אני במקום חדש. עברתי אליו בתחילת השנה. עברתי ממקום שהיה לי מדהים חברתית (זה הדבר היחידי שהיה מדהים) הייתי המרכז הייתי סוג של המדריכה של כולם. אוהבת ומחזיקה ותומכת. ומחייכת. ושמחה ושטותניקית. עברתי מקום כי ההורים שלי החליטו (אין דרך לשנות החלטה. ניסיתי ה-כללל) עברתי מקום והיום אני שקטה. סוג של דיכאון. לא יודעת איך להגדיר את העניין. אבל אני מוצאת את עצי נמצאת עם הכיתה שלי פעם ב... ופשוט שותקת. עכשיו זה משהו שהוא לא מתאים לי. יש לי בעיה (אני שמחה בה מאוד) אני אנרגתית ברמות. כל היום מארגנת דברים ועושה בשביל אחרים זה כל כך עושה לי טוב. קיצר לאחרונה אני מוצאת את עצמי שעות בשקט. שקט מעיק. או שאני בוכה ואז זה בכלל מתסכל. אני לא עומדת ולא בחצי מהקצב של הלימודים. וזה נוראי. אני רוצה הבייתה לחברות שלי.
אני רוצה לחזור למקום שלי. שאני יודעת שנתתי חיבוק למשהיי או שאמרתי לה מילה טובה וזה החזיק אותה לכל היום. זה עשה לה את היום ששמתי לב אליה.
עכשיו אני סתם מרגישה אחת מ... לא מיוחדת ולא יחודית.
אני מתגעגעת אליהם. ואני רוצה שיהיה לי טוב.
נמאס לי מהכל
אני רוצה לחזור למקום שלי. שאני יודעת שנתתי חיבוק למשהיי או שאמרתי לה מילה טובה וזה החזיק אותה לכל היום. זה עשה לה את היום ששמתי לב אליה.
עכשיו אני סתם מרגישה אחת מ... לא מיוחדת ולא יחודית.
אני מתגעגעת אליהם. ואני רוצה שיהיה לי טוב.
נמאס לי מהכל
