לפני שבועיים נפטר באמריקה הגאון המופלג ר' דוד פיינשטיין זצ"ל.
חשבתי לעצמי שכדאי לכתוב עליו קצת, זו דמות שצריך להכיר...
הוא היה בנו הבכור של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין, הפוסק של יהדות אמריקה ומהמופלגים של גדולי הדור בכלל. בעל השו"ת המפורסם "אגרות משה" והסדרה "דברות משה" על הש"ס.
כשהגיע לגיל בר מצווה - חשב לעצמו, שזה שנולד בפרשת קורח אין זה במקרב, ועליו להקפיד בעניינים אלה, וקיבל על עצמו זהירות מופלגת מאוד בלשון הרע, ומאז מיעט מאוד בשיחת חולין, שלא להכשל...
לאחר פטירת אביו, ששימש כראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו-יורק, ירש את התפקיד ממנו, ועמד בראשות הישיבה משך כ40 שנה, בהם העמיד עדרים עדרים של תלמידי חכמים מופלגים ובני תורה. שהעמידו בעצמם תלמידים, והכל מכוחו והשקעתו..
היה מתמיד עצום ועמל בתורה מאין כמוהו, וזכה להיות מגדולי הדור ממש, ולדעת לעומקם חלקים עצומים בתורה. נודע גם כאחד הפוסקים החשובים של אמריקה, כשגם בזה הוא יורש במקצת את אביו זצ"ל. עם המיוחדות הנדירה הזו: גם ראש ישבה למדן ומעיין, וגם פוסק מופלג בענייני הלכה.
ועם כל זאת, היה עניו מופלג מאוד מאוד, סירב ללבוש לבוש רבני, ועל אף מעמדו הרם ותפקידו היוקרתי, הלך כל ימיו במגבעת "קנייטש" וחליפה..
כעת התפרסמו עליו שני סיפורים מפעימים
האחד, סיפר אדם שצילצל יום אחד לחפש אותו, והוא לא היה בביתו, כששאל היכן הוא - אמרו לו שבמסעדה פלונית.. תמה אותו אדם, מה לגדול הדור ולמסעדה.. אך כיוון שהיה הדבר דחוף, לא המתין, וצלצל אל המסעדה לבקש שיתנו לו את הטלפון..
ומה שהתברר, שמוקדם יותר באותו יום התקשר אליו קשיש גלמוד והלונן שיש לו יום הולדת ואין לו עם מי לחגוג - וראש הישיבה הקשיש ענה לו - "מה פתאום שאין לך עם מי? יש לך, איתי!" והזמין אותו איתו לארוחה חגיגית יחד במסעדה...
הסיפור השני, התפרסם עם תמונה, בה רואים אותו בגיל מופלג מאוד, יושב על כיסה מזדמן בחוץ, וחותם לילד על הגבס.. פשוט מאוד: הילדון עם הגבס ראה את גדול הדור והחליט שממש קריטי שהוא יחתום לו על הגבס, אומר ועושה, ניגש לבקש ממנו זאת, והרב פיינשטיין, בלי להתבלבל, לקח עט, התיישב על כסא, תפס את ידו של הצוציק וחתם לו על הגבס..
יהי רצון שנלמד ללכת בדרכיו.. בגדלותו האדירה בתורה, בעיונו והתמדתו העצומים, ובמידותיו הנאצלות.
וזה הקישור על אביו, למי שמעוניין: משה פיינשטיין – ויקיפדיה
