אני מבין את הבעיה שלך, וגם לי היה את זה בצורה חלקית.

א. תסבירי להם - זאת אני, אנ הבת שלכם, אם אתם רוצים אותי אתם צריכים לרצות ולקבל אותי כמו שאני.

ב. תדברי איתם על זה שאת בוגרת (אם זה נכון) ואת בד"כ יודעת מה טוב לך. הם יכולים וצריכים לעזור לך, אבל לא לנהל אותך.

ג. לדבר כל הזמן על הבעיות לא פותר אותן. סתם מחליש.

מקווה שעזרתי...

כל פעם שאני מנסה לדבר איתם על איך אני מרגישה או שהם אומרים לי שאני חצופה/מתעלמים/אומרים לי שאני לא בוגרת ולא מבינה...

אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות... הם ממש מנהלים לי את החיים ואין סיכוי שהם יסכימו אחרת עד שאני אעזוב את הבית. אם אני עושה משהו שלא מוצא חן בעיני אבא שלי הוא פשוט אומר לי לצאת מהבית או לא לעשות את זה. הם לא מוכנים להבין שגם לי יש דעה ואני מסוגלת לחשוב בכוחות עצמי...  עוד בעיה זה שהם אנשים מדהימים ודוסים רצח וממש פול פעמים אני פשוט רואה איך כל מה שמעניין אותם זה מה ההלכה/ המצווה בעניין הזה.. ולי יש עדיין עוד בעיות עם אמונה/צניעות/תפילה והם דורשים ממני להיות כמוהם- ומסתכלים עליי בזלזול כשאני נשברת ולא מצליחה

ואולי הם צודקים במטרה, אבל לא בדרך.

ואת מאמינה שהם רוצים שיהיה לך טוב.

ובשביל הם לא צריכים להשתנות - אלא להקשיב. גם אם הם לא יסכימו.

ישר כשאני מתחילה לדבר איתם הם נאטמים בדעה שלהם

ולא באמת מקשיבים לי... אני באמת מרגישה שאכפת להם רק מהתדמית של איך הבת שלהם אמורה להיות ולא מהרצונות שלי...

ושאת תדברי ראשונה בלי שהם יגידו כלום תשפכי את מה יש לך להגיד ואז הם יתחילו לדבר

פשוט תנסי לתת להם להבין איפה את מ\נימצאת עכשיו

ואיך הם יכולים לעזר לך בזה

לפני הקורונה בדיוק התחלתי פנימיה והתרגלתי לזה שאני מנהלת את החיים שלי ומחליטה מה לעשות... פתאום אני כל היום בבית והם מנהלים לי את החיים וזה קשה לי יותר כי אני יודעת שאני מסוגלת להחליט מה טוב בשבילי אבל הם לא מבינים את זה ומתייחסים אליי כמו לאחים שלי הקטנים....

אני לא ממש יודעת מה  להגיד לך כי גם ההורים שלי לא ממש מרוצים משעת הקימה שלי בבוקר, אני אגיד לך מה אני עושה.. אני פשוט שותקת. כן. אין מה לעשות אני משתדלת לקום כמה שיותר מוקדם וכהם מעירים לי אני פשוט אומרת שהם צודקים וזהו.

אני לא אוהבת לריב איתם.. וזה באמת סתם

עכשיו הם אמרו לי להחליף חדר עם אח שלי(אני בחדר לבד והוא עם כל האחים שלי) כדי שאחים שלי יעירו אותי בבוקר...

אחרי זה הם יגידו תודה שאת קמה ב9

אני אסיר תודה לביתי בת העשרה,

שמתלוננת על שטיפת הכלים 

כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות

אבא שלי הוציאו אותי ואת אחים שלי מהבית כמה פעמים (לא להרבה זמן תרגעו לכמה דקות עד שהילד הסכים לעשות את מה שאבא שלי רצה שהוא יעשה) ולא הזיז לו שאח שלי הלך לטייל באזור בזמן הזה

אבא שלי פשוט יאמר לי או שתעשי את זה או שתצאי מהבית

אני מבינה את זה שהם רוצים שתקומי מוקדם( גם אבא שלי רוצה (הוא רוצה שאני אשמור על שגרה)אבל 6-7 זה לילה!!!)

מוסרת חיבוק ענקקק ובהצלחה...

אני הייתי מנסה לשבת איתם ולהסביר להם... להגיע לפשרה ולנסות להבין אותם...

ובכל מקרה ממש בהצלחה!! קשה אין רק בלחם!

לא רק לך, וזה יעבור עם הזמן..

לתפוס רגע שהם לא לחוצים לדבר באופן רגוע ולהגיע לפשרה(+המלצה שלי עם אוכל טוב (עוגה עוגיות קפה ...)

רק עכשיו ראיתי את השירשור הזה ויש לי מלא מה להגיד בנושא

אני גם קמה ממש מאוחר ולא בשעה 8-10 אלא 11-13

הייתי לי פעם גם תקופה כזו שקמתי כול יום ב5-6 התקחלתי והתארגנתי ליום החדש בשקט שלי בשלווה

ואז הקורונה הגיע ומוטטה את כול הסדרים והתחלתי ללכת לישון מאוחר לקום מאוחר 

וההורים שלי ממש ל אהבו את זה והם עשו הכול ואני אומרת ומתכוונת- הכול , איומים, פרסים, מחמאות כלום לא עבד

ואז הם אמרו  לי שאני מפסיקה להיות חלק מהבית הזה עם אני ממשיכה ככה אז פשוט הלכתי מהבית לאיזה יום יומיים

ואחרי שחזרתי הם כעסו עלי מאוד ואמרו לי להישאר בחוץ כי עכשיו הרסתי להם את התדמית של המשפחה ושלי בתור ילדה מושלמת 

אז הושבתי אותם לשיחה שרק אני דיברתי בה אמרתי להם והזהרתי מראש שקודם יתו לי להגיד מה שאי רוצה ואת כול מה שאני רוצה ואז הם ידברו והם הסכימו פשוט סיפרתי להם שאני לא מצליחה לקום כי (מסיבות שונות...)

ואחרי זה לא היה להם מה להגיד ופשוט הסכמנו על משהו שמקובל על שתי הצדדים

ככה בנינוחות בהסכמה מצידינו

נכון זה לא משההורים שלי רצו שאני יקום ב8 כל יום אבל גם לא ב1 בצהרים

פשוט תנסי למצוא המון סבלנות, נחישות ורצון לשנות את המצב ותצאי עם זה לדרך

אם את צריכה עוד עצות וכזה אני ממש ישמח לדבר איתך באישי כי זה נישמע שאנחנו חולקות הרבה במשותף...

אז ממש בהצלחה 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות