ככה אומרים הכללים של הבנות

אני לא הייתי אוכלת, לא בתחילת הקשר.

ולא רק בדייטים

גם אם אני בפגישה עם מנחה או ראיון עבודה אני יאכל

יצא לי לראות כמה ששברו את הכללים

תאכל לפני הדייט

אל תתכלב

חשוב שתרגיש בנוח כדי שהדברים יזרמו

לא מקובל לאכול ביחד בדייטים

אבל תמיד הבחור קונה שתיה קרה/חמה ושותים ביחד

אבל הכלל אומר לא לשתות עד הסוף

אבל חייב להשאיר קצת חומר בכוס

נו ב'מת

מי שיעיז להתערב לי בחיים ולא יתן לי לגדול בשקט, אנחנו ניפרד כידידים או פחות.....

תסתכלי על האוכל ותגידי :
״יאללה, מה כבר יכול לקרות ? מקסימום שבועיים מהיום אני אשלח לך הודעה :
״מה יהיה עם הבוקר הטוב ? שחרר אחי. תמשיך את החיים זה לא יתן לך כלום גבר״

**ביס גדול מהאוכל הטעים שהוא הביא**

יצא לי שפגישה ראשונה היא

הזמינה קולה זירו וכמה פירורי לחם,

פגישה שניה לקחה לי את

האשראי 700 שח בשגב.

סוף הדייט נשארתי לשטוף כלים.

ככה זה, בפגישה הראשונה הן על

מצב 'נטען' 

פגישה שניה אתה תרגיש שהיא מזכירה לך

מישהי שכבר פגשת פעם אבל לא תצליח

לקשר בינה לבין הפגישה הראשונה איתה.

אז הנה, קיבלת טיפ, זו אותה אחת. 

נזכר עכשיו בעוד פגישה, היא 

מסתכלת בתפריט

המלצרית: מה בשבילך?

היא: סלט ירוק עם דוחן

המלצרית: באמת?

היא: חחחחח נראה לך?! את

כל עמוד 3

*נכתב בהומור. אשה שבעה

היא אשה רגועה.

ולא נחמד לעשות את זה עם מישהו שלא מכירים. אפשרות נוספת היא שאתה מביא עוגיות והיא לא באמת מתביישת, אבל אתה בעצמך לא נוגע בהם וזה לא הכי מעודד. לכן, תאכל מהעוגיות גם אם אתה לא הכי אוהב.

ורוב האנשים כן אוהבים, מה אעשה שאני המוזר...

בסוף אכלה לו חצי מהמגש פיצה חחח

אל תאמין להן!!!

חברה שלי חזרה לדירה מפגישה ב11 וחצי בערב

ואכלה  המבורגר עם צ'יפס וקולה מרוב שהייתה רעבה 

היא גם היתה אוכלת?

זו השאלה המקורית, למה לא אוכלים?

לרוב הבחורות יש תאבון, במיוחד לאוכל של מסעדות וכד' (אף אחד לא הציע במהלך דייט לחם עם גבינה)

היא לא הייתה אוכלת, הסתפקה בכוס תה למשך שלוש וחצי שעות..

אבל כמו שאמרו לפני, לעיתים זה מלחץ/מבוכה ועוד מילים שקשורות לשדה סמנטי זה. 

הייתי בטוח שלקראת הסוף אתה עומד לרשום :
״האמת שאין לי מושג על מה אני מדבר..אבל תמיד חלמתי לדבר על התחום הזה כמו איש מקצוע״

אבל לא. אתה רציני לגמרי. אז אין פאנץ׳. 

תודה.

במצב דחק מתמשך או אחריו (ולא בהתחלה) הקורטיזול (שמביא לפירוק גליקוגן בכבד, כתבתי על זה בפורום אחר בקשר לדיאטת דלת פחמימות מי שראה) מופרש כדי לסייע בהתמודדות עם רמת הסוכר שהתדלדלו (להעלות את רמת הסוכר כמו שכתבת), ולכן גם גורם לרעב כדי לפצות.

נניח בן אדם לא אוכל כמה שעות.
הבטן מקרקרת.
ומחסני השומן בגוף, תודה לאל, קיימים.

בתהליך כלשהו, הגוף לוקח משהו מהגוף ויוצר ממנו אנרגיה כדי שהעסק ימשיך לעבוד (משאבה בלב, חמצן למח וכו׳)

אם אחרי שהוא יוצר את האנרגיה הזו מהגוף (*בלי* אוכל חדש שנכנס לגוף),
עושים ״צילום מסך״ לגוף,
האם נקבל פחות או יותר את אותו ״צילום מסך״ במקרה שהבן אדם היה מכניס אוכל חדש כדי *לספק* *את* *אותה* *אנרגיה* ממקור חיצוני  ? 

זאת אומרת שלב השימוש באנרגיה *אחרי* שלוקחים מהגוף או מהמזון החיצוני,  הוא *זהה* לחלוטין בתהליכים ?

 

התהליך הכלשהו הזה נקרא גלוקונאוגנזה - הפקת סוכרים מחלבון. כלומר פירוק שריר. כך שב'צילום מסך' תהיה פחות מסת שריר.

אחרי כמה זמן (בין כמה ימים לשבועות, תלוי באדם ובאופן התהליך) המערכת המטבולית עוברת תהליך קטבולי להתבססות על שומן, ומתחילה לפרק מאגרי שומן במקום חלבון - בשלב הזה אם תעשה 'צילום מסך' תראה שיפור (אם כי אני מודה שלא לגמרי הבנתי את הכוונה ב'צילום מסך'. אתה מוזמן לגגל 'תזונה קטוגנית' ו'צום מים' - שניהם נעים סביב העיקרון ששאלת עליו).

וצילום מסך...יותר מדוייק לומר ״צילום וידאו״.

*מהרגע* שבן אדם אוכל מזון (זה וידאו 1 )
*מהרגע* שהגוף יוצר אנרגיה מהשומן (זה וידאו 2)

האם וידאו 1 ווידאו 2 יראו את אותו דבר ? (יש אנרגיה מוכנה, הגוף משתמש בה לתפקוד השוטף שלו)
או שבגלל שסוג האנרגיה שונה, אז גם המשך תהליך השימוש בו יהיה שונה ?

בגדול, גרם שומן הוא שווה ערך ל9 קלוריות (קלוריה היא יחידת אנרגיה שמספיקה לחימום ליטר מים בטמפרטורה אחת) בעוד פחמימה וחלבון שוות 4. כך שאותה כמות מתפרקת יותר לאט = מספיקה ליותר זמן.

מבחינת איכות האנרגיה = היא יותר 'נקייה', וכמובן אין צורך בפעילות מערכת העיכול כאשר מדובר בפירוק מאגרי שומן.

דבר נוסף - כשאין גלוקוז שמגיע למוח הגוף נאלץ לייצר 'קטונים' שאלו גופי שומן קטנים יותר שמסוגלים לחדור את קליפת המוח כדי לספק לו אנרגיה. זה סוג שונה של אנרגיה ויש לכך השלכות.

אם תרצה הסבר בהרחבה אתה מוזמן לשאול באישי.

או יותר טוב כאן - פורום חכם הרזים.

או שפשוט לא אוהבת את העוגיות שמביאים..(אני ממש מעריכה את זה אבל אני לא מחבבת את העוגיות שמוכרים בסופר,אז אני מסרבת בנימוס..).

אבל מה שבטוח ,לדעתי זה עושה רושם טוב שאתם מביאים איתכם אוכל\שתיה ומציעים לבחורה

זה מראה על השקעה ואכפתיות.

זה להעמיד פנים שאת

לא יכולה לסיים את הלאפה

יש לכך כמה סיבות ובטח שהן משתנות מאחת לאחת  ולא נכונות על כולן..

אנסה להסביר מנקודת המבט שלי, אולי עוד בנות יסכימו איתי..

מסכימה עם @חמדת66 שאוכל מחבר בין אנשים.. לכן זו פעילות שתעשה בדרך כלל עם אנשים שמכירים...

בנוסף, יש משהו מביך בזה שבוהים בך לועס, בייחוד אם אתה לא מכיר ומנסה למצוא חן כרגע...

מניחה שזו הסיבה שבנות מתביישות הרבה פעמים.. כי מצב לועס לא מוציא אותך עדינה ויפה וכל שאר הרצונות שאת חושבת שיש בראש של מי שיושב מולך.

עוד בנוסף, הרבה פעמים נמצאים בלחץ, ולא מצליחים להכניס כלום לבטן. @איכה הסבירה ממש יפה...

אישית, כן אוכל בדייטים ראשונים עוגיות או משהו כזה, אבל לא אשב בבית קפה לאכול..

וגם אם נשב בבית קפה (חורף וזה) גם אם הוא יאמר תזמיני מה שבאלך, כנראה שאתפדח ואזמין רק שתיה ומה שיהיה הכי זול (נחפר רבות עניין הכסף... סיכומון קצר - לרוב לא נעים שמשלמים עלייך בהתחלה המון, זה יוצר תחושת מחוייבות מלחיצה, מן כזה 'אל תשקיע עלי מידי עדיין')

מעידה על עצמי שאני לא ביישנית ועם זאת לקח לי זמן להעיז לשבת לאכול שווארמה יחד.. או לומר מה אני רוצה באמת לאכול..

אבל אולי זו רק אני.. אני יודעת על עצמי שדברים טכניים כאלה לוקח להם יותר זמן להשתחרר אצלי ושארגיש בנוח, יותר מלשתף אפילו.. 

אבל נכון זה מביך שבוהים בך אוכל?

בקטע של אח קטן כזה כמובן

הייתי כל כך רעבה ואני בקשתי מאמא שלו שידאג לאוכל ואכלתי האמת קצת התביישתי

וקבענו אירוסין למחרת ודברתי עם אמא שלו שאם הוא שתשלח משהו לאכול כי אני רעבה חזרתי אחרי יום עבודה והייתי מאוד רעבה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי