאמינה ח"ו שאין תכלית לעולם, שנוצרנו במקרה, ושבעצם אני סוג של חיה משוכללת - הייתי נכנסת לדיכאון עמוק וכנראה לא יוצאת ממנו...

בשביל מה לי לחיות בצורה כזו? להתמודד עם כל הדברים הרעים שיש בעולם, בלי הידיעה שיש מישהו שמשגיח עליי, שאוהב אותי, שברא אותי במיוחד כדי שאעשה שליחות שאף אחד אחר לא יכול לעשות, ונתן לי כוחות מיוחדים בדיוק בשביל הניסיונות שאני צריכה לעבור... אני חושבת שבאיזשהו שלב הייתי מתאבדת.

נכון יש הרבה הנאות והכל מותר, באותו רגע שנהנים זה כיף

אבל זה כמו לשפוך מים לדלי עם חור - אף פעם לא מרגישים מלאים.  

תמיד מרגישים ריקנות, שיעמום, חוץ מזמן שעסוקים כי תכלס אין תכלית לחיים.

תמיד מחפשים את ההנאה הבאה למלא את עצמם. 

וזה בלי לדבר על חיים בלי אמונה שעצבניים וכועסים

כח למטה) 

ללא תורה החיים שלנו היו בזבל 

בלי מטרה

ואני לא רוצה להרבות בתיאורים

אהבה דמיונית, רדיפה אחר הבלתי ניתן להשגה.
הייתי זולה, הייתי רעה,
הייתי נכנעת ליצריי בקלות- ולא מנסה להתמודד,
לא היו לי גבולות, לא הייתי ממצה את עצמי,
הייתי עצובה!
 

סורי. הייתי חייבת.

צריך להיות מוחברים לעצמינו בשביל לאהוב באמת.
אהבה דמיונית- היא מין השפה ולחוץ, רק מחוות שטותיות.
אהבה אמיתית היא עומק (לא אמרתי איזה- שלא תצאו על הפילוסופיות שלי) והבנה מה אני מצפה מעצמי.

אבל באיזה שהוא מקום, ברגעים הקטנים האלו שאת כ"כ צריכה אהבה...

האהבה הדמיונית הופכת לעיתים לאהבה מציאותית ואמיתית.

מניסיון.

ומגשימה מה שבאלי בצורה שבאלי.

שלימדו את אח שלי בבית ספר כמו שהדגים חייותם במיים ככה ישראל בתורה

מלאים בחטאים נוראיים

(שבתור דתי אני אומר שהם נוראיים-אצל החילונים להבדיל, הם נורמה..)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....