שבה מפרטים עד רמה של האם לקחת כף מרק מהמרק בשבת ולהפריד שם ...את הגזר כי אתם לא אוהבים גזר,
זו מלאכה בשבת או לא (כלומר נכנסים לרזולוציה, לפרטים ממש ממש ממש ממש קטנים..שלא לומר (בעיניים חילוניות-מסורתיות) מילה אחרת)
אבל.
מצד שני,
נראה שכאילו כל נושא מציאת הדבר **הכי** חשוב שתעשו בחיים : בן או בת זוג..הוא הרבה יותר פתוח.
והשאלה שלי היא :
1. האם יש הלכות למציאת זוגיות ? או חומר בנושא (גמרא ?)
הכוונה משלב הבירורים ועד שלב האירוסין. *משהו* *ממש* *ממש* *מפורט*. עד רמת כף המרק.
2. לינק לקריאה ?
אין הלכות במציאת בת זוג כי זה לא דבר מדיד שאפשר 'לכמת'. משתנה מאדם לאדם וכולי.
נפש האדם הרבה יותר מורכבת מממצקת של מרק.
אתה יכול לחשוב שהלכות בורר זה דבק קטנוני ולא רוולנטי אבל לא צריך להשליך את זה למציאת בן זוג.
כל אחד מוצא חן בעיניו דברים אחרים.
ממילא כל אחד מחבב אנשים אחרים. ככה גם בבני/ות המין השני.
אם קשה לך ההתעסקות בהלכות בורר-אני ממליץ לך להשאיר את זה בתור שאלה בפנ"ע ולא לערב בזה משהו אחר. כי אפשר לדמות את זה לדברים אחרים ששונים.
להיפך.
אמרתי, שאם יש הלכות בורר, אז הגיוני שיהיה הלכות למציאת זוגיות, לא ?
רק על היחס בין הכלה לאמא שלה, אפשר לכתוב ספרים שלמים שיכולים להשפיע על הזוגיות של החתן והכלה המיועדים.
אז מה לגבי 8,000 נושאים אחרים ?
אתה רוצה לומר שבכל הספרים של החכמים אף אחד לא מדבר על היחס בין הכלה לאמא שלה ? (סתם לדוגמא כמובן)
מוזר.
יש המון ספרים ביחס לזוגיות ממבט יהודי וממבט שאינו כזה.
למה אין כאלה?
אבל יחסים בין אישיים זה לא דבר שניתן לכמת. זה די ברור לא?
למשל, לגבי האבא שלה: לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם. חיפש ולא מצא, ישא בת וכו'... רשימה שלמה.
ויש מי שכתב (הט"ז), שאם הבת עבדה על עצמה ועלתה מעצמה, אז השלימה בעצמה מה שצריך.
יש על משפחות. הפרקים הראשונים בשולחן ערוך חלק "אבן העזר", עוסקים בנושא של עם מי מתחתנים. פרטי הלכות.
פרק ב' שם מכוּנה "שישתדל כל אדם לישא אשה הגונה".. ובסעיפים בהמשך, מוסבר מה הכוונה.
ויש הרבה הרבה חוכמת חיים שנמצאת לגבי הנושא הזה. גם אם לא בפרטי הלכות.
דוגמה: יש ספר קטן בכמותו, "חיי היהודי על פי התלמוד". ליקט הדרכות מהתלמוד בכל מיני נושאים.
לדוגמה, כמה משפטים/רעיונות, מהפרק הנקרא "נישואין":
דרכו של איש לחזור אחר אשה.
הדרכה לא לגור בבית חמיו..
הדרכות לגבי גיל הנישואין.
"ואל תהיה נבהל לקחת אשה מכל הבא ליד. תהיה מהיר לקנות קרקע, ומתון בלקיחת אשה" (תרגמתי).
שהאשה לא תהיה "נעל הגדולה לרגלך"..
ולא ישא אדם אשה, עד שימצא את ההגונה לו.
ואיזהו עשיר - זה שיש לו אשה נאה במעשים.
אשה נאה, מרחיבה דעתו של אדם.
ועוד ועוד.....
[כמובן, לא כתבתי כלום "הלכה למעשה", רק לתפוס את העיקרון, לגבי מה ששאלת]
מצד אחד - אנחנו רואים שהתורה מגיעה עד פרטי הפרטים [ואכן, כמובן זו לא "קטנוניות", אלא ההיפך... אופציה לקשר את כל החיים לטוב. יש הערך של שבת, של ההתבטלות בפני השם, בפני מקור הכל, הטוב האין-סופי, ע"י השביתה ממלאכה ו"החזרת" הכל למקורו - שע"י כך גם חוזרים אח"כ אחרת אל העולם - אל עולם שזוכרים שהוא עולמו של השם, עולם שיש מגמה לגלות את הטוב שביסודו בכל פרטי ההתעסקות בו;
והערך הזה, אינו נשאר "תיאורטי", אלא מתבטא בפרטי ההתעסקויות ואי ההתעסקויות בשבת. בעין נכונה, זה כמו קונצרט - אפשר לומר, איזו "קטנוניות" בדיוק כל כך הרבה כלים וכל אחד נכנס בוואריציה מסויימת באמצע - לא מספיק המנגינה?... כל בעל חוש שמיעה מבין שזה פארה של המנגינה..]
מצד שני, את שואל, אז למה בחיפוש שידוך, זה לא כך. אין הלכות מדוקדקות את מי לבחור...
בתשובה לכאורה, מתחלקת לשלש:
א. אכן יש הדרכות בתלמוד. לא הלכות מפורשות (מלבד זה שחייב להיות מעם ישראל, ולא "פסול חיתון" ועוד כמה דברים), אלא "סדר עדיפויות". יש גם עם מי מומלץ לרוב לא להתחתן, סוג של משפחות.
ב. הנושא הזה, הוא אכן לפי כל אדם ואדם. לא כולם אמורים להתחתן עם אותו דבר. זה לפי סוד נשמתו, ואופיו של כל אחד ואחת.
ודווקא בגלל זה, יש את הצד ה"פתוח"..
אבל יש גם "אזהרה".. שבצד זה שיש זיווגים שאכן שייכים לסוד הנשמה, ונקבעו קודם ללידת האדם - עפ" רוב בזמננו, זה "לפי מעשיו".. כלומר, תהיה בן אדם.. כמה שיותר יודרך באורה של תורה, שמשתרע על מרחב גדול (הזכרת דוגמה אחת פרטית.. ועוד יותר יש ענין של מידות טובות), תמצא בהתאמה...
ג. וכנראה מעל הכל.... שמעתי פעם שיעור שנתן הרב אבינר שליט"א, לזכר בחור ובחורה, של"ע למחרת אירוסיהם, נהרגו יחדיו בתאונת דרכים.
אמר: דבר פלא... איך לא מצאנו בש"ס מסכת חתונה או כד'. מסכת בנין בית (בערך כיוון השאלה ששאלת - אם כי אולי יותר על שלב שאח"כ - אם הבנתי אותך נכון).
אמנם, יש מסכתות על טהרת המשפחה (מסכת נידה - והלכות בשולחן ערוך ועוד), יש על דיני הכתובה (מסכת כתובות - מסכת עמוסה, והלכות בשלחן ערוך ושאר הפוסקים), יש על קידושין - שזה דרך ה"קנין" שיוצר את מציאות הקידושין בין איש לאשה. שעושה אותם למשפחה. הלכות מפורטות עד רמת "הכף" כמו שהגדרת..
אבל, הלכות איך בונים, איך מוצאים, לכאורה אין.
בוודאי יש - לחלוטין - מה לא. יש הלכות צניעות מדוקדקות וחמורות. יש מה לא עושים. יש תודעה הכי בסיסית שהם שני אנשים שבודקים אופציה לבניית משפחה - ולא מעבר לכך.
התשובה היא, שההלכות הללו נמצאות בכל הש"ס, בכל התורה כולה. ואלו ההלכות של בין אדם לחבירו.
כשהלל הזקן נשאל ע"י גר, שילמד אותו אתכל התורה על רגל אחת, ענה לו: מה ששנוא עליך - לחברך לא תעשה. השאר - פירוש..
כמה שאדם יותר מדקדק בהלכות ובמידות של בין אדם לחבירו, כך הוא יודע יותר איך לנהוג, כך הוא יודע יותר להבחין במי כדאי לבחור - כדי שיישאר לו אח"כ לבחון מי "אישית" שלו - שזה כבר דבר המסור לליבו.
נכון, שעל הבסיס הזה, יש מקום ללמוד ולברר. מציאותית. מי שנזהר מאד בכבוד זולתו, יבדוק, למשל, מה יותר רגיש אצל בנות - וייזהר לדוגמה בהערות על "מראה"... אבל זה כמו שאדם יודע את ההלכה שצריך לטבול כלי מתכת תוצרת גויים - ואת המידע לגבי כלי ספציפי שהוא קונה, הוא שואל בחנות..
על גבי זה, למשל, יש הלכה שחייבים לראות את האשה טרם החלטה. למה? כי מי שאתה שונא את המראה שלה, אל תתחתן איתה, בגלל "ואהבת לרעך כמוך". למה היא צריכה לסבול בגלל זה....
כללו של דבר. מעבר להדרכת ספיצפיות, כנ"ל - יש הרבה מידות והלכות של בין אדם לחבירו. כמה שאדם יותר "שם", כך ינהג יותר נכון (וכנ"ל, יש גם המלצות עם מי להתחתן באופן כללי. סדר עדיפויות לפי מה שסגה מאביה, או מהחינוך העצמי שלה).
אבל עצם הבחירה -על גבי ה"עיניים" האלה - זה אכן אישי לאדם.
כך אמר בזמנו הרבי מלובאוויטש למזכירו, שהתייעץ איתוף על הדבר הזה לא אני אוכל לענות לך, ולא חותני, אלא זה תלוי ב"משיכת הלב" שלך להצעה הספציפית.
אע"פ, שאכן היה נותן ברכתו והסכמתו, לקראת סגירת שידוכים.
כמו שחוקי המתמטיקה מכתיבים את סדר פעולות החשבון אבל אין להם אמירה לגבי הלכות שבת,
כך להלכה יש גדרים וכללים הלכתיים אבל אין להם אמירה בעניינים אישיים.
כן יש לחז''ל המלצות גם בענייני זוגיות וגם בענייני רפואה ובענייני כלכלה ועוד, והן מפוזרות בכתביהם - אבל אין מקום להשוואה בינם לבין הלכה.
מה שכן משותף לשני הדברים: שניהם "כהררים התלויים בשערה" (כלומר: יש המון ידע נצרך, ומעט מאוד על מה לבסס עליו).
אבל יש לי תחושה (לעולם לא נדע כמובן)
שאם במהלך ה 2,000 שנים האחרונות,
היה עובר מדור לדור הלכה ש :
״יהודי יכול להפגש רק עד 7 פגישות עם בחורה רווקה ואז **חייב** להחליט אם להתחתן או לא״
״יהודי יכול להפגש רק עם עד 7 בחורות רוווקות בשנה למטרת שידוך. לא יותר״
״כל שנה 7 (שביעית) (מגיל המצווה) אסור ליהודי רווק להפגש בכלל עם רווקות למטרת שידוך״
אז באותו רוגע שאתה מסביר שאין קשר בין הדברים (הלכות בורר להלכות ״מציאת זוגיות״)
היית מסביר למה זה הגיוני מאוד שיש הלכות ״מציאת זוגיות״(יותר נכון לומר היית מסביר למה דברי החכמים הם הגיוניים מאוד)
אם היו הלכות ״מציאת זוגיות״, כלומר משהו מחייב,
יש לי הרגשה שכל נושא החיפוש שמתיש חלק מהשחקנים, היה הרבה הרבה יותר פשוט, מהיר וקל.
ניקח בחור דתי ממוצע אם היום הוא נפגש עם 100 בחורות עד החתונה,
עם הלכות ל ״מציאת זוגיות״ הוא היה נפגש עם 30 בחורות עד החתונה,
מה שהיה מוציא אותו יותר מהר משוק הרווקים,
מה שהיה חוסך זמן לאחרים למצוא את המיועד שלהם.
ולא התחלתי לדבר על המצב הריגשי של הבנות, שהוא הרבה יותר מורכב מאשר הבנים.(להפגש עם המון דייטים שונים).
או.
וזו תמיד אפשרות.
כל מה שרשמתי כרגע,
זה שטויות והמצב היום הוא נורמלי לגמרי
ואין בחורים דתיים שנפגשים עם 100-200 בחורות (!!!) עד לחתונה. שזה הזוי.
יש כאן שגיאה בהבנה של מה היא ההלכה.
בגדול: יש את המצוות בתורה שבכתב, ועל גביהן פירושים וסייגים של חז''ל.
זה לא קרה בצורה שרירותית על אילו תחומים יש הלכות ובאילו תחומים לא.
אמנם היו תקנות בתחומים מסוימים, אבל גם הן היו בהתייחס להלכות שמקורן בתורה שבכתב או מתוקף סמכות קהילתית (בממונות).
נקודה נוספת: השיטה מאוד השתנתה במשך הדורות, השאלה שלך אנכרוניסטית - אתה משליך מהמציאות שלנו של 'דייטים' כאילו זו היתה המציאות של חז''ל וזו טעות. לו היו נקבעות הלכות שכאלו סביר להניח שהן היו מאוד לא מתאימות להיום ויוצרות הרבה יותר בעיות וקונפליקטים מאשר עוזרות.
כאילו יש כאן פירצה שהלכה והתרחבה יותר ויותר וזה קורה בגלל שאין ״סדר״ בנושא (הלכה ? תקנות? כללים ? לא מכיר את המונח המדוייק )
זה קצת מזכיר לי את הסמארטפון.
הרי אף אחד לא דיבר על סמארטפון לפני 2,000 שנה.
אז נכון ש״חוקי״ השבת, מנעו שימוש בסמארטפון בשישי-שבת (הדלקת אש)
אבל ראו שיש בעיה גם באמצע השבוע.
מה עשו ? המציאו טלפון כשר. הוסיפו ״חוקים״ ו ״כללים״.
אף אחד לא דיבר על אינטרנט לפני 2000 שנה.
מה עשו ? הוסיפו סינון לאינטרנט.
בתחום מציאת הזוגיות, ***נראה*** כאילו חסר חוקים. *כאילו* *נפתח* *פער*.
כי לא נראה לי הגיוני, מבחינת ״צניעות״ (אין לי את המילה הנכונה לזה)
שבחור דתי יפגש עם כ״כ הרבה בחורות ובחורה דתיה תפגש עם כ״כ הרבה בחורים.
(כמובן לא כולם, אבל זה מה שקורה בפועל אצל *חלק* מהם)
יש כאן משהו לא נכון שכרגע נמצא ב ״זרמים תת-קרקעיים״ ומדי פעם..הוא צף לכמה שניות ואז נעלם.
אם היו ״משכללים״ את זה, בצורה מסודרת, היו חוסכים המון עוגמת נפש גם לבחורים וגם לבחורות הדתיות.
ולא נכנסתי להשלכות של זה (שמירת נגיעה, רגש, נפש וכו׳)
תוספת קטנה :
משהו שלא ידעתי איך לרשום בהתחלה
אבל זה בכיוון הזה : כאילו מרגיש לי שהפער בין הדתי לחילוני מצטמצם ואף אחד לא מדבר על זה.
(ומצטמצם *לא* בקטע חיובי)
התורה לא אומרת לנו איך להשקיע כסף.
היא גם לא אומרת לנו איך לחיות חיים בריאים.
גם לגבי איך להתנייד או איך לגור או כל דבר טכני אחר.
יש דברים מסוימים, בעלי חשיבות ערכית ותאולוגית, בהן היא קובעת לנו מה לעשות. זהו.
זה לא ענין "טכני", בוודא שיש השלכות של אורח חיים, כמו שהוא ציין. זה לא כמו איזה אוכל לאכול, צמחוני או חלבי. גם לא כמו איך להשקיע כסף, מלבד הלכות שיש בנושא מבחינת ריבית גזל וכו'.
ב. גם מה שנאמר בסוף, עקרונית, יש בו הקצנה מסויימת. נכון שהתורה אינה מנחה בעניינים "טכניים" - איזה צבע לצבוע את הסלון.. - אבל לאידך אינה מדברת רק על "דברים מסויימים בעלי חשיבות ערכית ותיאולוגית.. זהו". "בכל דרכיך דעהו". גם בדברים שאינם בדווקא הלכה מדוייקת, בוודאי שיש דרכה של תורה. הברירה אינה בין "טכניים" ל"תיאולוגי". אע"פ שאם נרחיב אתהיריעה של "ערכיים", אז הז יכלול גם את זה. אבל אז זה כבר לא "זהו". כאילו מצטמצם על כמה נקודות, אלא מאיר את כל מרחב החיים.
יש השלכות לאורח חיים, כמו שלממונות ולבריאות יש.
זה לא שהנושא לא חשוב - הוא פשוט לא נושא הלכתי.
אני לא אומר שלחז''ל אין הדרכות בענייני העולם - יש ויש, בענייני כלכלה, חקלאות וגם ברפואה למכביר.
אבל אני כן אומר שזה לא עניין הלכתי, ולכן אין בו 'סדרי הלכות' וירידה לפרטים ולא גדרי אסור ומותר או מצווה ופטור.
לתורה יש אמירה בנוע לייחודיות של קשר בין איש לאשתו, בנוגע לצניעות וכד', על כן יש לכך השלכה לגבי מה ששאל, כפי שהבהיר יותר בהודעה דלעיל.
נכון שקשה לסמן בדיוק. לכן, צריך לראות מה רצתה התורה בעניינים אלו, ולנסות לכוון שעם הצורך בהיכרות אמיתית במידת האפשר - לא ייפגע הכיוון שהתורה מנחה בו.
בכך, זה לא דומה לעניינים טכניים בעלמא. זה לא כמו באיזה צבע לצבוע את הבית.
אולי קצת דומה ל"איני דר אלא במקום תורה"... - לא "הלכה", אבל נגזר מהכיוון שהתורה מנחה בבניית החיים.
ומה שאתה אומר בסוף - אכן הוא אשר אמרתי.
שמצד אחד, זה לא משהו ,טכני, - וגם אי אפשר לומר שהתורה עוסקת "רק" בתיאולוגיה.. ומצד שני, אכן, זה לא הלכות מוקצה. אכן.
לגבי המשל של הסמארטפון והאינטרנט, אכן ה"חוקים" היו קיימים מתמיד. צניעות וכד'.
התחדשו מכשירים וראו שזה פורץ בנושא הזה - אז לא חידשו את ההלכה, אלא איך היא אמורה להתיישם שם. ונתנו כלים לעזור לכך.
יש הלכות על מעלית בשבת, על כל מיני חידושים טכנולוגיים - לוקחים את ההלכה הבסיסית, שהיא בעלת יכולת נביעה עצומה, ובודקים מולה את המציאות ומכוונים.
בנושא הספציפי שהזכרת כעת (לא זה מה שהובן בהתחלה), אתה צודק.
באמת אין ענין להיפגש עם המונים עד שמוצאים. אם כי, כל זמן שמתכוונים לשם שמיים, וזוכרים שזה לא יעד בפני עצמו אלא כדי לברר, ושומרים היטב על הגדרים ההלכתיים - שהם מאד ברורים ומדוייקים - אז זה מותר. כיום אנשים יותר "מסתבכים" לא פעם בלמצוא מישהו מתאים.
באמת, בציבור החרדי, לפחות חלקו, שהם נוהגים בנושא זה כמו שהיה מקובל הרבה דורות, אז החלק הראשוני מסודר ע"י שדכנים, לא פעם עובר קודם סינון של ההורים.
יש לכך יתרונות מהבחינה שהזכרת - יכולות להיות גם חסרונות, בפרט כשמחפשים את ההרגשה הבהירה ש"זה זה", במידה רבה של וודאות עוד קודם הנישואין.
בהיות שמותר לאדם לבדוק ולהכיר - אז כנראה שהפיתרון הוא בחידוד התודעה, של משמעות הפגישות, של הצורך מצד אחד לתת צ'אנס לברור אמיתי, מצד שני לא לסחוב סתם, לדעת שאין ערך עצמי לזמן הזה, אלא בתור בדיקת-אופציה רצינית של נישואין בלבד.
גם בידיעה ברורה של ההלכות והקפדה עליהן (כולל תנאי הפגישה, מיקום, שעות - שעל זה דווקא יש כבר המלצות ברורות, לפי מציאות ימינו).
וגם - לנסות, הן ע"י המתעניינים עצמם והן ע"י מי שמציע/משדך, לכוון כמה שיותר. לקבל נתונים, להשתדל במידת האפשר לדייק את ההצעות.
עכשיו הבנתי יותר.
תודה רבה לך.
'רוח ההלכה' זה מושג חמקמק, שלא לומר פיקטיבי.
אבל המשמעות שלו בד''כ היא לכוונה שמאחורי ההלכה.
למשל:
התורה אסרה להלוות בריבית, אבל לא אסרה שותפות - אז עושים הלוואה בצורת שותפות וכך מלווים בריבית. הלכתי זה כשר, אבל זה נוגד את 'רוח ההלכה'.
או באופן יותר רחב כמו שהרמב''ן כותב על 'נבל ברשות התורה' שהתורה במצוות מסוימות באה להגביל את התאוות - אז מי שחי חיי תאווה בגבולות המותר הוא עדיין חי נגד רוח ההלכה.
אני לא מבין איך זה שייך לעניין.
המושג הזה לא נמצא בחז''ל או בפוסקים. אין לו הגדרה או בסיס כלשהם. זו יותר תחושה מאשר טיעון בר קיימא.
לא הבנתי מה לא הבנת. 
לא באתי להפריד את הרוח מההלכה, רק התייחסתי למושג שהזכרת (ולא הבנתי איך הוא קשור לעניין, ואני עדיין לא מבין).
התורה עוסקת בעניינים תורניים, במה שקשור ביחס לעבודת ה' ולמצוות.
אין בה הדרכות איך לחיות מעבר לכך ברמה הטכנית.
היא לא אומרת לך איך להתפרנס, איך לאכול, איך להתרפא.
כן יש קווים מנחים של מידות שאפשר ללמוד ממצוות כאלו ואחרות (כאן אולי נכנס 'רוח ההלכה') אבל אז אלו דברים שנוגעים לחיים באופן כללי ולא לתחומים מסוימים - וכאן בדיוק ההבדל בין הלכות שבת לאותם תחומים שהתורה לא עוסקת בהם (על כך היתה השאלה הפותחת).
כל ההלכות שבין אדם לחבירו הן, "אמירה בעניינים אישיים", איך להתנהג עם זולתו וכו'.
והלכות צניעות הן אמירה בעניינים אישיים.. ועוד ועוד.
אלא שנכון, שלפעמים האמירה "רוח ההלכה", היא אמירה אוורירית.
אבל יש "דרכה של תורה", למשל, במסכת אבות.
יש דברי הרמב"ן, שאדם יכול להיות "נבל ברשות התורה"... לכאורה "מקיים את ההלכה", והוא נבל.
אז בוודאי שהדברים אינם חד משמעיים.
צריך ישרות, להבחין מה התורה אומרת, לאיזה דרך היא מכוונת (כמו, למשל, מה שאומר המסילת ישרים, אם כי זה כבר במדרגת החסידות, שכמו בן שרואה מה רצון אביו - אז הוא כבר הולך לפי הכיוון..), ומה תחושות שלא בהכרח נכונות.
ברור שהתורה מתייחסת לדברים הקשורים לאדם, לא לזה התכוונתי ב'אישיים'.
התכוונתי לדברים טכניים שהתורה עצמה לא התייחסה אליהם, שהם 'אישיים' בהנגדה ל'תורניים'.
שלא כמו הגישה שאומרת שעל כל התלבטות בענייני העולם רצים לקבל 'דעת תורה'.
('דרכה של תורה' במשנה היא דרך קניית התורה, ולא הדרך לחיות על פי התורה. אני מניח שאתה לא אוכל פת מלח ומים במשורה ולא ישן על הארץ, על אף שזו 'דרכה של תורה')
לחדד, שלא כל דבר שאינו "תיאולוגיה" הוא "טכני".
בגלל שהובאו שני הביטויים, עם הדוגמה מענייני בריאות וכד', אז הדגשתי שיש "אמצע" רחב.
ואכן, ממילא מובן שלמשל על הדוגמה שהבאתי - צבע הבית - לא שואלים את הרב... כי הוא לכל היותר יאמר, תתייעץ עם אשתך....
לאידך, על האם להשתדל להימנע מפגישות מיותרות (שלזה הוא כיוון), יש להניח שרב יענה שבמדית האפשר בלי לפגוע בכיוון אל האמת - ראוי...
(לגבי "דרכה של תורה", ידעתי שכך תענה... לכן הוספתי גם את ה"נבל ברשות התורה". שיהיה מובן, שגם בראשון כוונתי היתה שיש כאן הדרכה שאי אפשר לומר שהיא "כתובה בהלכה".. אז אפשר לשאול מכך את הביטוי)
לא בגלל שהוא לא קיים (כתפיסת ליבוביץ' וסייעתו) אלא בגלל שבאמת קשה מאוד לעסוק בו ולשים בו את הנקודה. מבחינה מסויימת זה לא אפשרי עד הסוף וגם הבטחון בזה לא מוחלט
אשמח לשמוע מה גורם לכם להתחבר לצד השני?
וכנ"ל לגבי חברים / חברות.
כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.
וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.
במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.
ו"לא מתלהבים משטויות"...
כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.
זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.
פתית שלגאחרונהלדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.
וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.
תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
איך שלא מסובבים את זה,
זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).
עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים. יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.
אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...
אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.
גם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לגודל שלו.
וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?
ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות.
הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.
בוגרות ובשלות בהחלט
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
בגלל הגיינה לקויה.
משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
