סורי.. אי אפשר למחוק הודעות... פתאום  קלטתי שרשמתי משהו לא לעניין...

מה שזה לא יהיה חיבוק גדול_

יכול להיות שהיא ממש כמהה לקשר הזה איתך ופשוט מתביישת ממך בגלל איפה שהיא נימצת

זה קשה ברמות!

והקונפליקט שאת מרגישה בקשר אליה הוא מובן בהחלט

ממש מקווה שתצליחי לעשות את הבחירה הטובה

את מה שאת מרגישה איתו בנוח 

וגם שהחברה תגיש סבבה 

יאווו

ממש בהצלחה

אם את צריכה משהו דברי איתי באישי

שהיה חשוב לך לא להדרדר אחריה

מעריץ על השליטה העצמית.

זה קשה, נכון.. זה דוקר את הלב.

כל הכבוד שאת יודעת מה טוב לך, ונזהרת על טהרת נשמתך.

זה עצוב ברמות.
גמני עזבתי חברה- בגלל שפחדתי על עצמי.
ליתר דיוק עזבתי קבוצה.
עדיין קשה לי- אבל אני מנחמת את עצמי בידיעה:
שאיפה אני, ואיפה הן, ואיפה יכולתי להיות אם הייתי נגררת.

אבל כשהן אומרות לך שהולכים לים נפרד כמובן, ואז מסתבר שעונת הרחצה בנפרד לא נפתחה.
והן קופצות בבגד ים לים מעורב,

ואני יושבת על החוף ועושה התבודדת- על איך הגעתי למצב שבו אני בניסיון האם להיכנס לים מעורב או לא.
זה עצוב, כי זה מביא למסקנות.
זה שם לי מראה מול הפרצוף, לאן אני רוצה להגיע.
והבנתי שאני צריכה לקחת הפסקה.
אולי אחדש איתן את הקשר- אבל לא כרגע.
כשאהיה חסונה נפשית, ואדע שלא להיות מושפעת,

אתן לעצמי את המתנה שבחברות חוצה מגזרים.
 

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו' הלכה א':

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו,

לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם,

הוא ששלמה אומר משלי יג כ [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרועַ ואומר אשרי האיש וגו'

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים

ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

את לא צריכה להתרחק מחברה שנופלת, את יכולה (ואולי אפילו צריכה) להישאר קרובה.

רק תזכרי תמיד: את צריכה להיות משפיעה ולא להיות מושפעת. (דיברנו בנושא רבות, אני בטוחה שאת זוכרת)

תהיי לידה ותשפיעי לטובה, סומכת עליך שאת יכולה.

ו... כן, זה כואב. אני מכירה את זה מהכי קרוב שיש.

שולחת לך חיבוק .

לא הלך.
היא העריכה אותי על הדוסיות שלי.
רצתה ושאפה להיות גם כזו- אבל התקשתה, והידרדרה.

האמת שאני מפחדת ממנה.
אני מפחדת להינזק, בניתי את העולם שלי, ביררתי הרבה- ומצאתי דרך.
אני מפחדת שהיא תערער לי את המקום האמיתי הזה.
היא מלאת ספיקות- שאין לי רצון להיתקל בהם.
אני רוצה שה' יעזור לה, ושאם תהיה דרך שלא תפגע בי, שגם אני.
אני נמצאת בקונפליקט.

למותר לציין שהסביבה לא מקבלת בברכה את היותה דתל"שית, היא כאובה, וכואב לי בשבילה,
היא לא כופרת- היא שואלת, היא טועה, היא מתבלבלת.
אני רוצה שהיא תגלה את האמת, לא יודעת איך לעזור לה בלי להיפגע.

הפחד שלך הגיוני ומובן.

אבל אם באמת בנויה, את לא צריכה לפחד מרוחות.

כי רוח, כמה שהיא חזקה,  לא יכולה להפיל קיר בטון.

זה שלא מקבלים אותה, זה עניין עצוב בפני עצמו.

יש הרבה מקרים עצובים של אנשים שהמשפחה שלהם לא קיבלה אותם אחרי שהם עזבו...

תחשבי עם עצמך טוב: את מסוגלת להיות לידה בלי להידרדר?

אם התשובה היא כן; אשריך. תשפיעי עליה.

אם לא, זה הגיוני בהחלט. לכל אחד לוקח כמה שנים לבנות את עצמו.

גיל ההתבגרות לעצמו הוא הגיל בו האדם מחליט מי ומה הוא.

בהצלחה ענקית.

מי שמדבר על גאונות, אה?

לא אפשרי, אף אדם בעולם לא יכול. - נוער וגיל ההתבגרות

הרבה חשבו שהם ינסו להתקרב רק כדי להשפיע, ובסוף נפלו בפח...

את צודקת בחשש שלך לחלוטין. וטוב שאת מודעת לו.

צריך הרבה הרבה כוחות וחוזק בשביל להשפיע בלי להתקלקל. בדרך כלל יש אותם רק לאנשים מבוגרים וכו'...

כל הכבוד שאת שומרת את עצמך. תמשיכי....

שזה בד"כ אנשים בוגרים ומנוסים, זה מצריך המון המון חוסן נפשי.

בואי נאמר, אני יכול לומר בוודאות שבייניש בישיבה גבוהה שיעור ב', עדיין לא מספיק חסון בשביל זה. 

אני חושב שניתן לשער שגם לא נערה בגיל הזה. בטח לא כמה שנים פחות.

פעלת נכון, אל תתני לכל מיני טענות לערער את הביטחון במה שעשית, ולמצוא פירצה.

(זה בדרך כלל עצת היצר, כמו שכתוב ש"אדם אינו רואה נגעי עצמו".. נורא קשה, אז אומרים "טוב, נראה לי אני מספיק חזק..." לא כדאי, באמת שלא כדאי.. הרבה אנשים ניזוקו מזה...)

קראת את הרמב"ם שהבאתי?

זה באמת מה שגמני מרגישה בנוגע לחברות איתן.
זה מרגיש לי מסוכן.
אני בלבטים- כי בסביבה שלי אין הרבה חברה שמתאימה לי.
אבל ה' אוהב אותי, והוא תמיד יהיה איתי...
אז יש דברים שאני משאירה לו- הוא ידאג לי.

מה שעשיתי - התפללתי על אותו חבר.

בכל תפילה. הזכרתי אותו בכל "הרוצה בתשובה".

בקשתי ברכה בשבילו אצל רבנים.

כול הכבוד, בחיים לא הייתי חושבת על זה

למרות שכבר מן הסתם כבר רשמו כאן דברים מדהימים..

דבר ראשון בשביל לשפר את ההרגשה וגם כדי באמת לעשות את מה שבאמת עוזר כדי לנסות את תרגיל 282! דהיינו מאמר רפ"ב בליקוטי מוהר"ן שמסביר באופן הכי פשוט וקל איך עוזרים לחבר/ה שנמצא בירידה ובהתרחקות.

כלל העניין זה לדון אותו לכף זכות ולחפש את הנקודה הטובה שלו. הכוונה להשקיע בזה. לשבת זמן מסוים ביום (אפי' דקה או שתיים) ולחפש את הטוב שבה. ככה גם רבי נחמן טוען שזה פועל באופן מיסטי על האדם והתנועות הרוחניות החיוביות שאת מעוררת לגביה יגרמו לה לחזור בתשובה וגם ככה גם תוכלי באמת לשמוח בחברתה כיוון שאולי תגלי שלמרות הנפילה הזמנית היא למעשה יצור נפלא ממש!

כדאי לעיין שם במאמר הנ"ל ולמצא שם עוד הדרכות מעניינות..

עוד קצת תקווה חיזוק ועידוד- ייתכן שעד עכשיו היהדות הייתה נחשבת לגבי אותה חברה כעוד פלטפורמה חברתית, קודים ותו לא, ועכשיו בזכות המעבר והחיפוש, כשתחליט לחזור, היהדות תהיה בשבילה הרבה יותר משמעותית ובעזרת ה' עוד נזכה כולנו לטעום מהחידושים שלה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....