במיוחד לא עכשיו, כשכולם גם ככה שומרים על מסיכות ועל ריחוק חברתי. הסיכויים להידבק בשפעת קטנים להפליא בעיניי, כשגם ככה נשמרים מחיידקים ומוירוסים יותר מדבקים.
אלה נתונים שמובאים בצורה מאוד מוטה ומגמתית.
בלידה לא כי חושבים שהתינוק יידבק מיחסי מין או מחט.. אפשר להידבק גם במהלך הליד מהאמא, ולא תמיד יודעים שלאשה יש את זה, האשה עצמה יכולה לא לדעת.
אבל תדעי שזה לא רק זה, תינוק קטן יכול גם להידבק מאנשים אחרים בסביבתו, בני משפחה וכו' במגע עם פצעים, מגבות משותפות... ודוקא בתינוקות במידה ונחשפים הסיכון לפתח נשאות כרונית היא גבוהה מאוד לעומת בגיל מאוחר יותר.
מהדברים ההזויים שאת אומרת פה. כן כן.. הכל בגלל החיסונים. נו טוב.
ממש מקווה שבנות בפורום לא יושפעו מזה. איכשהוא כל מתנגד חיסונים כל כך מבין ואלה שלמדו ועוסקים בתחום הם אלה שלא מבינים כלום.
תגידי את רצינית?
כמעט כל מחלה נגרמת מהחיסונים?
שמעת על וירוסים? חיידקים? זה קיים בעולם או שהכל זה רק חומרים נוראיים שאנשים מכניסים לחיסונים כדי להרוויח כסף??
ולגבי ה"הכל קורה בגלל הקרינה והאוכל והחיסונים"
יש לך מושג מה הלך בעולם לפני 100 שנה ואחורה? איזה עולם רע וכמה מוות ומחלות היו? לפני שהיו החיסונים הנוראיים וכולם אכלו נבטוטים אורגניים ישר מהשדה וויטמין סי ישר מהפרדס?
זה כל כך מכעיס לקרוא אותך באמת
קצת הכרת הטוב להשם ולאנשים שעבדו קשה על ההתקדמות העצומה שהאדם התקדם וקידם איתו את העולם
כן, לא הכל מושלם, בסדר. כנראה יש אינטרסים וכנראה יש חסרונות.
העולם מורכב. צריך ללמוד לחיות עם זה.
ש"משרד הבריאות" המאיים והמפחיד כפי שאת מתארת אותו, דוקא לא עושה כלום כנגד הרופאים הבודדים מתנגדי החיסונים, כגון דר' אבני שעשה כל כך הרבה דברים מחפירים לא רק מבחינה רפואית אלא גם מוסרית ואפילו הציגו את זה בתקשורת אבל למרות תלונות חוזרות כנגדו משרד הבריאות לא עושה כלום ומאפשר לו להמשיך ורשיונו לא נשלל.
ומי אלה מאות הרופאים שחקרו? זה נשמע שאת חוזרת על דברים שנאמרו לך או שקראת אפשהוא. אין מחקרים שמוכיחים את מה שאת אומרת. להפך, מחקרים מראים שהחיסונים יעילים ובטוחים.
שמחה מאוד לשמוע
אני חושבת שמתנגדי חיסונים הם כן די משוגעים. כי אני באמת לא מבינה מה יש להתנגד כל כך לחיסונים. חיסונים הם אחת ההמצאות המדהימות ביותר שיש. תחשבי על זה- יש מחלות נוראיות שגורמות לנזקים חמורים ולמוות, מחלות שקטלו המונים, וכיום אפשר פשוט למנוע אותן! לא לחלות ואז לפתח נוגדנים ולא לחלות שוב (כאילו יופי, מה זה נתן? אם כבר חלינו אז הנזק כבר נעשה), אלא פשוט לא להידבק בכלל! בזכות הזיכרון החיסוני שנוצר בגוף בעקבות החיסון. והנה גם עכשיו אנחנו רואים את זה עם הקורונה שמכה בנו, והחיסון שעכשיו עובדים עליו במרץ, הוא התקווה שלנו לצאת סוף סוף מהמצב הזה בע"ה. אז להתנגד לזה מתוך כל מיני טענות מוזרות ותאוריות קונספירציה.. ממש לא מובן לי.
הרי לא כל החיסונים הם מנגיף חי מוחלש. הרעיון הוא להכיר למערכת החיסון את חיידק/וירוס כדי שייצר זיכרון חיסוני נגדו. זה יכול להתרחש גם בשימוש בחלבון כלשהוא שקיים בחיידק/וירוס, לא צריך דוקא את כולו. ובגדול וירוס חי מוחלש לא גורם מחלה לאנשים בריאים, הוא כן יכול לסכן אנשים עם מערכת חיסון מדוכאת ולכן באמת נזהרים בחיסונים מהסוג הזה כשיש להם בני משפחה מדוכאי חיסון. וכמובן לא מחסנים בזה אנשים שהם עצמם עם מערכת חיסון מוחלשת, לכן למשל בהריון אסור לתת חיסון חי מוחלש.
כי לא היתה לי שום כוונה לפגוע בך. הויכוח הוא על הגישה שאת מציגה, לא כלפייך באופן אישי.
להיפגע מחיסון זה בהחלט לא פיקניק. אני לא יודעת מה קרה לך, אבל אני מכירה עוד כמה נפגעי חיסון וזה נורא ואיום. כשזה משתבש, זה משתבש עד הסוף.
אני אישית מאוד בעד חיסונים, וגם מהאלה שחושבים שקבוצות שלא מתחסנות מסכנות את הקבוצה שכן מתחסנת. אבל אני גם חושבת שמי שנכווה פעם אחת, אי אפשר לשכנע אותו שמה שפגע בו הוא בטוח וכדאי ושינסה לחזור עליו. החוויה האישית בסופו של דבר חזק מכל סטטיסטיקה ומכל מחקר.
אני גם מאמינה שכל מי שהגיבה לך ממש בזלזול אפילו שאת אומרת שאת בעצמך נפגעת חיסון קצת שכחה מזה... חברות יקרות, אני מכירה מישהו שקיבל פוליו *בגלל החיסון* בגלל שהחיסון לא אוחסן כראוי. נכון, נדיר מאוד וקרה לפני יותר מ20 שנה ובסך הכל החיסון כנראה הרבה יותר מועיל ממזיק, אבל לכו תגידו לבן אדם שהפך לנכה לכל החיים שלהתנגד לחיסונים זה הזוי והוא נסמך על שטויות...
אם מישהו ראה את אמא שלו מתה מרשלנות רפואית בבית חולים, אין לי ספק שגם שמונים שנה אחר כך הוא ייפחד ויימנע כמה שהוא רק יכול מבתי חולים. לא יהיה לו יותר לעולם את האמון הזה, גם אם זה היה מקרה חריג וכל שאר בתי החולים בארץ מצוינים ומדהימים.
ואני גם חושבת שלדבר לבן אדם שנפגע כאילו לא מדובר במשהו שהוא כן אישי, אלא "טענות" ו"הוכחות" גרידא, זה לא הגיוני. בשבילנו זה טענות, בשבילה זה כנראה החיים שלה.
קוראים לזה חרדה. כשאת נפגעת ממשהו, את פוחדת ממה שגרם לך להיפגע. תאונת דרכים - כלי רכב. רשלנות רפואית - רופאים. כלבת - כלבים. פגיעת ברק - לצאת החוצה בזמן סופת ברקים. פגיעה מחיסון - חיסונים.
מה הקשר תאונת דרכים לבית חולים?
בחיי, אני לא מבינה את ההתלהבות הרבה ממה שכתבתי. בסך הכל אמרתי שאני מצטערת שביישנית נפגעה, ושחבל לי שאין כאן רגישות לפגיעה שלה שאנחנו בכלל לא יודעים מה היא (ויכול להיות מבחינתנו שאנחנו אומרות לאישה שמרותקת לכיסא גלגלים בגלל חיסון "מה את פוחדת מחיסונים"). אפשר לחשוב איזה דעה רדיקלית.
או שהם לא מסוכנים?
בחיי שיר אני לא מבינה אותך. יש לה דעה על סמך החוויות שלה בחיים. גם אני לא מסכימה עם הדעה שלה וגם אני חושבת שזה לא אחראי כלפי האוכלוסייה לא להתחסן, ושהספר "צבים כל הדרך למטה" הוא לא ספר רציני. ואני גם חושבת שלבן אדם צריך לדבר ברגישות ולנסות להתחשב בו במהלך השיחה, ואם הוא אומר שהוא נפגע ממשהו אז אפשר להתייחס לזה שהוא נפגע ולהצטער על זה. לא נראה לי שאת חולקת עליי פה על שום דבר ממה שאמרתי.
מבטיחה לך שלי יש סיפורים הרבה יותר גרועים משלך. אבל זה לא קשור כל כך כרגע, לא רואה איך זה רלוונטי למה שאני אומרת. אם אחרי שעברת את הניתוח בלי ההרדמה, היית פוחדת מבתי חולים - זה היה סבבה מבחינתך שהיו אומרים לך כמה זה טיפשי וחסר היגיון, לא משנה מה ההקשר של השיחה?
בחיי אני לא מבינה מה את קופצת ככה. בסך הכל הצעתי שנהיה קצת יותר רגישים לזה שבן אדם שמדבר איתנו נפגע ושיכול להיות שזה משפיע עליו וגורם לשיחה להיות יותר קשה בשבילו. לא חייבת לקבל את הרעיון הזה אם בא לך להמשיך לדבר איתה כמו שדיברו איתה עד עכשיו, את מוזמנת. פשוט הנחתי שהרוב כאן יעדיפו לא לעבור על בין אדם לחברו.
ואני ממש לא מתכוונת לקרוא יותר ממאה הודעות על נושא שיש לי בו דעה מוצקה גם ככה כבר.
לא חילקתי הערות לאף אחד. כתבתי לביישנית שאני מצטערת לשמוע שהיא נפגעה מחיסון כי זה יכול להיות נורא ממש, ושאני חושבת שהדרך שבה השיחה התנהלה הייתה כנראה קשה לה. אחר כך עניתי למי שהגיב לי. אם אני הייתי היא, כנראה שהייתי לוקחת את זה מאוד קשה, אז כתבתי.
והרופאים- הם טועים. במקום זה נסמוך על כל מיני אמירות וטענות חסרות בסיס של בעלי אג'נדה נגד חיסונים נטולי השכלה רפואית או מדעית, זה הגיוני בסך הכל..
לא מתכוונת להיכנס שוב לדיונים מתסכלים חסרי טעם עם מתנגדי חיסונים לסוגיהם.. רק רוצה להגיד שהחיסון יעיל ובטוח בסך הכל, גם לנשים בהריון ומניקות. כן יש כל מיני חומרים בחיסון, אז מה? במה אין חומרים? גם באקמול יש. גם באוכל שאנחנו קונים יש "חומרים" כאלה ואחרים. אתם רוצים להגיד שיש סיכון? אוקיי, נגיד שיש. ואם לא מתחסנים אז יש סיכון לשפעת שיכולה להסתבך למחלה קשה ואפילו לא עלינו למוות. זה לא שאם לא מתחסנים אז נשארים ללא סיכון. בכל מצב יש סיכון. ועובדה בשטח- שפעת מסוכנת לאוכלוסיות בסיכון כמו נשים בהריון. וזו וודאות הרבה יותר מוחלטת לעומת החשש מזה שאולי יש איזה חומר בכמות מזערית בחיסון שאלי עושה משהו. השאלה היא לא מה לא מסוכן, כי סיכון תמיד יש, אלא האם התועלת עולה על הסיכון.
נכון אנחנו יודעים שזה לא טוב כנגד כל זני השפעת. אבל זה יעיל כנגד חלק וזה עדיף מכלום.
הוא מומת
כשאחרים מציינים מחקרים שהוכיחו בעד חיסונים את מדברת על אנטרסים, מחקרים מוטים וממומנים וכמה שבגדול אי אפשר לסמוך על מחקרים.. עד שזה מגיע למחקרים שתואמים את הגישה שלך.
כנראה שאין שום קשר בין תערובת עם חומץ תפוחים לזה שלא חלו. גם אני עד לפני כמה שנים לא התחסנתי לשפעת (כי לא הייתי בסיכון) ומעולם לא חליתי בשפעת. ולא לקחתי שום דבר. האמת אני שותה קפה כל יום, אולי זה קשור? אפשר לקשר כל דבר אם רוצים.
התגובה שלך לעצם האמירה שחיסונים הוכחו כיעילים ובטוחים היא "אנטרסים, הטיות וכד'", לא אמרת שמחקר מסוים הוא כזה אלא בעצם אמרת שאי אפשר להאמין למחקרים.
ולהגיד שהחומר הזה עובד "כי זה עבד להורים שלי" זה פשוט לא רציני. יפה שלמדת הרבה שנים, את גם חושבת שחצבת זו מחלה שכדאי לחשוף אליה ילדים ושזה הגיוני להדביק עכשיו כדי שלא ידבקו בגיל 60 (למה בגיל 60 יותר גרוע מעכשיו ולמה שיחלו בכלל, חצבת זו לא איזו מתנה מ-ה'), אז תסלחי לי שאני לא כל כך מתרשמת מיכולת הסקת המסקנות שלך.
אני לא אביא מחקר שמדבר נגד חיסונים כי פשוט אין מחקר שמוכיח שהנזק עולה על התועלת, ואם היה בהחלט הייתי מתייחסת אליו בכובד ראש כי אין לי איזו אג'נדה בעד חיסונים, אני מדברת בעדם כי אני באמת משוכנעת שזה משהו טוב כפי שהוכח במחקרים שונים. אם היה מידע אמיתי שזה יותר מזיק ממועיל לא היו ממשיכים לתת, כמו שלפעמים מפסיקים לשווק תרופות שנמצאו מסוכנות.
ומוסיפה- לגבי סעיף א, זה בדיוק מה שנדרש כחלק מהתהליך של אישור חיסון חדש. לא מוציאים חיסון חדש לשוק בלי זה.
אפשר לקרוא על זה באתר של הFDA. לפעמים מוציאים חיסון חדש כנגד משהו שכבר קיים כנגדו חיסון ואז גם משווים לחיסון הקודם.
ולגבי ב'- מעבר לזה שזה לא ממש אפשרי לעשות כזה מחקר, אני באמת לא מבינה איך אפשר להשוות הפרעות קשב וריכוז, אלרגיות ואף אוטיזם שבעבר קושר באופן שגוי לחיסונים, לנכות, נזק נוירולוגי, ומוות שהמחלות שכנגדם מחסנים גורמות.
.אף אחת לא תשנה את דעתה וזה מעכיר את האווירה.
אבל אני כן חושבת שהדיון חשוב לטובת המתלבטות למיניהן, אלה שלא גיבשו דעה. למרות שלכחילה נכון להפנות את השאלות לבעלי מקצוע ולא לפורום..
כל פעם שעולה שרשור כזה אני אומרת לעצמי לא להיכנס לזה, זה ממש מתסכל אותי הויכוחים האלה ומעצבן, אבל המחשבה שאולי מישהי תקרא פה מידע מוטעה ותחשוב שזה נכון כי אף אחד לא טען אחרת, ובעקבות זאת תקבל החלטות שיכולות לפגוע בבריאות שלה או של עוברה מטרידות את מנוחתי ואיכשהוא אני נשאבת לזה..
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
