אם יש משהו שמרתיע אותי בחרד''לוהוא ישמיענו
עבר עריכה על ידי והוא ישמיענו בתאריך ח' בכסלו תשפ"א 11:30
[ולפני שאתם קופצים עליי.. אני לגמריי מזדהה עם הציבור הזה (לא עם ההגדרה..), ונמנה עליו. הכל טוב ]


-זה הדעתנות יתר. והמחלוקת. והידיעה הברורה הזאת שאני תמיד צודק, וכל השאר טועים ומטעים. ואני רואה את זה לא רק בבית מדרש, אלא בעוד תחומים בחיי היום יום. נתקל בזה מקרוב ממש.

עכשיו, זה בסדר להאמין בדרך שלי, לא רק שבסדר- זו חובה.
אבל מכאן ועד.. איך אני אגדיר את זה? לי זה מרגיש קצת כמו אלימות כזאת, אולי אלימות מילה בוטה מידי, אז נקרא לזה חוסר עדינות.
איזשהו רצון לכפות את כל המציאות שתתיישר לפי הערכים שלי. ואם זה לא קורה, וזה הרי לא קורה מאליו, אז פשוט יש מלחמה. במקום שיח, במקום הקשבה.

וזה הגיוני. לימוד תורה נותן הרבה בהירות וחדות בהשקפה, וחריפות גדולה. לא בכדי חז''ל מזהירים ת''ח בייחוד על כבוד לזולת וענווה. ברור לי גם כן שזה מעיד על חוכמה וידע ושכל חריף.. ובד''כ מצוי מאוד אצל בינישי''ם.

אבל מה עם קצת יותר סובלנות לאחרים?
סובלנות כלפי דעות אחרות או כלפי אנשים זו לא מילה גסה. תאמינו לי.
לא מעניין אותי לאיזה כיוון הגויים לוקחים את זה, אנחנו יכולים להיות סובלניים גם לא ממקום של חסד מדומה או טשטוש ערכי. אפשר להיות סובלניים גם מתוך תפיסת עולם תורנית, ברורה, ערכית ועצמית.


אם יש משהו שמרתיע אותי בחרד''ל- זה זה. באמת ובתמים, זה מפחיד אותי.

ואם נתקן את זה,
אני לא רק חושב, אלא בטוח-
שעם ישראל יעריך אותנו קצת יותר. כמו שבאמת ראוי לנו כציבור. והחלקים השונים בציבור הדתי לאומי יוכלו לחיות קצת ביותר שלום והבנה, שהמחלוקות בינינו הן השקפתיות. ואיננו נלחמים נגד האדם, אלא נגד הדעה.

דעתי אגב, שהחלוקה המגזרית איננה טובה. אחרי ש @advfb האיר את עיני במאמר מסע המחנות של הרב זצ''ל, בהתחלה היה לי קשה לקבל את ההסבר שלו למאמר. אחרי עיון אני מסכים איתו, ושמח מאוד על כך..
כדי לדעת שאני צודק, אני לא צריך לשלול אחרים. אני יכול ללכת בדרך של חיוב.

מעניין אותי- מה אתם חושבים על זה? גם לכם זה מפריע? או אולי לדעתכם זו דרך טובה שתוביל את הציבור ואת העם שלנו למקום טוב יותר ולא למקום של מחלוקות יותר ויותר גדולות?

היו ברוכים

נ.ב. אשמח לתשובות ענייניות ומכבדות. המטרה שלי היא לא להתנגח ח''ו, אלא לפתוח דיון לשם שמים. אשריכם ישראל!
אם הבנתי נכון, רק לדייקחדשכאן
"דעתנות יתר" ואמונה בצדקת הדרך זה משהו שקיים בכל הציבורים, לא רק בציבור החרד"לי.
יתכן ודיון חריף קיים יותר בציבור הזה בגלל האופי של השיח שאתה מציג.
לטעמי, להשוות לציבור שדוגל בשיטה של "חיה ותן לחיות" בלא אמונה בצדקת הדרך (פוסט מודרניזם), זה בהחלט לא נכון. כי מה איכפת להם?!
יתכן שאתה צודק שאף ביחס לציבורים שכל מאמינים בצדקת דרכם, החריפות מצויה יותר בציבור החרד"לי. לא מספיק נחשפתי לשיח הזה. הוא פחות פופוליסטי מטבעו וממילא כנראה אשמע עליו פחות..
אני לא משווה לציבור שדוגל ב'חיה ותן לחיות'והוא ישמיענו
ציינתי את זה רק משום שיש אנשים שהמילה סובלנות עושה להם רע. שזה גם קצת ענין רגשי לעניות דעתי, כלומר פשוט חוסר רצון לקחת מזה דברים נכונים רק משום שהתרבות הכללית הפכה את זה למושג שמשדר חוסר עמוד שדרה, והפוך מהתורה.
זו לא השוואה, רק הסבר למה הטרמינולוגיה לא חשובה כאן (ונועדה אך ורק כדי להגדיר את הדבר)

הדיון החריף מרתיע אותי.
ולא רק בגלל מה שנאמר,
אלא בעיקר בגלל מה שלא נאמר שגורם לשיח להיות כזה. לדעתי זה משהו יותר שורשי ועמוק מאשר הדיבור לכשעצמו
לא ראיתי שהשוות רק הערתי לְמה כן ראוי להשוותחדשכאן
אם אני מבין נכון הטענה היא כלפי השיח החריף ולאו דווקא בציבור החרד"לי.
כי אני התייחסתי בתגובה הקודמת לשיח בציבור הזה דווקא.
זה מאוד מאפיין את הציבור החרדל''יוהוא ישמיענו
אני לא מכיר מקרוב מספיק ציבורים אחרים
🙂חדשכאן
יתכן שאתה צודק,
ויתכן שלא.
גם אני לא מכיר מספיק. לכן הערתי שהקשר לציבור החרד"לי בדווקא, לא נצרך.
אפשר פשוט לדבר על שיח יותר ראוי.
👍והוא ישמיענו
אבל אני רוצה לדבר בצורה ממוקדת על הציבור שלנו. התיקון מתחיל מבפנים החוצה
בהחלט!חדשכאן
אבל לא בהאשמה שהוא זה שנושא את הדגל הזה.
עצם השיח שלך כחלק מהציבור הזה, מתחיל את התיקון ממנו.
אנחנו מסכימים נראלי 🙂
רק חידדתי..
יפה מאד. שכוייח.האטורי האנזו

לרוב, אנשים מתווכחים כי אינם בטוחים מספיק

בצדקת דרכם, לכן הם מנסים ע"י ויכוח לברר

לעצמם איזו נקודה פנימית.

אדם שבטוח בעצמו בדרכ לא יגרר לויכוח אלא

יאמר- צר לי אחי היקר, דעותינו חלוקות אך נשאר חברים.

ללא מאמץ מיותר.

<למעט מריתחא דאוריתא שאז זה מתקבל בהבנה.>

 

 

 

 

גם אדם שלא בטוח בצדקת דרכו במאה אחוז,והוא ישמיענו
יש דרך פשוט להכיר בזה שלא כל האמת אצלי. ייתכן שהדרך הזאת היא מרכזית, נכונה מאוד וכו' וכו'.
אבל.. אין לאנשים אחרים מה להוסיף לי? אין לציבורים אחרים מה לתת? אין הבנות שונות בתורה, שכולן מגיעות מאותם ענפים- כלומר לא מתוך כפירה בתורה?
כולן ניתנו מרועה אחד..

וחוץ מזה שחייבת להיות הפרדה בין סגנון הדיון בתוך בית המדרש לבין מחוצה לו,
ובנוסף בין האדם לבין הדעה, גם בתוך בית המדרש. וכש''כ מחוצה לו.וזה בכל מקרה- גם אם מישהו אומר טעות מוחלטת, או משהו טיפשי בעינינו.

כי כך דרכה של תורה- תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים
לגבי העניין של האמונה באמת היחידהחדשכאן
הבאתי פה בעבר מאמר של הרב שטיינזלץ ז"ל שכובל על המבט הזה לגבי כלל הציבור הדתי, על כל גווניו.
כיצד נתכונן לתשובה - ישיבת מקור חיים
תודה רבה על המאמר! יישר כחוהוא ישמיענו
כהרגלו, הרב שטיינזלץ זכר צדיק לברכה פשוט מדויק.
מאמר מאוד חשוב לענייננו
מניין סבלנות אמורה לנבוע?advfb

זאת נראה לי השאלה שאולי כדאי לפתח.

כמו ש @חדשכאן כתב יפה סבלנות יכולה גם לנבוע מחוסר אכפתיות, אם ממילא לא אכפת לי אז אני יכול גם להכיל כל דבר - כי שום דבר לא מזיז לי.

 

האם באמת יש לנו מה ללמוד מציבורים שאנחנו לא מסכימים איתם?

באיזה מישור?

ברגע שנדע מה אנחנו לא מוכנים לקבל בשום אופן - נוכל לדעת מה כל השאר, ואותו לקבל.

אני חושב שהגישה צריכה להיות הפוכהוהוא ישמיענו
לראות מה כן אפשר לקבל. ואז נדע מה אי אפשר לקבל, מאליו

ב''ה לא התחילו במחלוקת. הם התחילו בהקשבה לדברי ב''ש

אגב, חלק מהבעייתיות שאני רואה זה שכל אחד רואה את עצמו כבית הלל, ומכיון שכך- אין מקום לב''ש
למה?advfb


למה הגישה צריכה להיות הפוכה?advfb


כי בניית עולם ערכי יציבוהוא ישמיענו
בנוי על חיוב ולא על שלילה. הוא בנוי על פתיחות והקשבה, חיפוש התמקדות ואימוץ דברים חיוביים שיש באחר,
והשארת מה שלא נכון בחוץ.

שלילה מעידה על פחד או על חוסר יציבות.
יפהadvfb

בעצם למצוא נקודות יותר יפות אצל החילונים ולדעת שלנו יותר קשה להגיע אליהם בגלל שאנחנו דתיים?

מה היחס שלנו לדת עקב כך?

היחס שלנו לדת?והוא ישמיענו
או לתורה? או להקב''ה?
לא סגור למה אתה מתכוון
החילונים אין בהם תורה לכאורהadvfb

הרי אם אנחנו מוצאים אצלם שדברים ללמוד אז אנחנו משתנים? מבינים את עצמנו או את התורה אחרת?

נכון. אבל יש דבריםוהוא ישמיענו
רבים שוודאי אפשר ללמוד מהם. כמו מכל אדם. אפילו כחברה.

בכל אופן, אני קודם כל מתחיל בציבור התורני.
אגב, מעתיק פהוהוא ישמיענו
מדברי המהר''ל בספר באר הגולה, סוף הבאר השביעי (כלומר סוף הספר). מעט ארוך אך שווה ממש לקרוא

בהתחלה הוא מביא את דברי אריסטו, ולאחר מכן מחזק את דבריו ומרחיב על גביהם:

"ואף חכמי האומות, והם חכמי המחקר, הסכימו על זה. וכתב החוקר בספר שמים ועולם, וזה לשונו:

ואז נתחיל ונביא דעות הקדמונים החולקים עלינו בזה, ונביא טענותיהם, וזה לשני ענינים;
האחד, שטענותיהם הם ספיקות על המופתים שנביאם אנחנו, ומשלימות המופת התרת* הספיקות הבאות עליו.
הענין השני, שמאמרינו יהיה יותר רצוי ויותר מקובל אצל אוהב אמת.
וכל שכן כשנסדר תחלה טענות החולקים, ואחר כך נבטלם. ולא נהיה אשמים בזאת הפעולה, ולא נהיה נחשדים שרצוננו לאמת דעתנו ולא נשגיח בדעת זולתנו ונבזה אותם, וכל שכן אם היות בעל ריבנו נעלם התוכחות.

ולזה כשנביא דעתנו וטענותינו בלתי טענות החולקים עלינו, יהיה קבול דברינו אצל אוהבי האמת יותר חלוש, ושמעם אליו יותר מועט, וחושדים לנו יותר גדול.

וראוי מי שירצה לדון בדין האמת, שלא יהיה מכעיס לבעל מחלקותו, שונא לו, אך ראוי שיהיה מודה לו, חומל עליו, ומדבר עמו בנחת. וגדר ההודאה שיודה במאמרים, מעביר מהם מה שיודה לעצמו, עד כאן, כמו שכתבנו והארכנו בזה למעלה.

והדברים אשר כתב הם בענין הדת גם כן. ועם כל זה כתב שאין ראוי שישנא דבריו, רק יקרבם בתכלית הקירוב.
וכתב שם שאם לא יעשה כך, ולא יקבל דברי החולקים עליו באהבה, רק ידחם, דבר זה בודאי חולשת דבריו, שאומרים עליו שלכך דוחה דבריו, כי החלש אין לו קיום עם המתנגד אליו.

ולכך אין ראוי להרחיק שום דבר המתנגד אל דעתו לאהבת החקירה והידיעה*.
ובפרט אותו שלא כוון לקנתר, רק להגיד האמונה אשר אתו, אף אם הדברים הם נגד אמונתו ודתו, אין לומר אליו 'אל תדבר ותסתום דברי פיך', שאם כן לא יהיה בירור הדת. ואדרבא, דבר כמו זה אומרים 'תדבר ככל חפצך, וכל אשר אתה רוצה וחפץ לומר', ולא תאמר 'אם היה אפשר לי לדבר הייתי מדבר יותר'.

כי אם עושה זה, שסותם את פיו שלא ידבר זה, הוא מורה על חולשת הדת, כמו שאמרנו.

ולכך דבר זה הפך מה שחושבים קצת בני אדם; כי חושבים כאשר אין רשאי לדבר על הדת, הוא חזוק הדת ותוקף שלו.
ואין זה כך, כי העלם דברי המתנגד בדת אין זה רק בטול וחולשת הדת, כאשר אומרים 'סגור פיך מלדבר'.

ולכך הראשונים, ואף אם נמצא דבר מה בספרים שהוא כנגד דתם, לא היו המתנגדים דוחים דבר זה, כי השכל מחייב שלא יהיה מניעה מזה כלל ולסגור* פיו של אדם בדבר שהוא מגיע אל הדת, רק פתשגן הדת נתונה אל הכל.
ובפרט הכתוב, כי הכותב בספר אין כוונתו רק ללמוד, ואין כאן דבר שיהיו מכוונים להכעיס כדי לקנטר, ולכך הדבר הזה אין לסתום* ולבטל. ולא מצינו מעולם שיהיו מונעים ומוחים בדבר זה כלל, ולא היה כאן פוצה פה ומצפצף (עפ"י ישעיה י, יד) בדבר זה"
לא קראתי הכל אבל מזדהה עם המאמר.נפש חיה.
מסכיםצהרים
לפעמים התחושה היא שכאילו יש לבתי מדרש מסוימים תשובה לכל שאלה. אנחנו כבר יודעים הכל ואם רק תלכו בדרך שלנו הכל יהיה בסדר.
אם כבר הזכרת את מאמר מסע המחנותadvfb
אפשר לצטט משם את המילים הרלוונטיות לנושא שאתה מעלה -
"וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין"


אולי באמת הפתרון זה להפסיק את התיוג הזה של החרד"ל?
אכן, ציינתי בהודעה הפותחתוהוא ישמיענו
שאיני מזדהה עם ההגדרה.
אני חושב שזה באמת קשור, אבל זה לדעתי רק חלק מהפיתרון
זה קשור ליחס לתורה אוליadvfb
אדם יכול לנכס לעצמו את ההקשבה לתורה גם אם זה בצדק מסויים ומשתמש בתורה בתור עוד סיבה לגאווה שלילית.
עצם זה של אדם יש באמת אפשרות לדבר כזה זה מראה על מצב חיובי אבל השימוש הזה הוא הרסני. בהקדמה לאורחות צדיקים הוא מסביר שהגאווה היא כמו חור בחבית. היא מוציאה את כל מה שטוב החוצה ומאבדת אותו. זה מפחיד.
זה לא מתחיל בבטחון עצמי מופרז אלא עצם המניע לעיסוק בתורה. באמת מי שניגש ממניעים פסולים צריך לא להיות בעמדות מפתח לכל הפחות
יפה כתבת,והוא ישמיענו
אני חושב שזה קשור לא רק למניע אלא גם להמשך הדרך..
כמו שקנה ככל שהוא גבוה יותר כך הוא מתכופף יותר.. כגודל ההתרוממות צריך יותר ענווה. לעולם יהא אדם רך כקנה.

זה קשור כמובן גם לשלום בין תלמידי חכמים.

ובוודאי לעוד דברים שלא עולים לי כעת
מניע אינו דבר ראשוני בלבדadvfb
הוא ממשיך להניע גם באמצע וגם בסוף.
אבל זה עניין שולי של הגדרה אולי
הבעיה מתחילה כשאדם משייך את עצמו לציבור מסויים. "שמותחסדי הים
הבעלים".
ולמה לבנאדם יש צורך לשייך את עצמו?advfb


יש להפ קושי לקבל מגוון דעות וסגנונות בדעות שלהם.חסדי הים
לא ענית, אם באלך אני אשמחadvfb


כי בנאדם לא חי לבד.והוא ישמיענו
הוא חלק מכלל
באיזה כלל אתה רוצה לקחת חלק...advfb

לדוגמא יש כאלה שמרגישים שייכות לעדה מסויימת.

אני מאמין שרובנו לא רואים צורך לשייכות כזאת כיום.

יש שייכות לתנועות נוער, לקבוצות כדורגל, מפלגה פוליטית, להבדיל - ללאום, עם, וכן על זה הדרך..

 

למה לאנשים יש שייכות למגזר?

קשה לי שאנשים רואים חשיבות מאוד מרובה בשייכות לחברה דתית.

כי הקשר הדתי הראשי צריך להיות קשר ישיר לקב"ה ולא כלפי בנ"א.

זה מרגיש לי כאילו עושים מהחברה הדתית סוג של אליל.

המחוייבות להלכה איננה כדי להרגיש חלק מקבוצה כזאת או אחרת אלא היא נובעת משייכות ללעם שאותו בחר הקב"ה בכבודו ובעצמו.

כמו שיש חשיבות לשבטים בעמ''יוהוא ישמיענו
כל שבט מביא איתו משמעות ייחודית. ולא נלחם נגד המשמעות הייחודית של השבט האחר..
אבל יש פה שבט. ויש להם ערכים משלהם, ובי''ד מיוחד מתוך השבט שלהם. ומקום גיאוגרפי מיוחד. וסגנון מיוחד.

וכתב האריז''ל בשער הכוונות:

"והנה אין ספק, כי אם תפילות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים, וכל שער יש לו דרך בפני עצמו; אלא ודאי מוכרח הוא, שכיוון שתפילותיהם משונות, לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כך צריך להיות סדר תפילתו".

הרי לנו גם נוסח מיוחד לכל שבט ושבט.
אבל יש 12 שערים.. ולא 12 שבטים שנחלקים ביניהם מי הוא השער היחיד..

לכן בעיני, אין בעיה בהשתייכות לציבור. חייבים להשתייך לציבור! כל עבודת ה' צריכה להיות כללית, כפי שזה נלמד מאיסור במות ומעוד מקורות רבים..
אבל החיבור לציבור לא צריך לבוא מתוך פסילת הציבורים האחרים..

בשורש הרי כל הדעות מתאחדות (בבינה). זה אמנם העבודה שלנו בעוה''ז לאחד את כל הדעות, אבל בסופו של דבר לענ''ד צריך להכיר בזה שעצם קיומו של הפרט/ הקבוצה- לא סותר את חיבורו עם הפרטים האחרים/ הקבוצות האחרות..
שבטים זה משהו אחרadvfb

שבטים זאת קבוצה שהתורה נותנת לה מקום נרחב..

ציבורים זה כ"כ חשוב? מניין לך? מה המקור שישנה חשיבות להשתייך לזרם דתי כזה או אחר?

העניין ההסוציולוגי הזה לא בהכרח קדוש.

חשוב להיות בחברת אנשים טובים וראויים - זה נכון.

אבל השתייכות למגזר - מהיכן שמענו זאת?

וזה בדיוק גם מה שהרב קוק כתב במסע המחנות - שבחיים לא גזרנו את עמ"י למגזריים כללים.

 

חוץ מזה - הייתי שמח שתתייחס למה שכתבתי בקשר לסכנה להשתייכות לקבוצה דתית בתגובה הקודמת

רגע. איך אתה מגדיר ציבור?והוא ישמיענו
למה שקבוצת אנשים גדולה תתאסף סביב מכלול רעיונות?
לדעתך- מי החליט על קיומם של ציבורים?

מה המקור של רעיונות 'ציבוריים'?
בהקשר הזה שאתה מדבר עליוadvfb

ציבור זה כוח והשפעה, לא מרכיב זהות אישית.

להיות חלק מעם מסויים או משבט זה מגדיר של זהות.

להיות מחלק אנשים שתומכים ברעיון מסויים זה לא מגדיר זהות.

למה? כי הרעיון הזה הוא בסופו של דבר רעיון אישי - שגם אם אתה לא המצאת אותו, עצם זה שאתה תומך בו - זהו עניין אישי שמתחיל בך ונגמר בך. רעיון עד כמה שהוא יפה - לא מגדיר ברבדים העמוקים של הזהות.

גם אם אני 'דתי לאומי' בזהות שלי זה לא בגלל שיום בהיר החלטתי להיות דתי לאומי ועכשיו אני ממשיך לממש את ההחלטה הזאת אלא בגלל שאני מזדהה עם הערכים של הציבור הדתי לאומי באופן אישי. ברגע שאני יפסיק להזדהות איתם, אני יפסיק להיות בזהות האישית שלי דתי לאומי גם אם עדיין כל החברה שסביבי תהיה כזאתי.

 

 

עכשיו נחזר למה כן - איגוד גדול שאנשים ביחד למען רעיון גורם לרעיון להתממש במציאות בצורה יותר חזקה. כמות זה כוח. 

אני חושב שבראש ובראשונה- הרעיונות מגדירים את הציבור,והוא ישמיענו
ולא להיפך.
זה קודם כל.

אחר כך- הציבור מברר את הרעיונות וכו'..
אבל עצם השייכות נראית לי לגמרי כמו שבט.

בעיני ההבדל בין שבט לציבור הוא שלגבי שבט- אם אתה גבר אין לך שום בחירה (לאשה יש בחירה עם מי להתחתן מאז שהותרו שבטים לבוא זב''ז),
ובציבור- יש לך בחירה מלאה אם להשתייך או לא. אבל בעיני גם זה לא לגמרי נחשב בחירה מלאה.. יש פה ערכים שמחברים אותנו לבעלי ערכים דומים, דעות משותפות, סגנון..
בסוף אלה דברים שאתה לא 100% בוחר.. יש לנו מכלול שלם של טבע פנימי שדוחף אותנו לשייכות ולקבלת החלטות בחיים
אבל מה מקור החיוב מהתורה לציבור?advfb

איפה התורה נותנת משמעות מרובה לציבור? 

באיזה עניין?

 

העניין הידוע לי - בהחלטת החלטות ובכל מיני דברים כאלה ואחרים - התורה לא נותנת עדיפות לציבור.

העדיפות היחידה שתורה (שבעל פה) נותנת חשיבות לציבור זה אין דומה המרובים שמקיימים את התורה וכולי

 

קיצר - עליך להביא מקור שאומר את זה כדי לטעון שזה מחייב/טומן בתוכו משמעות בצורה כלשהי.

כשאני אומר ציבור אני מתכוון לכללוהוא ישמיענו
כשחז''ל מדברים על עבודת ה' מתוך כלל הם לא תמיד מדברים רק על עבודת ה' מופשטת ואיזשהו כלל מופשט ששמו עם ישראל/ כנסת ישראל.

אני אביא מקורות תיכף.
יש כ''כ מקורות בחז''ל על מעלת החיבור לציבור.. המון
כלל ישראלadvfb

אבל אף מקור שלא תביא בחז"ל לא יטעון שציבור זה "קבוצת אנשים שחושבים רעיון מסויים" - זה רעיון מודרני

 

ציבור חשיבותו נובעת או מתוקף שהוא ציבור מעם ישראל או מכוח זה שאדם חי בסיבה ולא צריך להיות אנטיפט כלפיה (יונה והקיקיון כזה) 

לא אמרתי 'קבוצת אנשים שחושבים רעיון מסוים'והוא ישמיענו
כן אמרתי שהרעיונות והערכים הם הבסיס לקיומו של הציבור ולא להיפך
אבל זה התיאור של המגזרים!advfb

חרד"ל זה אוסף של אנשים שתומכים ברעיון מסויים!

מה לא נכון בזה?והוא ישמיענו
בוא תפריך בבקשה את הטיעון
הדיון הוא הפוךadvfbאחרונה

מה החשיבות של זה?

מניין התורה נותנת לזה חשיבות?

בגלל שהיא נתנה לשבטים?

חייבים לעשות הקש משבטים לנידון דידן?

מילות הזהב של הרבadvfb

"מיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו." 'חרד"ל' לדוגמא נכנס תחת הכותרת הזאת.

 

"באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי"

 

והמסקנה בסוף דבריו - "נתודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי."

ברגע שאדם פונה לחברו ואומר לו "אני חרד"ל" - זאת נראת לי בעיה לא קטנה.

ציטטת את מאמר המחנות.והוא ישמיענו
אם נתחיל עם ציטוטים של הרב על חשיבות ההשתייכות לציבור זה לא יסתיים...
אני רק אומר שהרב מאזן את הדברים. לענ''ד הוא בהחלט ראה בציבור ערך, אך לא מהתעסקות בו על דרך השלילה.

כמו שהוא מציין במאמר המחנות. הרב אומר שהשמות האלה הן שמות שיוצרים פירוד, כי הן מראות כביכול צד טוב וצד רע (מבחינת החרדים/ חופשים), ולא כחלק מכלל שלם שהוא מגוון. עם ישראל שכולל צדיקים, בינונים ורשעים שהם ביחד ציבו''ר
אבל איך אתה מבין את מאמר המחנות?advfb

זה לא פסקה בשמונה קבצים הנטולת הקשר.

זה מאמר שהרב פרסם לציבור הפשוט

לכן פשוטו כמשמעו

 

הרב משווה את השיוך הקבוצתי בהקשר הזה לעבודה זרה.

לא פחות מכך.

הסברתי בתוכן התגובה הקודמתוהוא ישמיענו
איזו תגובה?advfb


'ציטטת את מאמר המחנות'והוא ישמיענו
עדיין לא הבנתי איפה הסברת את מאמר זה לשיטתךadvfb


בפיסקה האחרונהוהוא ישמיענו
חייב להוסיףבינייש פתוח
שיש להם נטייה להאמין בצורה מוגזמת בחוקיות ולקפוץ מהר מאוד למסקנות
גם אותי. בעיקר הצבע שלוrivki
יש ווארט מיוחד של הרבי מפיטסבורג זיע"אהארה--

"איה מקום כבודו"- אם תרצה לדעת היכן יש עבודת ה' כראוי,

תראה האם "לעומתם"- אם יש מתחרה מעבר לכביש,

האם גם עליו "משבחים ואומרים".

אם כן, דע שכאן הוא מקום כבודו וכאן עובדים את ה'.

 

זה ממש הולך איתי. היכולת לכבד ולשבח גם את ה'מתחרה' בעבודת ה'.

אם אין את היכולת הזו, זה מרתיע מאד, ואומר דרשני.

יפה מאוד..והוא ישמיענו
מזדהה ממש. תודה!
עשיתם אקזיט של 100 מיליון דולרזיויק

מה הלאה בחיים?

תנסו להרוויח יותר?

תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?

תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?

אמתין עד סוף התוארבין הבור למים

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

למה לך תואר?זיויק
נוח להיות בתוך מסגרתבין הבור למים

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

קודם כלנקדימון
קרן מלגות לתחומים בהם אני רוצה יותר בוגרי ישיבות רציניים - שישבו ברצינות והתאברכו ואז החליטו ללכת לעולם המעשה - כדי שישפיעו במדינה. הייתי רוצה לסנות קרן שתהיה מסוגלת לספק להם תמיכה משמעותית כדי שילכו דווקא ללמוד תואר בלי (כמעט) דרגות פרנסה.
מסקרןזיויק
מה היית רוצה שילמדו לעשות? או להיות?
להשקיעמשה

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.


בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

חכה מועילה בטווח הרחוק לאדם עצמו יותר מדגנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ה' בשבט תשפ"ו 8:43

לא? 

ברורמשה

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

 

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

התכוונת: לתת חכות ולא דגיםזיויק
נכון. טעות.משהאחרונה
כולם צדיקים פה?צאט
או שמישהו ראה הכוכב הבא?
הטלויזיה דלקה ברקע. ראיתי בערך חצי מהגמרפ.א.אחרונה
לא אהבתי את הביצועים 
עזרה!צאט

היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂‍↔️

ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)

כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..

קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?

או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂

עדיף לפתוח דף חדש…פ.א.אחרונה

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אםרועישםטוב

אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?

לתת השתחוויה קטנהצדיק יסוד עלום
במובן סמלי מסורתי
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולד

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

🤭טיפות של אוראחרונה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

לא זוכר. אבל לזכרוני גם אםקעלעברימבאר
גוי פוגם פגימה קטנה בפסל כדי לבטא שהוא לא מאמין בע"ז הזאת, אז הוא כבר יצא מכדי ע"ז ומותר בהנאה ליהודי.


חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

ברור שמותר לנפץ עבודה זרה שהיא לא שלךאדם פרו+

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."


יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.


אתה מערבב שני נושאיםשלג דאשתקד

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

שאלה מעניינתנקדימון

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א


על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.


צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אולי הישראל לא השתמש לפולחן?!נקדימון

זו אמירה מאוד מוזרה.

 

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

השאלה אם אתה קובע לפי חזקה או סברה.קעלעברימבאר
השאלה אם סתם פסל שנמצא מה חזקתו.


אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

הוא כותב שהחוקרים אומריםטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ב' בשבט תשפ"ו 18:14

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

 

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

השאלה אם בהלכה הולכים לפיקעלעברימבאר
המחקר. והשאלה איך נקבעת חזקה.


אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?


למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

את השאלות אנחנו יודעיםנקדימון
אם אתה רוצה להוסיף משהו לדיון, תביא תשובות
אולי בבית שנינקדימון
אבל ממצאים בבית ראשון בוודאי יהיו עבודה זרה גמורה.


אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

בכל זאת מצינו פסלים לנוי בבית ראשון, למשלקעלעברימבאר

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.


גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

הדיבור שם (של החוקרים) הוא גם על בית ראשוןטיפות של אור

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

 

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

נדמה לי שיש סיפור כזה בגמראשלג דאשתקד
על רבן גמליאל, שגרם לכך שהפסל יהיה של גוי והכריח אותו לבטל אותו.
יום המחרת שלכם - ראש חודש שבטזיויק

תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?

מה עושה את ההבדל?


אה.. וחודש טוב! 😊

בא לי לקנות ראש דשאהרמוניה

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

ראשת? נשמע המצאהזיויק
סתם אני אומרת בגלל כל הדיוניםהרמוניה

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

 

כן ראשת זה חארטה..

אפשר לומר ראשת. מלשון ראשה. כמו אבן הראשהקעלעברימבאר
לא שמעתי על זההרמוניה
נראלי המצאה של שמאלנים ממשזיויק
ראש מדשאהקעלעברימבאר
אניoo

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת


בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

מרגשזיויקאחרונה
הייתם מוותרים על הקשיים שעברתם בחיים?זיויק
על מה שזה בנה בכם? לימד אתכם?
תיאורטית לאנוגע, לא נוגע

אבל למעשה בד"כ הדרך הכי טובה להשתנות זה ע"י ייסורים, הם הכי פותחים את הנפש והכי מפתחים אצלנו עומק רגשי ואמוני.


אבל יש דרך נוספת. ללמוד להקשיב ולהרגיש את העולם. להרגיש שאתה חלק ממשהו ענק-חלק מהבריאה של ה', וגם חלק מעל ישראל, ואז יוצאים מהאגו ואין כ"כ צורך בייסורים.


"לא הן ולא שכרן" לענ"ד זה לא רק בגלל הקושי שבייסורים, אלא גם בגלל האמת שהם מכסים-שראוי שהעולם של ה' יהיה מושלם, בפרט כלפי אנשים שמחוברים אליו.

חשבתי השבוע שזו הנקודה של שבט בנימין- נס בשביל הטבע, בשביל שהטבע יהיה שלם כי ראוי שהבריאה של ה' תהיה שלמה. וזה סוג של חיבור בין קדושת הטבע (נס בתוך הטבע) לקדושה שמעל הטבע (נס ששובר את הטבע). וזו מעלתה השלמה של א"י שהתבטאה בניסי כיבוש נחלת שבט בנימין ובמקדש ובפרט בקודש הקדשים. וזה שייך כמובן רק למי שמחובר לכלל באופן מהותי, ולמי שמפריעים לו הייסורים בעיקר בגלל האמת שהם מסתירים ולא בגלל הסבל שלו.

מה הלוז שלכם במוצאי שבתות של חורף?זיויק
זה יוצא חצי יום לפעמים.
זה ברכהפצל🤫

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

יפה ממשזיויק
תודה רבהנחלת

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

השאלה שלךנחלת

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

אה פספסתי טיפהזיויקאחרונה
חח

אולי יעניין אותך