(אני צכה שקט טוב ואין לי.והלבד הזה יותר רע מטוב.זה גומר אותי.והיא אמרה לי בשבת שאין לי חַיּוּת.היא צודקת ככ אבל וואי כל השבת הרגשתי פח כי חשבתי על זה וזה מעצבן שהיא אמרה לי את זה.זה לא התפקיד שלה,עם כל הדאגה..פחחח אז קומי קומי קומי נשמה בלה בלה בלה הא?לא רוצה.אוקיי אוקי?אוקי אוקי!ואל תזמזמי לי את זה כי זה קלישאתי וקשה לי וכואב לי עכשיו לשמוע דברים שלא מגיעים מהבפנים שלי.ונכון שלא הייתי השבת בבית אבל פףף גם שם היה בעעע.ואני באמת צכה שקט טוב.באמת צכה שקט טוב ובאלי ליסוע אליהם שבת הבאה למרות שזה לסגור 4 שבתות רצופות שלא בבית,יעני חודש.וחוץ מזה תכלס אני יכולה להגיד שמתגעגעת למיטה שלי ולא של בתים אחרים(נונו טוב,חוץ משלהם שהיא יותר גוועלד,אם אפשר לומר,כי זה המקום הכי גוועלד בעולם אז הכל שם גוועלד.)והוא אמר לי שאני חסרה בבית וכואב שנוסעת כל הזמן והוא צודק.אנלא מתמודדת.ואוף נמאס לי שהוא מפחיד אותי.כי הוא לא באמת בנאדם מפחיד.וזה מרגיש לי אחרת מכל השאר וזה מזעזע לי שאני כזאת.בעעע טוב אז אוליי כן להישאר בבית?ולא רוצה לחשוב כבר.קשה לי בבית וקשה לי וכואב לי שאני חסרה לו.ואיך אני חסרה לו זה לא ברור לי.הוא שונא אותי ואני מרגישה את זה.וכולם שונאים אותי.ולא כיף להרגיש ככה כי זה לא באמת נכון.לא שונאים אותי באמת באמת.וזה רגשות.זה רגשות.ולא טוב שהשכל והלב עושים בלאגנים.ו,וואי באמת שקשה לי לצאת מנקודת הנחות הזאתי.וקשה לי עם האחיזות שלי.ושהכל שקריי ולא אמיתי למי שאני באמת.וזה בשכל מתחיל להיכנס טיפונת אבל ברגש זה אחרת לגמריי.ככ אחרת.והכל הבל הבלים וקשה לי לצאת מכאן ואני צכה לחיות.לחיות באמת,ולא ככה.ונכון שיש דברים שגורמים לי לחיות אבל קשה לי לעשות אותם.ו,אוף.דוד המלך.פף.אנחנו צכים ללכת לשם ועד יום שלישי אין לי סבלנות.בעעעע.ולא באלי להישאר מתה עד שלישי וקשה לי לחיות.ואנלא רואה אותי מחר קמה מהמיתה ומהמיטה הזאת.וזה לא מבדר כי זה עצוב לי ככה למרות שאני בטוחה שכן,אקום.אבל לא באמת יהיה לי כוח וגם כשאקום אשאר מתה.ואין לי כוחות להתאמץ לטוב.יא רבי אבל בכלל בפעולה אמרתי שזה הכי שווה כי מרגישים שעשינו את רצונו יתברך וטעטע אוהב אותנו וככה מתקרבים אליו יותר יותר בזה שמתאמצים.וזה שווה להתאמץ כי ככה מצליחים להיות הבנים של המלך באמת.אבל מי אמר שאני רוצה להיות הבת שלו?מי אמר?אף אחד לא שאל.ומעצבן אותי מאוד שזה לא בבחירה שלי.כמובן אם אני בוחרת,מחדש,כאילו לא נולדתי יהודיה,אז זה כן בחירה.כי בחרתי מחדש.אנלא צכה להתרחק ולברוח להודו או אנערף כדי להתקרב בחזרה.אפשר לבחור כל פעם מחדש ולברר תאמת שלי מהמקום שאני נמצאת עכשיו.ולא צריך לברוח לשום מקום.והכל מבולבל לי.
ואני צכה חיבוק.וקשה לי שישר כשהגעתי הבייתה מתנהגים אליי ככה.ושיפסיקו פףף.ואני צכה להתמודד.והוא רוצה שאשאר.כן הייתי רוצה להרגיש טוב כשאני בבית,אבל זה חלומי מידיי.ואני צכה רוגע.לנשום.לנשום עמוק.)
אפשר חיבוק?
