לעיתים קרובות יותר אני מעדיפה לא לחשוב על זה
(ואני שואלת את עצמי איך יצאו לה ילדים כאלו, אבל עצמי מחריש, פגוע, מפנים, משלים ושונא את עצמו)
[הוא לא מדבר הרבה]
לעיתים אני מרגישה שהחיים שלי הם אוטומט ויש ימים של סכר מחשבות (פסיק פסיק פסיק, הפרעות) והם קובעים איך יתנהל היום שלי (קשב וריכוז)
לעיתים אני חושבת וזה כל מה שאני עושה ועצמי לא אוהב את זה
לא כי זה רע, וחבל על האנשים שלא חושבים (חבל על מי שמת)
אבל אני לא עושה כלום עם -, אני לא פועלת, לא מבצעת, לא מוציאה לפועל, לא חיה מספיק בשביל - אלא רק בשביל רצף מחשבות שבוחר איך לנהל אותי
(ומה לי ולך מה לי ולך מה לי ולך)
לעיתים אני מאבדת את עצמי
ככה בפשטות, בלי שתהיה לזה השפעה משמעותית
[או כמו שהייתי רוצה]
בלי שתהיה
|מאבד את עצמו לדעת|