ואם היו, אז מה?

לפעמים פשוט פוגשים בן אדם, קצת כמו פגישת עסקים ואז כמקובל אומרים לילה טוב/ יום טוב/ המשך חיים נפלאים. 

אם היה טוב, לעיתים רומזים "היה לי כיף", "היה נחמד". 

לא חושבת שיש צורך בטקסים 

אפילו המחווה שעשית עם הסמיילי  יכולה להיות נחמדה לסיום הדייט.
כמובן לשמור מרחק של לפחות 2 מטר (גם קורונה וגם צניעות).
 

'ננה בננה'. לא בטוחה עד כמה מוצלח 

היא לא חייבת להיות ״רומנטית״.
כדי שחס וחלילה אפילו לא יהיה רמז של חוסר צניעות.

ואז..בעזרת המחווה הזו הבחור הדתי והדתייה יבינו **באותו רגע**...
שהיה כאן ״קליק״.
בדיוק כמו שמבינים במגזר החילוני.

אם נתרגם את זה למחווה תנועת היד לפתיחת הדלת ( בסרטי מדע בדיוני)
אז ..נניח שיהיה דייט *לא* מוצלח...
צד אחד יעשה את תנועת היד...
והשני לא.

נכון זה מייבש קצת...אבל יהיה ברור ל 2 הצדדים..שצד אחד עדיין מתלבט או לא מעוניין כ״כ.
בדיוק כמו במגזר החילוני. יש דייט שמסתיים באופן פושר מאוד ויש סימן שאלה לפגישה נוספת,
ויש דייט שמסתיים בצורה ברורה שיש המשך.

(לצופים שקוראים אותנו, לא להתרגש, הכל סיעור מוחות, לא תהיה מחווה כזו ממחר בבוקר.
צריך קמפיין בשביל זה, כסף לפרסום וסלבס במגזר הדתי וכמובן הסכמה של גדולי הדור)

וזה בסדרגמור

מה הבעיה לנופף שלום כמו בכיתה ג'? חח

אתה בא ואומר ״עזוב, תן לנו להמשיך לסיים דייט כמו אנשי עסקים כשאין לנו מושג אם יהיה המשך״

דע לך שזה אחד הגורמים לחרדות אצל בני אדם. עוד לחץ. עוד מתח. עוד אי-ודאות.

למה לא לצמצם את זה ?

תחשוב. סימן אחד של 2 שניות בסיום הדייט,
איתות סמלי ואתה יודע *מיד* שיש קליק.
כל הדרך הביתה, אתה עם חיוך, מאושר...במקום עם ספקות.
כל הלילה, אתה ישן כמו תינוק, במקום סימני שאלה ומתח.

דווקא המתח עושה משהו טוב בהתחלה. תתפלא

בנות..
מה עובר להן בראש במתח כזה.

כל קשת הרגשות השליליים והחיוביים שאתה יכול לדמיין....
ואח״כ היא עוד יכולה לכעוס -עליך- (בלי שתדע כמובן) שבגללך היא סתם התעצבנה כי חשבה שאין קליק ובסוף יש.
לדבר הזה יש מחיר בויכוח הראשון שיהיה לכם, היא תכניס את זה ל ״מחשבון השיקלולים״ ולא יהיה לך מושג...איך מויכוח כ״כ קטן, היא יכולה להתעצבן ככה. זה כמובן בגלל המתח בין הדייטים שהיא חוותה. 

לא עדיף לצמצם אותו ? *עושה תנועת יד לפתיחת דלת בסרטי מדע בדיוני*
 

זה ממש ממחיש את זה שכל הדייט היה בזבוז זמן

תחשוב על זה שלפעמים לא בטוחים

תחשוב על זה שיש שתי צדדים ואם הם באופן ישיר מדברים על זה יכול להיות פאדיחה.

מתח זה לא כיף, אבל הוא שווה את זה

הרי במגזר החילוני (נקרא לזה ״העולם״),
אתה לא אומר בסוף הדייט ״לא. אני לא מעוניין להפגש״.

בד״כ זה נחלק ל :
1. יש סימן *ברור* להמשך .
2. משהו שעדיין לא התגבש מספיק...אולי ימשיך ...אולי לא.

אז אם נתרגם את זה למהפכה שאנחנו מדברים עליה כרגע והסיכוי שהיא תתבצע נמוך מהסיכוי שמירי רגב תודיע בעוד שעה שהחפירה של המנהרה לירח הסתיימה בהצלחה, זה יהיה כך במגזר הדתי :
1. יש המשך ? 2 הצדדים עושים את המחווה *אות פרידה* בסיום הדייט.
2. יש התלבטות ? אף אחד לא עושה או רק אחד עושה (וכמובן בקמפיין הסברה, יסבירו שזה בסדר גמור ולגטימי)

עכשיו נתרגם אל זה לפס קול של דייט :

בחור : ״היה לי ממש כיף הערב. 
בחורה : גם לי 
בחור : ״עושה *מחוות פרידה* (תנועת יד לפתיחת דלת בסרט מדע בדיוני, שזה בסה״כ חצי שניה ואז חוזר למצב רגיל)
בחורה : ״אז שיהיה לילה טוב״ (היא *לא* עשתה את המחווה. יש סימן שאלה או *כן* עשתה יש קליק !!!!!!)
בחור : ״לילה טוב״

זהו. ממש פשוט. מחווה של חצי שניה שחוסכת ***שעות** של מתח וחרדה.
והסברתי לך, אתה אולי רמבו. בנות ממש לא אוהבות את המתח הזה.
אולי אח״כ במריבות *במהלך הקשר* אבל לא בהתחלה כשהכל לא ברור.

שום דבר לא קדוש בתבניות של דייטים

יפה שזה מזכיר לך זכרון טוב

אפשר פשוט לסכם מתי נפגשים פעם הבאה.

אבל, יש סיבה שבד"כ לא עושים את זה [מלבד במקרים שבהם ברור שיש פעם הבאה].

א. כדי לתת לשני הצדדים עוד זמן לחשוב ולהחליט.

ב. כדי שבפגישה עצמה יהיה אפשר להיפגש בנחת, בלי שהמוח יהיה עסוק בלהחליט האם כן או לא.

ג. לחסוך את אי הנעימות, במקרה שהתשובה שלא רוצים להמשיך.

ד. לתת לצד השני את הכבוד שהיה צריך לחשוב לפני ההחלטה לענות תשובה שלילית.

לא הבנתי למה אנשים מסביבי אמורים לדעת שהייתי בדייט?

גם חילונים לא מתנשקים בשביל שכל אדם רנדומלי שעובר ברחוב ידע שהם חברים אלא מתוך אהבה.

אפשר להיפרד בצורה נורמלית..

הדייט נועד בשבילי או בשביל האנשים שברחוב?

אני סיימתי כמה דייטים בלחיצת יד באוויר ובדייטים מתקדמים בחיבוק באוויר או נשיקה באוויר

מלבד שלא מענין מה יחשוב "המתבונן מהצד", לא עסוקים בהצגה - 

הרי שכל התיאור ממקומות אחרים איך כביכול "מסתיים דייט", מראה על ה"תרבות" המעוותת של המקומות ההם. אנשים שנפגשים כדי לבדוק התאמה, מה הקשר שיגעו אחד בשני בחיבה "לאות פרידה". כל הדברים הללו הם מהרגל בעייתי.

ב"ה, אין כל צורך באיזושהי "הצגה מוסכמת". אנשים נפגשים כבני אדם, ונפרדים כבני אדם. "שלום", "נסיעה טובה", "נדבר" וכד'..

ואין שום ענין להודיע ש"היה מוצלח". אחרי הכל, מדובר במשהו עם מטרה רצינית, לא ערך בפני עצמו, אז לרוב עדיין מהורהרים אח"כ, מתאים או לא, יש מקום להמשיך או לא. 

לפעמים מישהו לא מתאפק ואומר שהיה ממש טוב. "לוקח סיכון", שמא השני בדיוק התכוון יותר מאוחר לומר שלא נראה לו..

בשלבים שכבר נראה יותר וודאי, אפשר לסמוך על אנשים כשרים, שידעו באופן טבעי איך לתת לצד השני הרגשה טובה - גם בדיבור, גם בחיוך - הן בפגישה והן לאחריה.

אם הוא אומר להתראות, זה אומר שהוא רוצה שנתראה שוב

ואם זה כזה שלום\ ערב נפלא וכו.. אז הוא פחות סגור על עצמו

זה עובד.  בדוק ומנוסה.

עוד נשמע אחד את השניה בשיחת הטלפון, אבל לא בטוח שנתראה שנית

הרבה פעמים זה היה נכון. לא יודעת אם תמיד..

בהצלחה בהמשך או לפחות יצא לך להכיר איזור חדש אז קל להבין חחח

וגם מתי ששוכחים ללכת בזמן...

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הוא לא נשוי לך!

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

רגישות זה לא בהכרח לכבד את מי שסביבי. זה אומר שהמנגנון שלי מוצף יותר. ואדם שהמנגנון שלו מוצף יותר לא יכול להיות רגיש לאנשים סביבו (או לרגשות שלהם שמשוקפים אצלו בגוף).

לא כי הוא אדם רע, כי הוא בהצפה.

ואדם בהצפה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לצאת ממנה. זה סבל נוראי וסיוט.

יש הרבה מה לעשות עם הצפה. ובכלל עם אתגרים רגשיים.

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי ובאיזה גיל התחתנת.

כשההמתנה מתארכת והגילאים עולים זה עלול להביא למקומות מאוד לא טובים. וד"ל.

אתה מתכוון לזה שהגוף שהקב"ה ברא אותך איתו פועל ועושה את מה שהוא אמור לעשות?

יש משהו עדין עם שמירת נגיעה וכל החברים שלה. אנחנו אמורים לרצות ולחשוק ולעצור את עצמנו. אם השלב הראשון לא מופעל, אז אנחנו שומרי הלכה ועיניים ומחשבה אבל זה לא מביא לשום דבר בריא. גם אם יש חופה באמצע.

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת