בוא נדליק את האור ונעשה טוב עד שיעלו הכתוביות
אנחנו סלע מול הרוח
הלוואי שהייתי סלע מול הרוח. הלוואי שהייתי אני.
קר לי . המורה התקשרה לומר שהגיע המן לתפוס את עצמי בידיים. בכיתי לי בלי שהיא שמעה ואמרתי אוקיי כן קשה לי אבל.
קשה לי אבל.
העולם שלי מידרדר אל התהום. כאילו כל הכללים שחלו עד עכשיו ביקום שלי משתנים. והחיים מסובכים. ואללה החיים מסובכים לי וקשים לי.
איך כל האידיוטים עוברים אותם בקלות ואני מזיזה את עצמי בכוח לדברים הכי קטנים.
למה זה לא לגיטימי להיות לא לגיטימי.
אינלי כוח
קצת אהבה לא תזיק. קצת אהבה לא תזיק.
נראלי ש
אני הולך
רחוק מזה
אני רוצה
רק אהבה שתזיק. רק אהבה שתרחיק.
קשה לי אך
אני מוכרח
קצת לטשטש תגבולות
קצת לעשן ולשתות
זה רק שלי
זה לא שלך.
אבל איך שלא תראה את זה אין לך ברירה.
עכשיו יש לי ברירה. אני יכולה לעשות אתזה לגמרי לבד. אני יכולה לעשות את זה לגמרי לבד?
אני רוצהה לאהוב בפשטת. בפשטות גמורה. בלי לחצים והדחקות ובעיות.
אני רוצה להתחיל מחדש.
כל בוקר וכל ערב אני מנסה להתחיל מחדש.
אבל זה לא עובד.
אני שוקעת אני שוקעת אני שוקעת ואינלי למה להרים את עצמי.
זה החורף הזה. זה תמיד החורף הזה אחרי הקיץ.