השאלה אם היא מסוגלת לקבל אותו ככה, או אם הוא בהמשך ייפתח..

למשל- איך הוא עם חברים שלו? הוא בכללי לא נפתח?

לפעמים יש אנשים שגם אחרי עשר פגישות קשה להם להיפתח וזה בסדר גמור.

אני חושב שהא' ב' של רצון לקשר זה קודם כל הערכה.

ונשמע שהיא דיי קיימת.

בקיצור.. זה שיש הרבה בחורים טובים- לי דווקא נשמע שהיא מוצאת בו הרבה ייחודיות וערך

שיש הרבה בחורים טובים.

זה נכון, אבל מסתמא לא כל בחור היא מעריכה ברמה שהיא תמשיך איתו לעשר פגישות...

מה גם שהיא כתבה במפורש, שיש לו מידות ממש טובות.. נשמע בחור מיוחד שטוב לה איתו.

מפריע לה הענין של הפתיחות.. בסדר. הרבה פעמים זה ענין של זמן, זו תופעה מוכרת לגמריי. קשר יציב בד"כ נבנה עם הזמן, בדרך כלל זה לא שעל ההתחלה יש כבר 100% חיבור. גם לא בפגישה חמישית.

פשוט האמירה שלך נשמעה לי כזה- 'תראי.. יש הרבה בחורים טובים.. אפשר לעבור הלאה. את מחפשת בחור שבסוף יהיה ביניכם חיבור גם ולא רק הערכה'

לדעתי זו אמירה לא כ"כ אחראית. מחילה

במיוחד שאין לדעת מהתיאור שלה את כל הצדדים של הקשר מבחינתו ומבחינתה, ואין היכרות מספיקה עם הבחור..

אני חושב שתפקידנו במקרים כאלה הוא לתת כיוונים, לפקוח את העיניים. לייעץ. אבל לא להיות בעמדה של מקבל ההחלטות..

ולא קפצתי ישר להגיב..

אני אומר שצריך להדגיש לה את כל הצדדים..

שיהיה יותר מאוזן

אחרת עלול להתקבל הרושם שאתה אומר לה לחתוך

הכוונה,
נניח עכשיו אתם בפגישה.
איך נקבעת הפגישה הבאה ? בפגישה הזו ?
או שמדברים מתישהו בטלפון ואז קובעים ?

הרי מישהו צריך להיות -ראשון- שיוזם.
מי זה ?

1. לא לפנות אליו בהודעות. שהוא יפנה קודם.
2. כשמתחילים לדבר בהודעות. לא להציע להפגש. שהוא יציע קודם.


*ואם* את אומרת לעצמך :
״אז במצב כזה לא תהיה פגישה...״

אז..שלא תהיה פגישה.
אי אפשר גם לנהל את תוכן הפגישות,
וגם לנהל את תיאום הפגישה...
אולי גם תספרי את הבדיחות ותצחקי במקומו ?

(הבנת את רוח הדברים ?)

כלומר :
1. הוא זה שפונה אלייך בהודעות.
2. הוא זה שמציע להפגש.

אז עדיין כדאי לתת לזה סיכוי, *אם* *את* *רואה* *בו* *משהו* *טוב*.

לגבי התוכן של הפגישה, שיחות וכאלה,
אולי תפגשו לפגישות יותר קצרות (אם עכשיו זה שעתיים, אז תקצרו לשעה)
ותרווחו (זו המילה?) את הזמן בין הפגישות, אם זה פעמיים בשבוע, אז פעם בשבוע (לדוגמא כמובן)
בין הפגישות, אל תדברו יותר מדי בהודעות. תשאירי את זה לפגישה.

אבל כל עוד השיחות לא זורמות...
תקפידי מאוד (לדעתי) על כך שהוא יזום את הפגישות.

ברגע (ונקווה שזה לא יקרה) שגם השיחה לא זורמת והוא גם לא יוזם בעצמו את הפגישות (ממש רוצה להפגש ואם את אומרת לו, ״אי אפשר ביום שלישי״..אז הוא מיד שואל לגבי יום אחר, מראה רצון חזק להפגש) אז, זה הזמן לשחרר.



 

משהו כמו שליש מהבחורים בעצם.. לא שייך שיצאו לדייטים? או שישנו את עצמם? (שזה קצת לא כ"כ אפשרי.. אתה יודע).

כי נשמע שהשיטה שלך בעצם הופכת רק דגמים מאוד מסויימים של בחורים לרלוונטיים...

כל בחור שהוא לא כזה- ההמלצה אל הבחורה היא לסנן אותו

א'. הבנה שקשר זה תהליך משותף, עבודה (ולא חיים קלים- כמו שציינת). ולכן באים להכיר את הבחור ולראות אם אפשר ואם רוצים לעבור איתו את התהליך.

ב'. עוד לפני כן- להבין מה ההבדל בין המגזר שנקרא 'גברים' או המגזר שנקרא 'נשים' (זה לא כזה משנה) לבין הפרטים שמרכיבים את המגזר הזה.

יש גברים שבטבעם ביישנים- מה הפיתרון? להגיד לבחורה לא להיפגש איתם? או שמלכתחילה הם ייפגשו פשוט עם בחורות שיכולות להכיל את זה?

אני רואה פה חוסר הבנה במהות של 'גברים' או 'נשים'. כאילו יש מודל כללי- אז שכולם יתיישרו על פיו. מין רצון לעצב את המציאות בצורה יותר נוקשה. לעיתים זה מרוב פחד מפוסט מודרניזם.. בסדר, אני יכול להבין.

אני חושב שחוסר סבלנות למצבים כאלה בהחלט קשור לחיפוש אחרי חיים קלים. כי זו עבודה להיות סבלן למישהו שלא ציפיתי שזה יהיה האופי שלו. זה דורש הרבה כוחות, מסכים. ולא בהכרח שאת מחפשת חיים קלים, אבל התרבות בהחלט מחפשת תוצאה ולא תהליך. התרבות הנוכחית מצפה שכולם יהיו מושלמים, וככה גם הדייטים בעצמם נהיים מאוד פלסטיים כאלה

הוא פחות טוב בזה.

אם הבחורה כן טובה בזה- איפה הבעיה?

אז אוקיי, זה לא הדדי, לא לכל בחורה יש את היכולות. אבל בחורה שיש לה כוחות לזה- למה להפיל את זה על הבחור ולפי זה לשפוט?
בעיני בקשר, יש דברים שהבחורה צריכה עזרה- הבחור נכנס לשם, ויש דברים שהבחור צריך- אז שתהיה הדדיות..

יש פה קשר משותף, אני לא מסתכל על זה כעל שני צדדים שפשוט באים כל אחד בצורה מושלמת.

חתונה זה לא שני צדדים מושלמים, חתונה זה שני צדדים משלימים. אז גם בדייטים בעיני- זה מה שצריך לבחון.

אם אני כבחור (או כבחורה) יכול להשלים את הצד השני- למה להעמיד אותו בפני משהו שהוא לא כ"כ טוב בו? שקצת יותר מורכב לו לעשות?

אנחנו לא מנסים לשנות אופי. זאת בדיוק הבעייתיות שאני רואה בזה.

שההצעה הזאת כן, היא באה ואומרת לבחורים קצת יותר ביישנים- תשנו את האופי שלכם אם אתם רוצים להתחתן.

מי אומר את זה?

ברור שלא אנשים ביישנים.. בד"כ אנשים מאוד לא ביישנים.

בעיני יש פה בעיה. כן!

בהנחה שזה ככה, כי נשמע מפה שזה ככה.. לפחות ממה שמוקי כתב.

הרבה מזה שאנחנו לא יכולים להכיל-

זה כי אנחנו לא רוצים להכיל, ולכן לא עשינו עבודה בשביל להיות סבלניים.

סבלנות זו מידה שמלמדת הרבה על העבודה העצמית של האדם

תשאלי בחורים (או בחורות.. זה ממש לא משנה) שהם פחות 'רגילים' יחסית לקבוצה אליה הם משוייכים. עד כמה קל להם בדייטים ביחס לאחרים שיותר ב'נורמה', במודל שיותר מחפשים.

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת...

אני רואה את זה בשיחות עם חברים שלי.

בוודאי שזה שיקוף של המידות.

זה לא שיח שמאשים אדם פרטי, זה כן שיח שמבקר את התרבות בה אנחנו נמצאים,

ואת זה שאנחנו בכלל לא מודעים לזה וחושבים שאלו לגמריי הרצונות שלנו בעצמנו. ומתחילים לשייך לתרבות הזאת פסוקים ומימרות של חז"ל.. (בהרבה נושאים פה בפורום). אז לא. בעיני יש פה גם מקום של אופי של בחורה כזאת או אחרת, אבל במובן הכללי- יש פה גם הרבה תופעות שהתרבות המערבית הצליחה להכניס אלינו. שפשוט לא, הן לא מתאימות לאופי היהודי שלנו.

יש פה תפיסות לא נכונות של חתונה.

כשרוב האנשים באים לחתונה כדי לפגוש את הבחורה המושלמת (מבחינתי) ואני בא ומציג לה את עצמי בתור הבחור המושלם בשבילה- לעניות דעתי יש פה בעיה. שוב, כמו שאמרתי- אחזור על המשפט:

חתונה זה לא בין שני צדדים מושלמים, חתונה זה בין שני צדדים שמשלימים

כלומר חתונה זה סבלנות, זה הכלה, זה עבודה משותפת. בשביל שזה יקרה- וודאי שכל אדם צריך לעבוד עם עצמו ולהכין את עצמו. ואם הוא לא עשה את זה עד היום אלא זרם כי הוא בטוח שהוא בחור מושלם, ושהוא יתחתן עם מושלמת- אז שיירד לקרקע. זו לא המציאות, וסתם חבל להתחתן מתוך מקום כזה. אני לא קובע לאף אחד.. אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. אחוזי הגירושין לא יורדים עם השנים

לדעתי אתה לא יודע את ההבדל בין ביישן ל...
אני מחפש מילה עדינה...אוקי יש לי : אטום ריגשית.

כשיש תופעה כזאת נרחבת,

שלא עומדת בקנה אחד עם היכולות שלנו-

תהיי בטוחה שיש הרבה מאוד שפשוט מחפשים/ מחפשות את הנוחות בקשר ולא את העבודה.

זה מה שאני אומר.

אני לא אאשים אף אדם פרטי כי אין לי מושג עד כמה הוא עובד על עצמו וכמה לא. כמה הוא יכול וכמה הוא לא מסוגל.

אבל יש פה תופעה נרחבת שאומרת דרשני. יש הרבה תופעות, אבל פה מדברים על תופעה ספציפית.
 

יש כאן תופעה שבעיני היא פסולה, לא נכונה מצד עצמה, ולא נכונה מצד היהדות

הבחור עציץ כבר 10 פגישות.
ממש מתעלל בבחורה (אני בכוונה בוחר במילים קשות כדי שתתעורר מהסרט שאתה חי בו)

מה הבעיה שהוא יזום את הפגישה הבאה ?
מה כ״כ מסובך לראות שהוא באמת באמת מעוניין...?

״היי, אשמח להפגש איתך שוב ביום שלישי, מתאים לך ?״

אתה יודע מה הודעה כזו עושה לבחורה ? איזה רוח גבית זה נותן לה ?
במיוחד במצב שהוא עציץ כבר 10 פגישות.

בלי קשר למקרה *הזה*,
אם יש בחור הכי צדיק בעולם,
שלא יודע איך להתנהג **בכלל** עם בחורה..
 

אז הבחורה צריכה לסבול ?
לך לרב שלך או למישהו מקצועי, תלמד.
אתה לומד על חשבון הבחורה ? מה זה משחק ?

בחור שיצא ל 10 פגישות הוא לא עציץ

הוא אדם עם נשמה 

ועם לב

ועם רגשות 

יש כאלה שלוקח להם זמן 

וכל הכבוד לבחורה שבוחרת לתת צ'אנס ולא מושפעת מדמיונות שכאלה 

ולא את הגישה שקיימת פה בערוץ

ולא הכל פוסט-מודרני עדיין

או עם שינויים אחרים מהמודל הכללי.

עם זה אני לגמריי מסכים.

מישהו כבר אמר שהפורום לא מייצג?

ותפסיקו , אתם מסכימים סה"כ

שאנשים יפרידו בין אופי של אדם פרטי, לבין אופי של מגזר כללי.

שאנשים יבינו שאין דבר כזה 'אתה גבר ולכן אתה X,Y,Z'. או 'את אשה ולכן..'. אין דבר כזה

אחרת אתם עושים עוול להרבה אנשים שמראש הם לא כאלה. ממש ככה, לא מצאתי מילה אחרת

ולכל מי שמתלהב מהספר 'גברים ממאדים, נשים מנוגה'-

תעשו טובה, תקראו גם את ההקדמה שלו. בעיון.

מעבר לדברים הנפלאים שכבר נכתבו 

לדעתי כדאי לעשות בפעם הבאה שיחת 'יחסנו לאן'

אפשר לפתוח את זה בצורה נעימה- להסביר מה חסר לך .. 

ובהמשך לכותרת זה ממש משמח לראות שאת מוכנה לתת צ'אנס אמיתי ( מוערך מאוד!) גם אם הדברים לא הולכים במדויק כמו שחלמת עליהם 

נשמע לי שהוא פשוט חדש בתחום 

שיש לו הרבה דברים טובים שאת מחפשת 

לפעמים שאנשים חדשים בתחום הם חוששים יותר ליזום, חוששים להציע ולהיכנס למקומות לא להם 

אז כמו שכתבו לך למעלה כדאי להתחיל לגוון את הפגישות 
אפשר ללכת לטייל, לקפוץ לראות את השקיעה בים, לבקר חברים משותפים 
ולבדוק את הקשר בסיטואציות מעבר לשיחה על ספסל 

והסבלנות שלך גם אם לא תשתלם הפעם 

בהחלט מלמדת על המידות הטובות שלך 

תצליחי 

יצאתי עם מישהו שהייתי חוזרת מהפגישות איתו מותשת! במקום לחזור עם כוחות ותחושה שהיה לי כיף, התחשק לי לישון אחרי שראיתי אותו. למה? כי הדברים לא זרמו. לא היה על מה לדבר. היה צריך כל פעם לגרד נושאים, והיו מלא שתיקות שלא עברו גם אחרי הפגישה ה6 אולי.

ולכן, השאלה שתשאלי את עצמך: איזה תחושה הבנאדם מעביר לי?

מי אני כשאני לידו?

מה הוא מעורר בי?

אם את מרגישה שהדברים לא זורמים, אחרי 10 פגישות!! - שחררי.

זה לא אמור להיות ככ קשה ומלאה.

זה צריך לזרום, שהזמן יעוף כי יהיה לכם ככ כיף ולא תישמו לב לשעון..

זה לא צריך להיות קשה וכבד

הפרמטר של מספר הפגישות הוא פחות רלוונטי.

אם עוברים את הפגישה השלישית, כבר אמור להיווצר קצת ביטחון ומומנטום מסויים.

מה שאמור לקרות, זה שייעשה סוויץ' מסויים שישנה את מה שקורה כעת בפגישות,

נסו אולי למצוא דרך לגוון את אופי הפגישות, אולי לעשות סדנא, לבשל או לטייל וכד'.

אם גם לאחר נסיונות הגיוון עדיין תרגישי שאת לא נהנית מהפגישות, והכל נשאר עדיין רק ברמת הפוטנציאל.

אז כנראה שזה יימשך כך..

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת