כתבתי גם שם, אבל יש לי עכשיו זמן שאני צריכה להעביר, ואין לי ממש מה לעשות
אז היום אמא שלי ואני רבנו ):
וכמו ילדה בוגרת, אמרתי לה שאני לא רוצה להיות חברה שלה ושלא תפנה אליי כל השבוע.
נשבר ברגע שהיא הציע לי לסוע לארץ דרוזיה ביום שישי.
עכשיו כמו שכתבתי פה על הקשר שלנומאחלת לעצמי להיות אמא בדיוק כמוה - אולפניסטיות
ואני לא רוצה שזה ישתנה, אבל כן יש לפעמים קצת באגים לדוגמה,
דיברנו על נושא שטבעי שנדבר עליו, אבל כן יש קו אדום- "עד אליי ואל אבא, כשתחתני." והיא הרגישה כנראה ממש חופשיה, ופלטה איזה משהו
עכשיו אני מכירה אותה מספיק טוב, בשביל לדעת שאם היא הייתה חושבת על זה טיפה, היא לא הייתה אומרת.
באותו רגע חייכתי והמשכתי האלה, כי אם הייתי נתקעת ואומרת "אמא זה לא מעניין אותי" זה היה הופך מוזר.
ואיך לחזק?
בנוסף לכל הדברים שאמרלד כתבה - נוער וגיל ההתבגרות
פה כתבתי הכל על אמא
על אבא,
טוב אבא שלי הוא חברה שלי גם.
לא מזמן הוא שלח לי כזה קטע שכותבים בו על סוגי אבות (נראלי אשר בןאבו עשה אותו) והיה אחד- פשוט הוא.
כמה שורות משם-
אבא שלך הרבה יותר מאבא- הוא אמא
מבשל, מכבס, בודק עם המחנכת איך ההתקדמות הרגשית שלך לעומת שנה שעברה וגם עושה לק ג'ל ברגליים. למה? כי הוא רוצה להיות מעורב.
והוא חמוד, אני אוהבת אותו. הוא לא מהאבות האלו שצריך לחשוב פעמיים לפני שנותנים להם נשיקה. או מתכרבלים איתם במיטה.
וזהו, סליחה. בלי נדר פעם אחורנה שאני חופרת עליהם ככה. נמאס גם לי