במיוחד לא עכשיו, כשכולם גם ככה שומרים על מסיכות ועל ריחוק חברתי. הסיכויים להידבק בשפעת קטנים להפליא בעיניי, כשגם ככה נשמרים מחיידקים ומוירוסים יותר מדבקים.
אלה נתונים שמובאים בצורה מאוד מוטה ומגמתית.
בלידה לא כי חושבים שהתינוק יידבק מיחסי מין או מחט.. אפשר להידבק גם במהלך הליד מהאמא, ולא תמיד יודעים שלאשה יש את זה, האשה עצמה יכולה לא לדעת.
אבל תדעי שזה לא רק זה, תינוק קטן יכול גם להידבק מאנשים אחרים בסביבתו, בני משפחה וכו' במגע עם פצעים, מגבות משותפות... ודוקא בתינוקות במידה ונחשפים הסיכון לפתח נשאות כרונית היא גבוהה מאוד לעומת בגיל מאוחר יותר.
מהדברים ההזויים שאת אומרת פה. כן כן.. הכל בגלל החיסונים. נו טוב.
ממש מקווה שבנות בפורום לא יושפעו מזה. איכשהוא כל מתנגד חיסונים כל כך מבין ואלה שלמדו ועוסקים בתחום הם אלה שלא מבינים כלום.
תגידי את רצינית?
כמעט כל מחלה נגרמת מהחיסונים?
שמעת על וירוסים? חיידקים? זה קיים בעולם או שהכל זה רק חומרים נוראיים שאנשים מכניסים לחיסונים כדי להרוויח כסף??
ולגבי ה"הכל קורה בגלל הקרינה והאוכל והחיסונים"
יש לך מושג מה הלך בעולם לפני 100 שנה ואחורה? איזה עולם רע וכמה מוות ומחלות היו? לפני שהיו החיסונים הנוראיים וכולם אכלו נבטוטים אורגניים ישר מהשדה וויטמין סי ישר מהפרדס?
זה כל כך מכעיס לקרוא אותך באמת
קצת הכרת הטוב להשם ולאנשים שעבדו קשה על ההתקדמות העצומה שהאדם התקדם וקידם איתו את העולם
כן, לא הכל מושלם, בסדר. כנראה יש אינטרסים וכנראה יש חסרונות.
העולם מורכב. צריך ללמוד לחיות עם זה.
ש"משרד הבריאות" המאיים והמפחיד כפי שאת מתארת אותו, דוקא לא עושה כלום כנגד הרופאים הבודדים מתנגדי החיסונים, כגון דר' אבני שעשה כל כך הרבה דברים מחפירים לא רק מבחינה רפואית אלא גם מוסרית ואפילו הציגו את זה בתקשורת אבל למרות תלונות חוזרות כנגדו משרד הבריאות לא עושה כלום ומאפשר לו להמשיך ורשיונו לא נשלל.
ומי אלה מאות הרופאים שחקרו? זה נשמע שאת חוזרת על דברים שנאמרו לך או שקראת אפשהוא. אין מחקרים שמוכיחים את מה שאת אומרת. להפך, מחקרים מראים שהחיסונים יעילים ובטוחים.
שמחה מאוד לשמוע
אני חושבת שמתנגדי חיסונים הם כן די משוגעים. כי אני באמת לא מבינה מה יש להתנגד כל כך לחיסונים. חיסונים הם אחת ההמצאות המדהימות ביותר שיש. תחשבי על זה- יש מחלות נוראיות שגורמות לנזקים חמורים ולמוות, מחלות שקטלו המונים, וכיום אפשר פשוט למנוע אותן! לא לחלות ואז לפתח נוגדנים ולא לחלות שוב (כאילו יופי, מה זה נתן? אם כבר חלינו אז הנזק כבר נעשה), אלא פשוט לא להידבק בכלל! בזכות הזיכרון החיסוני שנוצר בגוף בעקבות החיסון. והנה גם עכשיו אנחנו רואים את זה עם הקורונה שמכה בנו, והחיסון שעכשיו עובדים עליו במרץ, הוא התקווה שלנו לצאת סוף סוף מהמצב הזה בע"ה. אז להתנגד לזה מתוך כל מיני טענות מוזרות ותאוריות קונספירציה.. ממש לא מובן לי.
הרי לא כל החיסונים הם מנגיף חי מוחלש. הרעיון הוא להכיר למערכת החיסון את חיידק/וירוס כדי שייצר זיכרון חיסוני נגדו. זה יכול להתרחש גם בשימוש בחלבון כלשהוא שקיים בחיידק/וירוס, לא צריך דוקא את כולו. ובגדול וירוס חי מוחלש לא גורם מחלה לאנשים בריאים, הוא כן יכול לסכן אנשים עם מערכת חיסון מדוכאת ולכן באמת נזהרים בחיסונים מהסוג הזה כשיש להם בני משפחה מדוכאי חיסון. וכמובן לא מחסנים בזה אנשים שהם עצמם עם מערכת חיסון מוחלשת, לכן למשל בהריון אסור לתת חיסון חי מוחלש.
כי לא היתה לי שום כוונה לפגוע בך. הויכוח הוא על הגישה שאת מציגה, לא כלפייך באופן אישי.
להיפגע מחיסון זה בהחלט לא פיקניק. אני לא יודעת מה קרה לך, אבל אני מכירה עוד כמה נפגעי חיסון וזה נורא ואיום. כשזה משתבש, זה משתבש עד הסוף.
אני אישית מאוד בעד חיסונים, וגם מהאלה שחושבים שקבוצות שלא מתחסנות מסכנות את הקבוצה שכן מתחסנת. אבל אני גם חושבת שמי שנכווה פעם אחת, אי אפשר לשכנע אותו שמה שפגע בו הוא בטוח וכדאי ושינסה לחזור עליו. החוויה האישית בסופו של דבר חזק מכל סטטיסטיקה ומכל מחקר.
אני גם מאמינה שכל מי שהגיבה לך ממש בזלזול אפילו שאת אומרת שאת בעצמך נפגעת חיסון קצת שכחה מזה... חברות יקרות, אני מכירה מישהו שקיבל פוליו *בגלל החיסון* בגלל שהחיסון לא אוחסן כראוי. נכון, נדיר מאוד וקרה לפני יותר מ20 שנה ובסך הכל החיסון כנראה הרבה יותר מועיל ממזיק, אבל לכו תגידו לבן אדם שהפך לנכה לכל החיים שלהתנגד לחיסונים זה הזוי והוא נסמך על שטויות...
אם מישהו ראה את אמא שלו מתה מרשלנות רפואית בבית חולים, אין לי ספק שגם שמונים שנה אחר כך הוא ייפחד ויימנע כמה שהוא רק יכול מבתי חולים. לא יהיה לו יותר לעולם את האמון הזה, גם אם זה היה מקרה חריג וכל שאר בתי החולים בארץ מצוינים ומדהימים.
ואני גם חושבת שלדבר לבן אדם שנפגע כאילו לא מדובר במשהו שהוא כן אישי, אלא "טענות" ו"הוכחות" גרידא, זה לא הגיוני. בשבילנו זה טענות, בשבילה זה כנראה החיים שלה.
קוראים לזה חרדה. כשאת נפגעת ממשהו, את פוחדת ממה שגרם לך להיפגע. תאונת דרכים - כלי רכב. רשלנות רפואית - רופאים. כלבת - כלבים. פגיעת ברק - לצאת החוצה בזמן סופת ברקים. פגיעה מחיסון - חיסונים.
מה הקשר תאונת דרכים לבית חולים?
בחיי, אני לא מבינה את ההתלהבות הרבה ממה שכתבתי. בסך הכל אמרתי שאני מצטערת שביישנית נפגעה, ושחבל לי שאין כאן רגישות לפגיעה שלה שאנחנו בכלל לא יודעים מה היא (ויכול להיות מבחינתנו שאנחנו אומרות לאישה שמרותקת לכיסא גלגלים בגלל חיסון "מה את פוחדת מחיסונים"). אפשר לחשוב איזה דעה רדיקלית.
או שהם לא מסוכנים?
בחיי שיר אני לא מבינה אותך. יש לה דעה על סמך החוויות שלה בחיים. גם אני לא מסכימה עם הדעה שלה וגם אני חושבת שזה לא אחראי כלפי האוכלוסייה לא להתחסן, ושהספר "צבים כל הדרך למטה" הוא לא ספר רציני. ואני גם חושבת שלבן אדם צריך לדבר ברגישות ולנסות להתחשב בו במהלך השיחה, ואם הוא אומר שהוא נפגע ממשהו אז אפשר להתייחס לזה שהוא נפגע ולהצטער על זה. לא נראה לי שאת חולקת עליי פה על שום דבר ממה שאמרתי.
מבטיחה לך שלי יש סיפורים הרבה יותר גרועים משלך. אבל זה לא קשור כל כך כרגע, לא רואה איך זה רלוונטי למה שאני אומרת. אם אחרי שעברת את הניתוח בלי ההרדמה, היית פוחדת מבתי חולים - זה היה סבבה מבחינתך שהיו אומרים לך כמה זה טיפשי וחסר היגיון, לא משנה מה ההקשר של השיחה?
בחיי אני לא מבינה מה את קופצת ככה. בסך הכל הצעתי שנהיה קצת יותר רגישים לזה שבן אדם שמדבר איתנו נפגע ושיכול להיות שזה משפיע עליו וגורם לשיחה להיות יותר קשה בשבילו. לא חייבת לקבל את הרעיון הזה אם בא לך להמשיך לדבר איתה כמו שדיברו איתה עד עכשיו, את מוזמנת. פשוט הנחתי שהרוב כאן יעדיפו לא לעבור על בין אדם לחברו.
ואני ממש לא מתכוונת לקרוא יותר ממאה הודעות על נושא שיש לי בו דעה מוצקה גם ככה כבר.
לא חילקתי הערות לאף אחד. כתבתי לביישנית שאני מצטערת לשמוע שהיא נפגעה מחיסון כי זה יכול להיות נורא ממש, ושאני חושבת שהדרך שבה השיחה התנהלה הייתה כנראה קשה לה. אחר כך עניתי למי שהגיב לי. אם אני הייתי היא, כנראה שהייתי לוקחת את זה מאוד קשה, אז כתבתי.
והרופאים- הם טועים. במקום זה נסמוך על כל מיני אמירות וטענות חסרות בסיס של בעלי אג'נדה נגד חיסונים נטולי השכלה רפואית או מדעית, זה הגיוני בסך הכל..
לא מתכוונת להיכנס שוב לדיונים מתסכלים חסרי טעם עם מתנגדי חיסונים לסוגיהם.. רק רוצה להגיד שהחיסון יעיל ובטוח בסך הכל, גם לנשים בהריון ומניקות. כן יש כל מיני חומרים בחיסון, אז מה? במה אין חומרים? גם באקמול יש. גם באוכל שאנחנו קונים יש "חומרים" כאלה ואחרים. אתם רוצים להגיד שיש סיכון? אוקיי, נגיד שיש. ואם לא מתחסנים אז יש סיכון לשפעת שיכולה להסתבך למחלה קשה ואפילו לא עלינו למוות. זה לא שאם לא מתחסנים אז נשארים ללא סיכון. בכל מצב יש סיכון. ועובדה בשטח- שפעת מסוכנת לאוכלוסיות בסיכון כמו נשים בהריון. וזו וודאות הרבה יותר מוחלטת לעומת החשש מזה שאולי יש איזה חומר בכמות מזערית בחיסון שאלי עושה משהו. השאלה היא לא מה לא מסוכן, כי סיכון תמיד יש, אלא האם התועלת עולה על הסיכון.
נכון אנחנו יודעים שזה לא טוב כנגד כל זני השפעת. אבל זה יעיל כנגד חלק וזה עדיף מכלום.
הוא מומת
כשאחרים מציינים מחקרים שהוכיחו בעד חיסונים את מדברת על אנטרסים, מחקרים מוטים וממומנים וכמה שבגדול אי אפשר לסמוך על מחקרים.. עד שזה מגיע למחקרים שתואמים את הגישה שלך.
כנראה שאין שום קשר בין תערובת עם חומץ תפוחים לזה שלא חלו. גם אני עד לפני כמה שנים לא התחסנתי לשפעת (כי לא הייתי בסיכון) ומעולם לא חליתי בשפעת. ולא לקחתי שום דבר. האמת אני שותה קפה כל יום, אולי זה קשור? אפשר לקשר כל דבר אם רוצים.
התגובה שלך לעצם האמירה שחיסונים הוכחו כיעילים ובטוחים היא "אנטרסים, הטיות וכד'", לא אמרת שמחקר מסוים הוא כזה אלא בעצם אמרת שאי אפשר להאמין למחקרים.
ולהגיד שהחומר הזה עובד "כי זה עבד להורים שלי" זה פשוט לא רציני. יפה שלמדת הרבה שנים, את גם חושבת שחצבת זו מחלה שכדאי לחשוף אליה ילדים ושזה הגיוני להדביק עכשיו כדי שלא ידבקו בגיל 60 (למה בגיל 60 יותר גרוע מעכשיו ולמה שיחלו בכלל, חצבת זו לא איזו מתנה מ-ה'), אז תסלחי לי שאני לא כל כך מתרשמת מיכולת הסקת המסקנות שלך.
אני לא אביא מחקר שמדבר נגד חיסונים כי פשוט אין מחקר שמוכיח שהנזק עולה על התועלת, ואם היה בהחלט הייתי מתייחסת אליו בכובד ראש כי אין לי איזו אג'נדה בעד חיסונים, אני מדברת בעדם כי אני באמת משוכנעת שזה משהו טוב כפי שהוכח במחקרים שונים. אם היה מידע אמיתי שזה יותר מזיק ממועיל לא היו ממשיכים לתת, כמו שלפעמים מפסיקים לשווק תרופות שנמצאו מסוכנות.
ומוסיפה- לגבי סעיף א, זה בדיוק מה שנדרש כחלק מהתהליך של אישור חיסון חדש. לא מוציאים חיסון חדש לשוק בלי זה.
אפשר לקרוא על זה באתר של הFDA. לפעמים מוציאים חיסון חדש כנגד משהו שכבר קיים כנגדו חיסון ואז גם משווים לחיסון הקודם.
ולגבי ב'- מעבר לזה שזה לא ממש אפשרי לעשות כזה מחקר, אני באמת לא מבינה איך אפשר להשוות הפרעות קשב וריכוז, אלרגיות ואף אוטיזם שבעבר קושר באופן שגוי לחיסונים, לנכות, נזק נוירולוגי, ומוות שהמחלות שכנגדם מחסנים גורמות.
.אף אחת לא תשנה את דעתה וזה מעכיר את האווירה.
אבל אני כן חושבת שהדיון חשוב לטובת המתלבטות למיניהן, אלה שלא גיבשו דעה. למרות שלכחילה נכון להפנות את השאלות לבעלי מקצוע ולא לפורום..
כל פעם שעולה שרשור כזה אני אומרת לעצמי לא להיכנס לזה, זה ממש מתסכל אותי הויכוחים האלה ומעצבן, אבל המחשבה שאולי מישהי תקרא פה מידע מוטעה ותחשוב שזה נכון כי אף אחד לא טען אחרת, ובעקבות זאת תקבל החלטות שיכולות לפגוע בבריאות שלה או של עוברה מטרידות את מנוחתי ואיכשהוא אני נשאבת לזה..
בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'
ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל
לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...
אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).
למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?
יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.
מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.
אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי
אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר
ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...
לא הייתי קונה בגיל הזה
בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...
יש כל מיני -דינמיקות זוגיות
יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....
וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג
ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..
מבין אלה...
1.מה מדבר אליכן ברעיון?
2. מה המציאות שלכן בפועל?
3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..
מה עושים אז? איך מרגישים? איך נפגשים?
וסתם הגיגים בנושא
קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה
לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..
נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין
אבל
לא תמיד רואה שזה המצב
סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..
אשמח לתובנות
כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני
חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות
וממילא איך בונים את הדבר הזה ביחד .
וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד. כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה, מה הייתי רוצה לשנות או לשפר במערכת הזוגית או האישית.
ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת
מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.
ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע
אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...
אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה
אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)
היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.
לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה
הטא לא מחפש שלא אעבוד
הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות
ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה
ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות
זה משו אחר לגמרי
וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.
אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט
למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים?
והז כבר קורה כל המזן במילא
וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה
יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים
ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות
הוא גם לא מבקש כלום ספציפי
מבקש את זה כדרך חיים
לא יודעת בדיוק לא מבינה
מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה
נגמר לי הכח לחןשב מעבר
ואת הילדים והעבודה וכו..?
גם פיזית וגם רגשית..
נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...
אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?
אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור
מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר
הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?
אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...
אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...
לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)
ישלי 3 ילדים
לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן
והוא לא חושב ככה
מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר
ואני עושה
אבל קשהההה לי מאוד
וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים
זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום
אוף אני סתם משגעת אתכן
אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי
הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי
לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב
אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?
ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?
ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן
זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל
בלב פתוח..
שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2
ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו
אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב
עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית
כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו
תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה
שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.
ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.
במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.
ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.
הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות
וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..
ולגמרי חושבת שאני חשובה
ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה
אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות
לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט
לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)
זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -
בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)
אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)
בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.
לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.
נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי
גם כי אני לא פרפקציוניסטית
וגם כי זה פחות מעסיק אותי
אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)
ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.
ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)
לבעלי מפריע
הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו
הוא לא דורש את זה
הוא משתף בתחושות שלו
כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים
והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי
ו
שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק
אוף וזה קשוח לי ההכל יחד
אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...
זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה
ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל
יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים
זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...
אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?
אבל טלפון זה איכס
וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים
ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן
בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי
הוא אמור להכנס ללבנון
והוא יודע כל מה שקשה לי.
קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי
מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד
השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.
ובאמת טלפון זה איכס
ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...
יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...
בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...
שאישה תחזיק על עצמה את הכל לבד. במצב סטנדרטי אתם זוג ואמורים להתחלק באחריות הטכנית והנפשית.
ובעיני נכון להבהיר שזה שאת עושה מאמץ מטורף כשהוא יוצא למילואים זה לא הטבעי ולא אמור להיות בסדר ונחמד לך עם זה. וזה שהוא מצפה ככה זה רק מגביר את הקושי, כי גם קשה לך (וזה הכי הגיוני בעולם כי זה באמת אמור להיות ככה) וגם אין לך לגיטימציה מבחינתו לקושי...
להסביר שזה שהוא מבחינתו מגשים את החלומות שלו, לא אומר שאת אמורה גם להחזיק בית וילדים לבד וגם להיות סבבה עם זה שאת לבד....
שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.
הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.
בסוף זה אדם מול אדם.
את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.
הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.
ולתקשר את זה לבעל.
שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.
אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.
אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.
אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.
יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)
גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.
אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.
את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.
מה מתאים *לך*?
מה מתאים לאיש *שלך*?
זה מה שחשוב.
גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.
תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.
ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.
אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.
מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.
מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת.
מעלה אופציה
שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)
ומילואים יכולים להציף מאוד
גם כשהם לא קרביים.
ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.
ומילואים יכולים לטלטל
ולהיות קשים רגשית
ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.
ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו
וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.
ואולי משם זה בא.
וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.
אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן
פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.
ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו
לא פיסית
לרוב היתי לבד רוב הזמן
הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית
שבוע טוב!
בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על הריון וילד נוסף, אבל זה נורא מפחיד אותי
אני כמעט בת 36, בעבודה סופר תובענית, עם ילדים בבית, ורקע של הריונות מורכבים/ בסיכון/ אשפוזים וכו'
לא יודעת איך הכל יכול ללכת ביחד.
עכשיו אני בטרפת של עומס אין סופי, להכניס עוד הכבדה כזו, ואז בעז"ה עוד תינוק חדש עם כל הטלטלה לבית, נורא מפחיד אותי.
מצד אחד מבינה שהחלון הביולוגי הולך ומתכווץ, מצד שני חוששת מאוד מקריסה מעומס. לא רואה שום מקום בחיים שאוכל להרפות להוריד שם לחץ, ולא יודעת איך אוכל לשרוד הריון בסיטואציה הזו. מצד שני- להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל.
אשמח לשמוע את דעתכן, איך משלבים הכל יחד בעומס החיים..
בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה
נתתי בגדי הנקה והריון לחברות
מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת
ומשהו קרה
יותר שכל פחות בלב
הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד
הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.
ואכן אני בתחילתו של הריון
ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית
ויהיה בסדר
גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל
כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.
יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?
לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו
נכון שאין לך 10 שנים ללדת
אבל גם 5 שנים זה לא קצת
תחכי עוד קצת
הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..
בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים
זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.
ושלום מראש לכל מי שתזהה אותי
אצלנו אין חלאקה ומספרים מתי שרוצים
הקטן שלי בן שנתיים בדיוק וסיפרנו אותו בקטנה בבית כל פעם ויצא עקום ולא יפה אז היום לקחנו אותו לספר כדי שיישר את הפוני ויסדר את האורך מאחורה.
היה לנו בלתם ולא יכולתי להגיע
מפה לשם הילד חוזר מסופררררר
מוכן לכיפה
הוא נראה בן 40!!
איפה התינוק שלי???
אני מתפדחת לצאת איתו לרחוב
אני מבואסת ככ שלא הייתי שם
מה עושים עכשיו??
יעל מהדרוםאיזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...
ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉
גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣
איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו...
קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.
הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍
והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!
והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.
לדעתי זה מתוק ממש...
זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..
אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍
האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.
בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי
והבדיקות נורא יקרות!
תדעו שהזמנתי לפני איזה 9 שנים מלא בדיקות הריון בעלי אקספרס, בזיל הזול, ועדיין משמשות אותי!
הן נראות פשוטות ממש, מקלון קטנציק, אבל העיקר מזהה את ההריון.
מי שעושה הרבה בדיקות, שווה ממש.
אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.
עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.
מסכימה איתך
קניתי גם לפני שנים.
בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.
הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.
ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.
עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ.
ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)
בהחלט שווה
אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין
יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס
זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת
מישהי יודעת?
זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?
והאם דין iherb כדין אליאקספרס?
אני פעם אחת הזמנתי והשתמשתי באחת כשלא היתה בתוקף, ויצא חיובי ולא הייתי בהריון.
השני, שהמשלוח השני, משרד הבריאות עיכב לנו את החבילה והיא לא הגיעה מעולם..
אז חזרנו לקנות בדיקות הריון בארץ
אולי הנסיונות הבאים ננסה שוב
כרגע אני בהריון ברוך ה'
מישהי יכולה להסביר לי מה קורה בלבנון??? לא הבנתי יש הפסקת אש ומתים לנו כבר המון חיילים שלנו למה?! כאילו מה קורה פה?
איך מתים יותר כל כך הרבה עוד יותר מהמלחמה בכמויות?!
מישהי יכולה להסביר לי עניינית אובייקטיבית אם היא מבינה מה קורה פה כאילו תכלס? שאני אבין? כי מודה שאני לאאא מבינההה 😥
טאטא תרחם
