(דווקא ממש חסדי ה׳ כי כל הפעמים האחרונות כמעט היו מחזורים לאחר פרימולט נור כי המחזור פשוט לא בא)
אבל התחושה הזו ששוב.. לא.. לא בהריון
עוד הפעם לחכות.. ולבדוק ביוץ... ולהרגיש שאולי אני טועה שאני לא מתחילה בטיפולים.. לקוות ואז..?
מרגישה שאפילו להתפלל אין לי כוחות... אני מרגישה שאני לא יודעת אם אני רוצה באמת, מצד שני הלב שלי נשרף שאני רואה תינוקות של חברות...
וברקע המבט החמור סבר של הרופא- ״רק הפרייה חוץ גופית תעזור לך״..
בעלי לוקח את זה יותר קשה ממני ולכן לא בא לי לשתף אותו בצער שלי. חברות גם פחות.. ההורים לא יודעים בכלל
ה׳