החיים במדינת ישראל הם כמו קוביה הונגרית לא מסודרת.
יש מגוון שמרכיב את השלם.
יש אין-ספור פתרונות איך לסדר את הבלאגן.
אבל, כל עוד הצבעים השונים לא ישתפו פעולה ביניהם וימשיכו להיות בטוחים שהם במיקום הנכון והשאר טועים, הקוביה תמשיך להיות לא מסודרת.
לא משנה כמה נתלונן על זה, כל עוד לא ננסה להקשיב אחד לשני ונמשיך להתבצר בעמדותינו בעקשנות הישראלית הנודעת, הכל ישאר בבלאגן.
את הקוביה ההונגרית אולי אפשר לפרק לגורמים ולבנות אותה מחדש.
אבל לנו אין את הפריבילגיה להסתכן ולפרק את המדינה, או יותר גרוע, את העם.
אם נתפרק, נאבד את היתרון הבולט שלנו על אויבינו.
נאבד את האחדות הבלתי מתפשרת, שיצא לנו להפגין בזמנים קשים.
הגיע הזמן, שבמקום לנסות ולפרק את הקוביה, נשב ונדבר, נתווכח *ונקשיב* אחד לשני.
אם "המח היהודי" והעקשנות הישראלית, יפעלו באופן מלא, וינסו יחד למצוא את הפתרון, כל קוביה הונגרית שתעמוד בפנינו תיפתר.
אחרי הכל, מה יכול להחזיק מעמד נגד החכמה והאחדות היהודית?
שום דבר!
בסדר, אנחנו.
אבל בואו ולא נגיע לכך.


כתבתי זאת לראשונה אחרי הבחירות, מועד ב׳.
הרלוונטיות מדהימה אותי כל פעם מחדש.

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען