יש לי קשר ממש טוב עם ההורים, לא יודע אם להגדיר את זה כ"חברי" אבל לא רשמי

כל השאר אין לי מושג

עם אמא שלי יש לי קשר ממש טוב, די חברי.. עם אבא שלי יש לי קשר יחסית יותר רישמי (כאילו, פחות זורם לי לספר לו מה איתי וזה.. אני ממש מעריצה אותו אבל הקשר פחות זורם כזה)

הייתי רוצה שהקשר שלי עם אבא שלי יהיה יותר קרוב..

כתבתי גם שם, אבל יש לי עכשיו זמן שאני צריכה להעביר, ואין לי ממש מה לעשות

אז היום אמא שלי ואני רבנו ):

וכמו ילדה בוגרת, אמרתי לה שאני לא רוצה להיות חברה שלה ושלא תפנה אליי כל השבוע.

נשבר ברגע שהיא הציע לי לסוע לארץ דרוזיה ביום שישי.

עכשיו כמו שכתבתי פה על הקשר שלנומאחלת לעצמי להיות אמא בדיוק כמוה - אולפניסטיות

ואני לא רוצה שזה ישתנה, אבל כן יש לפעמים קצת באגים לדוגמה,

דיברנו על נושא שטבעי שנדבר עליו, אבל כן יש קו אדום- "עד אליי ואל אבא, כשתחתני." והיא הרגישה כנראה ממש חופשיה, ופלטה איזה משהו

עכשיו אני מכירה אותה מספיק טוב, בשביל לדעת שאם היא הייתה חושבת על זה טיפה, היא לא הייתה אומרת.

באותו רגע חייכתי והמשכתי האלה, כי אם הייתי נתקעת ואומרת "אמא זה לא מעניין אותי" זה היה הופך מוזר.

ואיך לחזק?

בנוסף לכל הדברים שאמרלד כתבה - נוער וגיל ההתבגרות

פה כתבתי הכל על אמא

על אבא,

טוב אבא שלי הוא חברה שלי גם.

לא מזמן הוא שלח לי כזה קטע שכותבים בו על סוגי אבות (נראלי אשר בןאבו עשה אותו) והיה אחד- פשוט הוא.

כמה שורות משם-

אבא שלך הרבה יותר מאבא- הוא אמא

מבשל, מכבס, בודק עם המחנכת איך ההתקדמות הרגשית שלך לעומת שנה שעברה וגם עושה לק ג'ל ברגליים. למה? כי הוא רוצה להיות מעורב. 

והוא חמוד, אני אוהבת אותו. הוא לא מהאבות האלו שצריך לחשוב פעמיים לפני שנותנים להם נשיקה. או מתכרבלים איתם במיטה.

וזהו, סליחה. בלי נדר פעם אחורנה שאני חופרת עליהם ככה. נמאס גם לי

מצד אחד לא חברי מדי בגלל שזה גורם לזה שיהיו התפוצצויות ומריבות (סתם כדרך אגב אפעם לא התווכחתי עם ההורים שלי או רבתי איתם....) ומצד שני לא רשמי מדי כדי שנרגיש בנח לבקש דברים ולשתף.... בכללי יש לי קשר טוב עם ההורים שלי....

יש קטעים כאלה שאני בחיים לא יבקש מההורים שלי משו כי זה פדיחות וכאלה (נשמע מוזר אבל כן....)

אני חושבת שהקשר קשור מאד לכיבוד הורים קשר חברי הוא קשר מועד לפיצוצים (כמה פעמים הצלחתם לא לריב עם חברים שלכם....) וקשר רשמי הוא בקושי קשר.... מה שכן גם הכיבוד הורים עצמו יוצר קשר.... (אין לי כח לפרט

נראהלי שבאיזה שהו מקום רב האבות מביכים, לא?

פשוט בדר''כ כשאני נוסעת עם חברות ואבא של אחת מהן מסיע אותנו- הרבה פעמים הם עושים פדיחות(להתחיל לספר בדיחות לא מוצלחות, לשיר וכו') 

אני חושבת שלמדתי לזרום... (ברוך ה'!!).. 

אבא שלי שיהיה בריא יעשה את עצמו כאילו הוא לא יודע עיברית 

וילך ברחוב וישאל אנשים כאילו הוא אמריקאי שלא יודע כלום מישראל

מצד אחד זה קורעעע יאוו 

אבל מיצד שני זה פדיחות איומות

הוא פעם הלך ברחוב וראה את המנהלת שלי והתחיל לשאול אותה שאלות כאילו הוא לא יודע מי היא וכמו אמריאקי

אחר שהוא חזר הבייתה והוא סיפר לי אני לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלמות מבושה

סיפורו של אבא פדחן...

וואי מבאס! הם פתוחים להקשיב? 

הכוונה, אם תגידי להם שבא לך קשר יותר קרוב? הם יזרמו?

נראהלי שכשמשתפים אז הקשר יותר טוב.. 

הכוונה לשתף מרצונך על דברים שקרו לך.. 

להתחיל מבקטנה להגיד דברים כבדרך אגב כמו ''יש היום מלא שיעורים בית, מבאס ולחוץ לי בזמן'' או ''היה היום באסה'' ולקוות שיזרום

בכל אופן- ב''הצלחה!!

כן, אני בת

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....