לפעולות יש תוכן- הערכים שיש בה, ומסגרת- האופן שבו זה נעשה.
צריך להבחין בין חוסר שיתוף פעולה עם מסגרת מסויימת, לבין הפחתה ביחס לערך מסוים.
לכל ערך יש דרכים חלקות וטובות יחסית לממש אותו, ודרכים פחות חלקות.
זה שבן אדם מוותר על מסגרת לא חלקה לא מוריד מהערכיות שלו. אדרבה, זה מודד את היציבות שלו עם ריבוי ערכים. אתה יכול למדוד אותו רק כשהוא מוותר על הערך במקום שאין סיבה.
למשל אם מישהי תקל לעצמה בדיני ממונות כדי לקנות חצאיות צנועות בדרך שהיא ספק כשרה- אז יש פה ערך של צניעות, שבא על ידי מסגרת בעייתית מבחינות אחרות. (או דוג' יותר נפוצה- למשל פרוייקט השו"ת פרוץ... אף שיש מי שמקל בזה. ואין כאן המקום לדון.)
אני אעריך אדם שבוחר לפעול במסגרות חלקות, ולא להביא את הערכים שלו לידי התנגשות. (ואפילו אם לפעמים יצטרך לוותר לגמרי על משהו מסוים. אך תלוי בנידון ובהקשר.)
לכן אני חושב שההכללה הגסה שבה אתה כותב על מי שלא עושה שירות לאומי שערך החסד אצלה הוא פחות, זה לדעתי ממש לא נכון ולא יפה לומר כך.
ולאידך גיסא, אם נניח שבשירות לאומי יש בעיות צניעות (אני בכנות לא יודע כמה ההנחה פשוטה, אבל בסדר), אז אני לא חושב שהויתור על ערכי הצניעות שקול לויתור על ערך החסד. כי כאן יש פגיעה בערך וכאן יש רק חוסר מימוש שלו, כאשר אפשר לממש באלף דרכים אחרות.
אני אעיר עוד הערה בהקשר הזה, שלפעמים באופן אישי בגלל אופי ובחירות אישיות, יש מסגרות מסוימות שלא מתאימות לאנשים מסוימים, וזה לגיטימי, ואף רצוי ונכון שאדם יבחר לעצמו את המסגרות האהובות ביותר עבורו. למשל אדם ביישן שרוצה לעשות חסד, הגיוני יותר שיבחר לעסוק באריזת מצרכים מאשר בללכת לשמח אנשים בבית החולים. וזה הגיוני שאדם שעובד בהייטק ורוצה לעשות חסד, יתרום כסף ולא ילך לשמח חולים. וזה בריא וטוב שאדם מוצא דרך לשלב בין כוחות הנפש שלו לדרך החיים שלו בצורה שתהיה לו נעימה ומתאימה לדרך החיים שהוא בחר לעצמו באופן כללי.
ולכן גם מי שמאמינה או אפילו רק רוצה להקדים ולהקים את ביתה, אני לא רואה בזה כל פסול.
ואם אתה שואל אותי, אז לענ"ד יש בדבריך איזושהי הנחה שאם כולם עושים משהו מסוים, אז אם אתה בוחר שלא לעשות את זה, אז כבר ויתרת על משהו. בעצם אין לך זכות בחירה לדרך בה אתה מעוניין לממש את הערכים שלך, אם כולם עושים את זה בדרך מסוימת דוקא. במקרה שאין סיבה טובה אולי זה נכון. במקרה דנן זה לא.
