הם מבקשים שאני אגדיר אותי בשלוש ארבע שורות. אני דנה, 1.64, עובדת (כמו כולם) לומדת (כמו כולם) גרה עם ההורים(כמו כולם) עוזרת בבית (כמו כולם), זהו.
אני רוצה להגיד שאני בכלל תמיד רציתי להקים להקה בחניה, ולנגן בהופעות רחוב. ושתמיד רציתי קצת יותר רוק, וקצת יותר שחור וקצת יותר בנים, וקצת יותר איפור. ושתמיד רציתי מלא צמידים וקעקועים ומגפיים שחורות גבוהות, ושהטעם שלי בבגדים לא מסתדר עם החברה, ועדיין לא הוקיעו אותי משום מה, ושאני טום בוי, ככה נולדתי. ושתמיד חלמתי לטוס לניו יורק בלי מזוודה רק עם תיק גב עם פיג'מה, כי זה מה שחשוב בחיים, וארבע חמש שש שמונה עשרה ספרים ממש טובים, וללכת לאיבוד כל הדרך. ושתמיד רציתי כלב גדול שירוץ איתי בבוקר לים, ושהיו לי כמה שנים שרצתי כל בוקר לים ואז מקלחת וקפה שחור. ושהיה לי שנים שעישנתי לא כי זה היה כיף, כי זה היה טוב וכי זה עירפל לי את המחשבות שגם ככה היו מעורפלות, ושיש לי מחשבות מעורפלות, ושאני חולת מוזיקה ויש לי חלומות ממש מוזרים.
ושתמיד חלמתי לשבת עם אנשים חכמים על ספה ששוקעים בה ולדבר איתם על הכל, פשוט לפתוח את כל הקלפים, ושאני אוהבת קלפים, זה גם חשוב. ושיש לי חלום לכתוב ספר ולכתוב שיר ועוד שיר ועוד שיר, ושיש לי דודא נוראית לשוקולד רב הזמן ואני מכורה לערסלים ולנופים ולמעיינות
ושיש לי דימוי גוף מעולה למרות שאני מתלבשת טום בוי, דיברנו על זה, ושיש לי חלום להיות כוריאוגרפית, וזה חלום שבאמת לא אמרתי לאף אחד, ושלמדתי בלט 4 שנים חחח אין להאמין, ושיש לי חלום להגדיל את אוסף הגיטרות שלי, יש לי חלום לקיר שלם של מלא גיטרות חשמליות ומלא מגברים בצבעים מגניבים. ושיש לי חלום לעשות גרפיטי בסלון של אנשים שגרים שם. ושתמיד אהבתי לקלל למרות שזה נשמע קריפי, ותמיד אהבתי לאהוב, ותמיד חלמתי לאהוב, ותמיד חיפשתי שלווה והמשכתי לשמוע רוק כבד|מגלגל עיניים|
ורציתי להגיד שאני גם אוהבת ללמוד דברים שמעניינים אותי, ואני רוצה לעשות תואר שני בחקר המוח, ואני רוצה להציל חיים כל החיים שלי, ושאני בסך הכל משוגעת כמו כולם ולא כמו כולם בכלל. וזהו.
לא נורא. גם דנה 1.64 יספיק להם.
אני רוצה להגיד שאני בכלל תמיד רציתי להקים להקה בחניה, ולנגן בהופעות רחוב. ושתמיד רציתי קצת יותר רוק, וקצת יותר שחור וקצת יותר בנים, וקצת יותר איפור. ושתמיד רציתי מלא צמידים וקעקועים ומגפיים שחורות גבוהות, ושהטעם שלי בבגדים לא מסתדר עם החברה, ועדיין לא הוקיעו אותי משום מה, ושאני טום בוי, ככה נולדתי. ושתמיד חלמתי לטוס לניו יורק בלי מזוודה רק עם תיק גב עם פיג'מה, כי זה מה שחשוב בחיים, וארבע חמש שש שמונה עשרה ספרים ממש טובים, וללכת לאיבוד כל הדרך. ושתמיד רציתי כלב גדול שירוץ איתי בבוקר לים, ושהיו לי כמה שנים שרצתי כל בוקר לים ואז מקלחת וקפה שחור. ושהיה לי שנים שעישנתי לא כי זה היה כיף, כי זה היה טוב וכי זה עירפל לי את המחשבות שגם ככה היו מעורפלות, ושיש לי מחשבות מעורפלות, ושאני חולת מוזיקה ויש לי חלומות ממש מוזרים.
ושתמיד חלמתי לשבת עם אנשים חכמים על ספה ששוקעים בה ולדבר איתם על הכל, פשוט לפתוח את כל הקלפים, ושאני אוהבת קלפים, זה גם חשוב. ושיש לי חלום לכתוב ספר ולכתוב שיר ועוד שיר ועוד שיר, ושיש לי דודא נוראית לשוקולד רב הזמן ואני מכורה לערסלים ולנופים ולמעיינות
ושיש לי דימוי גוף מעולה למרות שאני מתלבשת טום בוי, דיברנו על זה, ושיש לי חלום להיות כוריאוגרפית, וזה חלום שבאמת לא אמרתי לאף אחד, ושלמדתי בלט 4 שנים חחח אין להאמין, ושיש לי חלום להגדיל את אוסף הגיטרות שלי, יש לי חלום לקיר שלם של מלא גיטרות חשמליות ומלא מגברים בצבעים מגניבים. ושיש לי חלום לעשות גרפיטי בסלון של אנשים שגרים שם. ושתמיד אהבתי לקלל למרות שזה נשמע קריפי, ותמיד אהבתי לאהוב, ותמיד חלמתי לאהוב, ותמיד חיפשתי שלווה והמשכתי לשמוע רוק כבד|מגלגל עיניים|
ורציתי להגיד שאני גם אוהבת ללמוד דברים שמעניינים אותי, ואני רוצה לעשות תואר שני בחקר המוח, ואני רוצה להציל חיים כל החיים שלי, ושאני בסך הכל משוגעת כמו כולם ולא כמו כולם בכלל. וזהו.
לא נורא. גם דנה 1.64 יספיק להם.
