תנסי להנות מהזמן... לחפור עם החברות ברשת.... לגמור לעצמך את החבילה של השיחות(אין לי טלפון ואני לא מבינה בזה) ...... לחפור למורה בצ'אט באמצע שיעור.... לחשוב חיובי.... בכללי אני פחות יכולה להזדהות איתך כי ב"ה אין לי קושי של לשבת מול המחשב שעות (גם בשיעורים....) אבל בהחלט מבינה את זה...אי אפשר לשתף את ההורים כי גם ככה יש להם טונה של צרות על הראש ולמה להוסיף עוד... וחברות לא תמיד זמינות כל היום ולשמור על קשר בוואטצאפ או בלא יודעת איפה זה הרבה פחות מהנה עם חברות באמיתי.... (נראלי חפרתי מספיק והנה עוד דרך להנות מהחיים במצב הזה....)

אבל אפשר למרות כל הכאב והצער להפוך את החיסרון- ליתרון. איך?

אני מציע לפי הנסיון האישי שלי לקחת את אחד ממאמריו המופלאים של רבי נחמן ולהשקיע בעיון בהם וביישומן כיוון שרבי נחמן כתב דווקא על המצב הזה- הבדידות- בתור ה"מעלה העליונה" וכל מאמריו סובבים סביב הנושא הזה בדרך כלשהי. כך לא רק שהמצב ישתפר פלאים (בכח החשיבה החיובית של רבי נחמן) אלא גם אחרי כל המצב הזה הלימוד הזה יישאר לנצח ויעזור תמיד להתחזק בשמחה ואמונה!

ואם תאמרי אולי זה לא שייך אלי אלא דווקא למבוגרים או גברים... לא נכון! כיוון שהלימוד הזה שייך לתחום עבודת המידות בו גם בנות ונשים חייבות מגיל בר- מצווה ולאף אחד אין את הזכות לשלול מהם כאלה עצות נשגבות..

בהצלחה

אבל בתור הפיתרון לבעיה זה ממש לא טוב

אני מסכימה עם כל מילה זה נמאססססססס

אין עלייך מאמי  יאו את לא יודעת כמה אני במצב הזה אפילו יותר גרוע.. עזבי.. החיים בזבלל

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....