השאלה אם היא מסוגלת לקבל אותו ככה, או אם הוא בהמשך ייפתח..

למשל- איך הוא עם חברים שלו? הוא בכללי לא נפתח?

לפעמים יש אנשים שגם אחרי עשר פגישות קשה להם להיפתח וזה בסדר גמור.

אני חושב שהא' ב' של רצון לקשר זה קודם כל הערכה.

ונשמע שהיא דיי קיימת.

בקיצור.. זה שיש הרבה בחורים טובים- לי דווקא נשמע שהיא מוצאת בו הרבה ייחודיות וערך

שיש הרבה בחורים טובים.

זה נכון, אבל מסתמא לא כל בחור היא מעריכה ברמה שהיא תמשיך איתו לעשר פגישות...

מה גם שהיא כתבה במפורש, שיש לו מידות ממש טובות.. נשמע בחור מיוחד שטוב לה איתו.

מפריע לה הענין של הפתיחות.. בסדר. הרבה פעמים זה ענין של זמן, זו תופעה מוכרת לגמריי. קשר יציב בד"כ נבנה עם הזמן, בדרך כלל זה לא שעל ההתחלה יש כבר 100% חיבור. גם לא בפגישה חמישית.

פשוט האמירה שלך נשמעה לי כזה- 'תראי.. יש הרבה בחורים טובים.. אפשר לעבור הלאה. את מחפשת בחור שבסוף יהיה ביניכם חיבור גם ולא רק הערכה'

לדעתי זו אמירה לא כ"כ אחראית. מחילה

במיוחד שאין לדעת מהתיאור שלה את כל הצדדים של הקשר מבחינתו ומבחינתה, ואין היכרות מספיקה עם הבחור..

אני חושב שתפקידנו במקרים כאלה הוא לתת כיוונים, לפקוח את העיניים. לייעץ. אבל לא להיות בעמדה של מקבל ההחלטות..

ולא קפצתי ישר להגיב..

אני אומר שצריך להדגיש לה את כל הצדדים..

שיהיה יותר מאוזן

אחרת עלול להתקבל הרושם שאתה אומר לה לחתוך

הכוונה,
נניח עכשיו אתם בפגישה.
איך נקבעת הפגישה הבאה ? בפגישה הזו ?
או שמדברים מתישהו בטלפון ואז קובעים ?

הרי מישהו צריך להיות -ראשון- שיוזם.
מי זה ?

1. לא לפנות אליו בהודעות. שהוא יפנה קודם.
2. כשמתחילים לדבר בהודעות. לא להציע להפגש. שהוא יציע קודם.


*ואם* את אומרת לעצמך :
״אז במצב כזה לא תהיה פגישה...״

אז..שלא תהיה פגישה.
אי אפשר גם לנהל את תוכן הפגישות,
וגם לנהל את תיאום הפגישה...
אולי גם תספרי את הבדיחות ותצחקי במקומו ?

(הבנת את רוח הדברים ?)

כלומר :
1. הוא זה שפונה אלייך בהודעות.
2. הוא זה שמציע להפגש.

אז עדיין כדאי לתת לזה סיכוי, *אם* *את* *רואה* *בו* *משהו* *טוב*.

לגבי התוכן של הפגישה, שיחות וכאלה,
אולי תפגשו לפגישות יותר קצרות (אם עכשיו זה שעתיים, אז תקצרו לשעה)
ותרווחו (זו המילה?) את הזמן בין הפגישות, אם זה פעמיים בשבוע, אז פעם בשבוע (לדוגמא כמובן)
בין הפגישות, אל תדברו יותר מדי בהודעות. תשאירי את זה לפגישה.

אבל כל עוד השיחות לא זורמות...
תקפידי מאוד (לדעתי) על כך שהוא יזום את הפגישות.

ברגע (ונקווה שזה לא יקרה) שגם השיחה לא זורמת והוא גם לא יוזם בעצמו את הפגישות (ממש רוצה להפגש ואם את אומרת לו, ״אי אפשר ביום שלישי״..אז הוא מיד שואל לגבי יום אחר, מראה רצון חזק להפגש) אז, זה הזמן לשחרר.



 

משהו כמו שליש מהבחורים בעצם.. לא שייך שיצאו לדייטים? או שישנו את עצמם? (שזה קצת לא כ"כ אפשרי.. אתה יודע).

כי נשמע שהשיטה שלך בעצם הופכת רק דגמים מאוד מסויימים של בחורים לרלוונטיים...

כל בחור שהוא לא כזה- ההמלצה אל הבחורה היא לסנן אותו

א'. הבנה שקשר זה תהליך משותף, עבודה (ולא חיים קלים- כמו שציינת). ולכן באים להכיר את הבחור ולראות אם אפשר ואם רוצים לעבור איתו את התהליך.

ב'. עוד לפני כן- להבין מה ההבדל בין המגזר שנקרא 'גברים' או המגזר שנקרא 'נשים' (זה לא כזה משנה) לבין הפרטים שמרכיבים את המגזר הזה.

יש גברים שבטבעם ביישנים- מה הפיתרון? להגיד לבחורה לא להיפגש איתם? או שמלכתחילה הם ייפגשו פשוט עם בחורות שיכולות להכיל את זה?

אני רואה פה חוסר הבנה במהות של 'גברים' או 'נשים'. כאילו יש מודל כללי- אז שכולם יתיישרו על פיו. מין רצון לעצב את המציאות בצורה יותר נוקשה. לעיתים זה מרוב פחד מפוסט מודרניזם.. בסדר, אני יכול להבין.

אני חושב שחוסר סבלנות למצבים כאלה בהחלט קשור לחיפוש אחרי חיים קלים. כי זו עבודה להיות סבלן למישהו שלא ציפיתי שזה יהיה האופי שלו. זה דורש הרבה כוחות, מסכים. ולא בהכרח שאת מחפשת חיים קלים, אבל התרבות בהחלט מחפשת תוצאה ולא תהליך. התרבות הנוכחית מצפה שכולם יהיו מושלמים, וככה גם הדייטים בעצמם נהיים מאוד פלסטיים כאלה

הוא פחות טוב בזה.

אם הבחורה כן טובה בזה- איפה הבעיה?

אז אוקיי, זה לא הדדי, לא לכל בחורה יש את היכולות. אבל בחורה שיש לה כוחות לזה- למה להפיל את זה על הבחור ולפי זה לשפוט?
בעיני בקשר, יש דברים שהבחורה צריכה עזרה- הבחור נכנס לשם, ויש דברים שהבחור צריך- אז שתהיה הדדיות..

יש פה קשר משותף, אני לא מסתכל על זה כעל שני צדדים שפשוט באים כל אחד בצורה מושלמת.

חתונה זה לא שני צדדים מושלמים, חתונה זה שני צדדים משלימים. אז גם בדייטים בעיני- זה מה שצריך לבחון.

אם אני כבחור (או כבחורה) יכול להשלים את הצד השני- למה להעמיד אותו בפני משהו שהוא לא כ"כ טוב בו? שקצת יותר מורכב לו לעשות?

אנחנו לא מנסים לשנות אופי. זאת בדיוק הבעייתיות שאני רואה בזה.

שההצעה הזאת כן, היא באה ואומרת לבחורים קצת יותר ביישנים- תשנו את האופי שלכם אם אתם רוצים להתחתן.

מי אומר את זה?

ברור שלא אנשים ביישנים.. בד"כ אנשים מאוד לא ביישנים.

בעיני יש פה בעיה. כן!

בהנחה שזה ככה, כי נשמע מפה שזה ככה.. לפחות ממה שמוקי כתב.

הרבה מזה שאנחנו לא יכולים להכיל-

זה כי אנחנו לא רוצים להכיל, ולכן לא עשינו עבודה בשביל להיות סבלניים.

סבלנות זו מידה שמלמדת הרבה על העבודה העצמית של האדם

תשאלי בחורים (או בחורות.. זה ממש לא משנה) שהם פחות 'רגילים' יחסית לקבוצה אליה הם משוייכים. עד כמה קל להם בדייטים ביחס לאחרים שיותר ב'נורמה', במודל שיותר מחפשים.

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת...

אני רואה את זה בשיחות עם חברים שלי.

בוודאי שזה שיקוף של המידות.

זה לא שיח שמאשים אדם פרטי, זה כן שיח שמבקר את התרבות בה אנחנו נמצאים,

ואת זה שאנחנו בכלל לא מודעים לזה וחושבים שאלו לגמריי הרצונות שלנו בעצמנו. ומתחילים לשייך לתרבות הזאת פסוקים ומימרות של חז"ל.. (בהרבה נושאים פה בפורום). אז לא. בעיני יש פה גם מקום של אופי של בחורה כזאת או אחרת, אבל במובן הכללי- יש פה גם הרבה תופעות שהתרבות המערבית הצליחה להכניס אלינו. שפשוט לא, הן לא מתאימות לאופי היהודי שלנו.

יש פה תפיסות לא נכונות של חתונה.

כשרוב האנשים באים לחתונה כדי לפגוש את הבחורה המושלמת (מבחינתי) ואני בא ומציג לה את עצמי בתור הבחור המושלם בשבילה- לעניות דעתי יש פה בעיה. שוב, כמו שאמרתי- אחזור על המשפט:

חתונה זה לא בין שני צדדים מושלמים, חתונה זה בין שני צדדים שמשלימים

כלומר חתונה זה סבלנות, זה הכלה, זה עבודה משותפת. בשביל שזה יקרה- וודאי שכל אדם צריך לעבוד עם עצמו ולהכין את עצמו. ואם הוא לא עשה את זה עד היום אלא זרם כי הוא בטוח שהוא בחור מושלם, ושהוא יתחתן עם מושלמת- אז שיירד לקרקע. זו לא המציאות, וסתם חבל להתחתן מתוך מקום כזה. אני לא קובע לאף אחד.. אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. אחוזי הגירושין לא יורדים עם השנים

לדעתי אתה לא יודע את ההבדל בין ביישן ל...
אני מחפש מילה עדינה...אוקי יש לי : אטום ריגשית.

כשיש תופעה כזאת נרחבת,

שלא עומדת בקנה אחד עם היכולות שלנו-

תהיי בטוחה שיש הרבה מאוד שפשוט מחפשים/ מחפשות את הנוחות בקשר ולא את העבודה.

זה מה שאני אומר.

אני לא אאשים אף אדם פרטי כי אין לי מושג עד כמה הוא עובד על עצמו וכמה לא. כמה הוא יכול וכמה הוא לא מסוגל.

אבל יש פה תופעה נרחבת שאומרת דרשני. יש הרבה תופעות, אבל פה מדברים על תופעה ספציפית.
 

יש כאן תופעה שבעיני היא פסולה, לא נכונה מצד עצמה, ולא נכונה מצד היהדות

הבחור עציץ כבר 10 פגישות.
ממש מתעלל בבחורה (אני בכוונה בוחר במילים קשות כדי שתתעורר מהסרט שאתה חי בו)

מה הבעיה שהוא יזום את הפגישה הבאה ?
מה כ״כ מסובך לראות שהוא באמת באמת מעוניין...?

״היי, אשמח להפגש איתך שוב ביום שלישי, מתאים לך ?״

אתה יודע מה הודעה כזו עושה לבחורה ? איזה רוח גבית זה נותן לה ?
במיוחד במצב שהוא עציץ כבר 10 פגישות.

בלי קשר למקרה *הזה*,
אם יש בחור הכי צדיק בעולם,
שלא יודע איך להתנהג **בכלל** עם בחורה..
 

אז הבחורה צריכה לסבול ?
לך לרב שלך או למישהו מקצועי, תלמד.
אתה לומד על חשבון הבחורה ? מה זה משחק ?

בחור שיצא ל 10 פגישות הוא לא עציץ

הוא אדם עם נשמה 

ועם לב

ועם רגשות 

יש כאלה שלוקח להם זמן 

וכל הכבוד לבחורה שבוחרת לתת צ'אנס ולא מושפעת מדמיונות שכאלה 

ולא את הגישה שקיימת פה בערוץ

ולא הכל פוסט-מודרני עדיין

או עם שינויים אחרים מהמודל הכללי.

עם זה אני לגמריי מסכים.

מישהו כבר אמר שהפורום לא מייצג?

ותפסיקו , אתם מסכימים סה"כ

שאנשים יפרידו בין אופי של אדם פרטי, לבין אופי של מגזר כללי.

שאנשים יבינו שאין דבר כזה 'אתה גבר ולכן אתה X,Y,Z'. או 'את אשה ולכן..'. אין דבר כזה

אחרת אתם עושים עוול להרבה אנשים שמראש הם לא כאלה. ממש ככה, לא מצאתי מילה אחרת

ולכל מי שמתלהב מהספר 'גברים ממאדים, נשים מנוגה'-

תעשו טובה, תקראו גם את ההקדמה שלו. בעיון.

מעבר לדברים הנפלאים שכבר נכתבו 

לדעתי כדאי לעשות בפעם הבאה שיחת 'יחסנו לאן'

אפשר לפתוח את זה בצורה נעימה- להסביר מה חסר לך .. 

ובהמשך לכותרת זה ממש משמח לראות שאת מוכנה לתת צ'אנס אמיתי ( מוערך מאוד!) גם אם הדברים לא הולכים במדויק כמו שחלמת עליהם 

נשמע לי שהוא פשוט חדש בתחום 

שיש לו הרבה דברים טובים שאת מחפשת 

לפעמים שאנשים חדשים בתחום הם חוששים יותר ליזום, חוששים להציע ולהיכנס למקומות לא להם 

אז כמו שכתבו לך למעלה כדאי להתחיל לגוון את הפגישות 
אפשר ללכת לטייל, לקפוץ לראות את השקיעה בים, לבקר חברים משותפים 
ולבדוק את הקשר בסיטואציות מעבר לשיחה על ספסל 

והסבלנות שלך גם אם לא תשתלם הפעם 

בהחלט מלמדת על המידות הטובות שלך 

תצליחי 

יצאתי עם מישהו שהייתי חוזרת מהפגישות איתו מותשת! במקום לחזור עם כוחות ותחושה שהיה לי כיף, התחשק לי לישון אחרי שראיתי אותו. למה? כי הדברים לא זרמו. לא היה על מה לדבר. היה צריך כל פעם לגרד נושאים, והיו מלא שתיקות שלא עברו גם אחרי הפגישה ה6 אולי.

ולכן, השאלה שתשאלי את עצמך: איזה תחושה הבנאדם מעביר לי?

מי אני כשאני לידו?

מה הוא מעורר בי?

אם את מרגישה שהדברים לא זורמים, אחרי 10 פגישות!! - שחררי.

זה לא אמור להיות ככ קשה ומלאה.

זה צריך לזרום, שהזמן יעוף כי יהיה לכם ככ כיף ולא תישמו לב לשעון..

זה לא צריך להיות קשה וכבד

הפרמטר של מספר הפגישות הוא פחות רלוונטי.

אם עוברים את הפגישה השלישית, כבר אמור להיווצר קצת ביטחון ומומנטום מסויים.

מה שאמור לקרות, זה שייעשה סוויץ' מסויים שישנה את מה שקורה כעת בפגישות,

נסו אולי למצוא דרך לגוון את אופי הפגישות, אולי לעשות סדנא, לבשל או לטייל וכד'.

אם גם לאחר נסיונות הגיוון עדיין תרגישי שאת לא נהנית מהפגישות, והכל נשאר עדיין רק ברמת הפוטנציאל.

אז כנראה שזה יימשך כך..

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.