"אני כאן איתך.
ואני יודע.
אני מרגיש את הכאב שלך, תרשה לעצמך, זה בסדר לצרוח. לא יקרה כלום אם תיתן לצעקה הזו ששותקת בך מקום. אם תרצה אני אצרח איתך יחד.
אני פה.
איתך."
וזה הכל.
הם לא צריכים עצות ולא ניחומים או עידודים.
רק מקום להשמיע את הקול שלהם,
ששותק שנים ארוכות מדי, מנסה לגמוא את המרחק העצום בין תחתית הבור
לפיו...
תנו להם לצעוק את הכאב שלהם.
תנו להם לשחרר.
אל תשתיקו.
בבקשה...
אל...