וקשה לי קצת עכשיו. ואני מפחדת שזה יהיה כמו שנה שעברה. הכל מחזיר אותו לשם. זה מפחיד.
ואין את המקום הזה שאני מחפשת. אין אותו.
ואני סתם מחכה למשהו שלא יגיע.
ואני עושה דברים שלא חלמתי שאני יעשה.
אני מבואסת. ובאלי לעזור לה אבל לי גם יש מלא שאלות. ואין תשובות. אז בשבילה יהיה לי. זה מגוחך.
ואני אבודה. ולבד. ואני סתם.סתם.סתם.
רק מלחמות כל היום. וכל הזמן להמשיך בלהסתיר. כמה אפשר?
והכל פוזה. ושקר. איככ. שונאת שקר.
למה אי אפשר לחיות באמת?
למה אני לא מצליחה להתנתק באמת?
למה אני בורחת כל הזמן?
ממה אני מפחדת?
אוףףף. זה מתסכל כל כך.