ככה אומרים הכללים של הבנות

אני לא הייתי אוכלת, לא בתחילת הקשר.

ולא רק בדייטים

גם אם אני בפגישה עם מנחה או ראיון עבודה אני יאכל

יצא לי לראות כמה ששברו את הכללים

תאכל לפני הדייט

אל תתכלב

חשוב שתרגיש בנוח כדי שהדברים יזרמו

לא מקובל לאכול ביחד בדייטים

אבל תמיד הבחור קונה שתיה קרה/חמה ושותים ביחד

אבל הכלל אומר לא לשתות עד הסוף

אבל חייב להשאיר קצת חומר בכוס

נו ב'מת

מי שיעיז להתערב לי בחיים ולא יתן לי לגדול בשקט, אנחנו ניפרד כידידים או פחות.....

תסתכלי על האוכל ותגידי :
״יאללה, מה כבר יכול לקרות ? מקסימום שבועיים מהיום אני אשלח לך הודעה :
״מה יהיה עם הבוקר הטוב ? שחרר אחי. תמשיך את החיים זה לא יתן לך כלום גבר״

**ביס גדול מהאוכל הטעים שהוא הביא**

יצא לי שפגישה ראשונה היא

הזמינה קולה זירו וכמה פירורי לחם,

פגישה שניה לקחה לי את

האשראי 700 שח בשגב.

סוף הדייט נשארתי לשטוף כלים.

ככה זה, בפגישה הראשונה הן על

מצב 'נטען' 

פגישה שניה אתה תרגיש שהיא מזכירה לך

מישהי שכבר פגשת פעם אבל לא תצליח

לקשר בינה לבין הפגישה הראשונה איתה.

אז הנה, קיבלת טיפ, זו אותה אחת. 

נזכר עכשיו בעוד פגישה, היא 

מסתכלת בתפריט

המלצרית: מה בשבילך?

היא: סלט ירוק עם דוחן

המלצרית: באמת?

היא: חחחחח נראה לך?! את

כל עמוד 3

*נכתב בהומור. אשה שבעה

היא אשה רגועה.

ולא נחמד לעשות את זה עם מישהו שלא מכירים. אפשרות נוספת היא שאתה מביא עוגיות והיא לא באמת מתביישת, אבל אתה בעצמך לא נוגע בהם וזה לא הכי מעודד. לכן, תאכל מהעוגיות גם אם אתה לא הכי אוהב.

ורוב האנשים כן אוהבים, מה אעשה שאני המוזר...

בסוף אכלה לו חצי מהמגש פיצה חחח

אל תאמין להן!!!

חברה שלי חזרה לדירה מפגישה ב11 וחצי בערב

ואכלה  המבורגר עם צ'יפס וקולה מרוב שהייתה רעבה 

היא גם היתה אוכלת?

זו השאלה המקורית, למה לא אוכלים?

לרוב הבחורות יש תאבון, במיוחד לאוכל של מסעדות וכד' (אף אחד לא הציע במהלך דייט לחם עם גבינה)

היא לא הייתה אוכלת, הסתפקה בכוס תה למשך שלוש וחצי שעות..

אבל כמו שאמרו לפני, לעיתים זה מלחץ/מבוכה ועוד מילים שקשורות לשדה סמנטי זה. 

הייתי בטוח שלקראת הסוף אתה עומד לרשום :
״האמת שאין לי מושג על מה אני מדבר..אבל תמיד חלמתי לדבר על התחום הזה כמו איש מקצוע״

אבל לא. אתה רציני לגמרי. אז אין פאנץ׳. 

תודה.

במצב דחק מתמשך או אחריו (ולא בהתחלה) הקורטיזול (שמביא לפירוק גליקוגן בכבד, כתבתי על זה בפורום אחר בקשר לדיאטת דלת פחמימות מי שראה) מופרש כדי לסייע בהתמודדות עם רמת הסוכר שהתדלדלו (להעלות את רמת הסוכר כמו שכתבת), ולכן גם גורם לרעב כדי לפצות.

נניח בן אדם לא אוכל כמה שעות.
הבטן מקרקרת.
ומחסני השומן בגוף, תודה לאל, קיימים.

בתהליך כלשהו, הגוף לוקח משהו מהגוף ויוצר ממנו אנרגיה כדי שהעסק ימשיך לעבוד (משאבה בלב, חמצן למח וכו׳)

אם אחרי שהוא יוצר את האנרגיה הזו מהגוף (*בלי* אוכל חדש שנכנס לגוף),
עושים ״צילום מסך״ לגוף,
האם נקבל פחות או יותר את אותו ״צילום מסך״ במקרה שהבן אדם היה מכניס אוכל חדש כדי *לספק* *את* *אותה* *אנרגיה* ממקור חיצוני  ? 

זאת אומרת שלב השימוש באנרגיה *אחרי* שלוקחים מהגוף או מהמזון החיצוני,  הוא *זהה* לחלוטין בתהליכים ?

 

התהליך הכלשהו הזה נקרא גלוקונאוגנזה - הפקת סוכרים מחלבון. כלומר פירוק שריר. כך שב'צילום מסך' תהיה פחות מסת שריר.

אחרי כמה זמן (בין כמה ימים לשבועות, תלוי באדם ובאופן התהליך) המערכת המטבולית עוברת תהליך קטבולי להתבססות על שומן, ומתחילה לפרק מאגרי שומן במקום חלבון - בשלב הזה אם תעשה 'צילום מסך' תראה שיפור (אם כי אני מודה שלא לגמרי הבנתי את הכוונה ב'צילום מסך'. אתה מוזמן לגגל 'תזונה קטוגנית' ו'צום מים' - שניהם נעים סביב העיקרון ששאלת עליו).

וצילום מסך...יותר מדוייק לומר ״צילום וידאו״.

*מהרגע* שבן אדם אוכל מזון (זה וידאו 1 )
*מהרגע* שהגוף יוצר אנרגיה מהשומן (זה וידאו 2)

האם וידאו 1 ווידאו 2 יראו את אותו דבר ? (יש אנרגיה מוכנה, הגוף משתמש בה לתפקוד השוטף שלו)
או שבגלל שסוג האנרגיה שונה, אז גם המשך תהליך השימוש בו יהיה שונה ?

בגדול, גרם שומן הוא שווה ערך ל9 קלוריות (קלוריה היא יחידת אנרגיה שמספיקה לחימום ליטר מים בטמפרטורה אחת) בעוד פחמימה וחלבון שוות 4. כך שאותה כמות מתפרקת יותר לאט = מספיקה ליותר זמן.

מבחינת איכות האנרגיה = היא יותר 'נקייה', וכמובן אין צורך בפעילות מערכת העיכול כאשר מדובר בפירוק מאגרי שומן.

דבר נוסף - כשאין גלוקוז שמגיע למוח הגוף נאלץ לייצר 'קטונים' שאלו גופי שומן קטנים יותר שמסוגלים לחדור את קליפת המוח כדי לספק לו אנרגיה. זה סוג שונה של אנרגיה ויש לכך השלכות.

אם תרצה הסבר בהרחבה אתה מוזמן לשאול באישי.

או יותר טוב כאן - פורום חכם הרזים.

או שפשוט לא אוהבת את העוגיות שמביאים..(אני ממש מעריכה את זה אבל אני לא מחבבת את העוגיות שמוכרים בסופר,אז אני מסרבת בנימוס..).

אבל מה שבטוח ,לדעתי זה עושה רושם טוב שאתם מביאים איתכם אוכל\שתיה ומציעים לבחורה

זה מראה על השקעה ואכפתיות.

זה להעמיד פנים שאת

לא יכולה לסיים את הלאפה

יש לכך כמה סיבות ובטח שהן משתנות מאחת לאחת  ולא נכונות על כולן..

אנסה להסביר מנקודת המבט שלי, אולי עוד בנות יסכימו איתי..

מסכימה עם @חמדת66 שאוכל מחבר בין אנשים.. לכן זו פעילות שתעשה בדרך כלל עם אנשים שמכירים...

בנוסף, יש משהו מביך בזה שבוהים בך לועס, בייחוד אם אתה לא מכיר ומנסה למצוא חן כרגע...

מניחה שזו הסיבה שבנות מתביישות הרבה פעמים.. כי מצב לועס לא מוציא אותך עדינה ויפה וכל שאר הרצונות שאת חושבת שיש בראש של מי שיושב מולך.

עוד בנוסף, הרבה פעמים נמצאים בלחץ, ולא מצליחים להכניס כלום לבטן. @איכה הסבירה ממש יפה...

אישית, כן אוכל בדייטים ראשונים עוגיות או משהו כזה, אבל לא אשב בבית קפה לאכול..

וגם אם נשב בבית קפה (חורף וזה) גם אם הוא יאמר תזמיני מה שבאלך, כנראה שאתפדח ואזמין רק שתיה ומה שיהיה הכי זול (נחפר רבות עניין הכסף... סיכומון קצר - לרוב לא נעים שמשלמים עלייך בהתחלה המון, זה יוצר תחושת מחוייבות מלחיצה, מן כזה 'אל תשקיע עלי מידי עדיין')

מעידה על עצמי שאני לא ביישנית ועם זאת לקח לי זמן להעיז לשבת לאכול שווארמה יחד.. או לומר מה אני רוצה באמת לאכול..

אבל אולי זו רק אני.. אני יודעת על עצמי שדברים טכניים כאלה לוקח להם יותר זמן להשתחרר אצלי ושארגיש בנוח, יותר מלשתף אפילו.. 

אבל נכון זה מביך שבוהים בך אוכל?

בקטע של אח קטן כזה כמובן

הייתי כל כך רעבה ואני בקשתי מאמא שלו שידאג לאוכל ואכלתי האמת קצת התביישתי

וקבענו אירוסין למחרת ודברתי עם אמא שלו שאם הוא שתשלח משהו לאכול כי אני רעבה חזרתי אחרי יום עבודה והייתי מאוד רעבה

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת