דבר ראשון רק זה שבת\בן דתיים הולכים ברחוב עם חצאית\פאות\כיפה\ציצית\חולצה (כן, לא כולם הולכים עם חולצה) בצניעות ובדרך ארץ זה מראה את אור הקב"ה בעולם. זה קידוש ה'. 

אדם שבוחר בכל יום להתגבר על היצר, להתחזק, להתעלות, לחזק את הקשר עם הקב"ה - הוא מתקן עולם. כי קודם כל אנחנו צריכים לתקן את עצמינו. אנחנו לא יכולים לקרב רחוקים כשאנחנו בעצמנו רחוקים. מקרבים ומתקנים רק מתוך קירוב, מתוך הסתכלות עמוקה פנימה. רק ככה אפשר להוציא פנינים החוצה (ראה הרב אלימלך בר שאול מצווה ולב איש הפנים ואיש החוץ - קטע יפה ומומלץ מאוד).

דבר שני אם תסתכל מסביב תראה הרבה בני נוער שחשוב להם להפיץ את אור השם ולתקן את העולם וכל אחד מצא לעצמו דרך מיוחדת לעשות את זה. ישוב גבעות, הדרכה, גרעינים, נוער ריבונות, תנועות נוער, נוער המקדש, התנדבויות, הוד ישראל, חסדי נעמי ליבא - ויש עוד מלא דוגמאות. אדם שבאמת חשוב לו ימצא דרך לעשות לפעול ולתקן עולם.

אז נכון שיש כאלה שלא עושים בשביל זה כלום, אבל יש הרבה שכן. אנחנו צריכים להתחיל מעצמנו - לפעול אנחנו, ולסחוף איתנו כמה שיותר

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....