הרבה פעמים אנשים מאוד מתרשמים ממשהו ורוצים לבטא את זה כדי שיבינו ולכן יוצא להם כאלה דברים... יש מצב שאנשים אומרים לך לתרום שיער בגלל שזה הדרך שבה הם מצליחים להעביר לך את ההתרשמות מהשיער המיוחד שלך. ותמיד כדאי לך לקחת כל דבר כמחמאה, זה הרבה יותר נחמד מאשר להתחיל להסתבך עם הכוונות של כל מילה שאומרים לך🥰

אחלה דרך לפתוח שבוע... ת'אמת דוגרי אל תשימי עליהם. את אוהבת את השיער שלך כיף לך טוב לך. זה לא מפריע לאף אחד אז יאלה איזה כיף!

ולשאלתך יש בנות שיותר יפה להם ארוך, יש כאלה שיותר יפה להם קצר אז תלוי... אבל באמת תעשי מה שאת אוהבת. כמו שאמרת השיער הזה הוא שלך!

אם את חושבת להסתפר בכל אופן, אז למה לא. אבל אל תסתפרי רק כי "יש לי שיער ארוך ויש אנשים שאין להם בכלל".

את צריכה להרגיש טוב עם השיער שלך בדיוק כמו כל בן אדם אחר. זה שיש למישהו סרטן לא נותן לו את הזכות לגזול ממך את מה שעושה לך טוב.

אז אם הרצון לתרום הוא רק בגלל שאת יכולה, אל תעשי את זה.

אם בלי קשר את רוצה להסתפר כי את רוצה שינוי, או סתם נמאס לך משיער ארוך- בשמחה, תסתפרי, תעשי מה שטוב לך, ועם השיער שאת ממילא מורידה את יכולה לעשות חסד ולתרום אותו.

לרוב אני פשוט מחייכת ומעבירה נושא.

תחשבי על זה שאת שומעת את זה מלא פעמים ביום, מי שאומר לך את זה זה לרוב אנשים שלא רגילים לאורך ופשוט מדברים בלי לחשוב.

בקשר לקרובי משפחה וחברות שמעירים הערות - את יכולה להסביר בנחמדות שההערות האלה לא נעימות לך ולבקש מהם להפסיק.

את צודקת שלכל אלו המדברים ולוחצים אין זכות.

ואף אחד, כולל חולה סרטן, לא יכול לחייב אותה לתרום.

אבל גם לא צריך להיות כ"כ נחרצת ב"אל תתרמי".

אם היא תחליט שיש לה רצון טוב, ורוצה לעזור, ומוכנה לתרום. למה לא?

למה זה חייב להיות שיח ש"לגזול ממך" ?

מי גוזל ממנה? אף אחד לא מחייב אותה כלום.

אבל ישראל רחמנים, ואולי היא תרצה לעשות את המצווה הגדולה הזו. שאפו.

מותר גם לעשות מצוה לשם המצוה, זו לא עבירה..

אבל- שיער הוא לא דבר שחיוני להישרדות.

אדם שאין לו מספיק אוכל לעצמו לא תורם משלו לאנשים אחרים.

להבדיל, חולי סרטן צריכים תרומות שיער כדי להרגיש יותר טוב עם המראה שלהם. אין שום בעיה עם זה. אבל אם תרומת שיער גורמת לי להרגיש פחות טוב עם המראה שלי, מה עשיתי בזה? עכשיו אני מרגישה בחוסר בשיער וזה פוגע לי בהרגשה הטובה שלי לגבי המראה שלי.

בחוויה שלי, ולפי מה שהיא מתארת, הלחץ לתרום כי "יש לך מספיק שיער" הוא כל כך חזק שלפעמים תורמים רק מתוך תחושת אשמה. זה מה שאני עשיתי בזמנו והתחרטתי על זה.

התגובה שלי באה מתוך חוויה מאוד לא נעימה, והניסוח שלי היה לא במקום.

אם לוחצים עליך, את באמת לא חייבת לתרום, וזה גם לא יעשה לך טוב, כמו שכתבת כי בסופו של דבר החוסר נעימות הזה שהם חולים ואני לא (שלדעתי הוא מביא ללחץ שתיארת) לא יפסק כשאני אתרום שיער. זה מן נסיון להשתיק נקיפות מצפון, אבל זה לא נכון, אנחנו לא אשמים שאנחנו בריאים ב"ה והם לא. זה כואב לנו מאד אבל האשמה הזאת לא נכונה ולא נכון יהיה לפעול על פיה.

מה שכן יש מקום לתרומה שבאה מרצון לעשות טוב! לא כי אני אשמה שאין להם שיער ולי יש, אלא כי אין להם, ואני רוצה שיהיה להם! כי אני רוצה לתת! 

אני חושבת שאם זה בא ממקום כזה לא תהיה חרטה גדולה מאד אלא בעיקר תחושת סיפוק!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...