בסדר;)

פשוט שמעתי את המשפט הזה רק איזה פעם אחת או פעמיים אז התלהבתי עליו..

ו.. אותי הוא דווקא מעודד

לכולנו קשה לקבל את זה

באמת..

אין מילים לנחם את הלב

את לב האומה שאיבדה (עוד) שני בנים יקרים שנלחמו למענה.

אז למה?

הייתה פעם כלה שיום לפני החתונה שלה היא נרצחה בפיגוע של מחבל מתאבד בבית קפה

ולמחרת, אמא שלה במקום ללוות אותה לחופה, היא ליוותה אותה בהלוויה..

ושמעתי שאבא של אותה כלה היה אומר כל הזמן על פיגועים שקרו-

הלוואי שהפיגוע הזה יביא את הגאולה יותר מהר.

אז הלוואי🙏

כן, קורה...

זה באמת פשוט נורא וזה כואב.. אף פעם לא הכרתי מישהו כזה אישית, אבל רק מלחשוב על המשפחה ועל הרגשות של מי שלקחו לו אדם קרוב ואהוב, נהיה לי כואב כל כך...

ובאמת זה מרגיש כל כך לא צודק שדווקא הצדיקים האלה, דווקא אלה שכל כך ניסו להוסיף פה טוב בעולם, פשוט נקטפים להם..

(פתחתי ב"ברשות" מחמת עדינות הענין, ובהתחשב  בתגובות הקודמות..)

כתבת ש"את מאמינה שהכל משמים, אבל קשה לקבל וכו'"

אני חושב שהקושי אולי נובע מכך שזו רק "אמונה שהכל משמים" אבל עדיין זה נשאר בבחינת "למה? - ככה".. ואז - אמונה אמונה, אבל תכל'ס לא מבינים....

אז אולי, כדאי לתת נופך ותוספת בענין הזה של "הכל משמים".

כשאנו מבינים, בעצם, מהו בכלל עניינה של הבריאה, מה הצורך בה, ומה תכליתה,

כשאנו מבינים שלכל אחד ואחד יש חלק בתיקון העולם - ותיקון העולם זה לאוו דווקא משהו שאנחנו רואיםש הוא קידם, אל ששהותו המסויימת פה, חייו ומעשיו, הוסיפו נדבך במטרה הסופית של "לתקן עולם במלכות שדי"

כשאנו מבינים שנשמה שיורדת לפה - ממש ממש לא מבסוטה מהרעיון..  חז"ל הקדושים ממשילים את זה לבת מלך שיורדת לכפר מלוכלך...

כשאנו מבינים שלמרות זאת הנשמה יורדת - כדי להוסיף בתכלית ההיא, התכלית שאליה כוונה הבריאה כולה, ועל תיקונה שוקדים אנו ואבותינו ואבות אבותינו החל מבין הערביים של יום השישי לבריאת העולם...

כשאנו מבינים זאת,

קל יותר להבין את המשמעות של הפטירה המוקדמת, ובפרט - כפי שציינו פה - של החבר'ה הטובים...

כי באמת, אבל באמת, אנחנו מפנימים, שהמטרה היתה מסויימת ומוגדרת,

שלכל אחד היה תפקיד, 

אז, אנחנו מבינים בהגיון שלנו, הישר, שמי שסיים את התפקיד - חוזר להתענג על זיו השכינה...

מילא את תפקידו, עשה את פעולתו, ושש ומשח הוא חוזר אל כור מחצבתו..

לנו נשאר הקושי, אנחנו מתמודדים עם הצער בחסרונם, אבל הם? הם הלכו למקום הראוי להם, למקום הטבעי שלהם, ברגע שסיימו את הצורך הנעלה שבשבילו בכלל "טרחו" לרדת לעולם הזה....

אני מקווה שהועלתי.

לא תמיד, כי ברור שעל כל אחד ואחד יש חשבון פרטי ומדוקדק, והרי אין לי מושג מה הוא.

אבל באופן עקרוני ובגדול - כן. למה לא?

אני אל סתם מצטט מנטרות, אני באמת אומר מה שאני חושב....

אולי תרצי לפרט מה עדיין קשה לך?

דבר ראשון, זה שלך יותר קשה לקבל את זה - יכול להיות שזה נובע ממעלה שלך, שאת יותר רגישה, יותר אכפתית, יותר כואבת את הכאב, ולכן עדיין לא מתיישב לך ההסבר על הלב.

אמנם, כיוון שאת באמת יהודיה מאמינה והכל, אז לכאורה הנקודה היא ככה: יש כאן הסבר, שאת יודעת שהוא נכון, ויש כאן רגש - שלא נותן לך מנוחה גם אחרי שמיעת ההסבר..

מה שיכול לפתור את הקונפליקט - זה התבוננות בהסבר, הפנמה שלו, שוב- את הרי יודעת שהוא נכון, רק צריך לחבר אותו לרגש... 

מסכימה?

ולא כל כך הבנתי מה זה ה"בצורה הזאת"..

וסיפור קטן: (סיפרתי בשרשור סיפור על הגר"א, עכשיו תור הבעש"ט.. )

פעם באו זוג לבעש"ט, והתלוננו שאין להם ילדים, ורוצים ברכה וכו'..

שאל אותם הבעש"ט - לקבל ילד לשנתיים - אתם רוצים?

אמרו - כן! מיד בירך אותם הבעש"ט, ואכן - לתקופת השנה נולד להם ילד.

משך שנתיים גידלו ופינקו אותו, וככלות שנתיים - שבק חיים...

חזרו אל הבעש"ט ואמרו לו - אכן, קרה כמו שאמרת, אבל אולי תסביר - מדוע זה ולמה? מה קורה פה?

הבעש"ט התחיל לספר סיפור..

על ילד, בן אצולה.. שהתייתם בינקותו, והתגלגל לידי זוג כפריים יהודים צדיקים ותמימים.

גדל אצלם, למד תורה ועסק במצוות, והיה ממש ל"בן עליה" מופלג..

לאחר הרבה שנות עמל התורה ועבודת ה', נלקח לבית עולמו, ובהגיעו השמימה מצאו שכולו זכאי וצדיק, אבל יש לו פגם מסויים - שבמשך שנתיים ינק מגויה, ויש בו טומאה מאז..  

הוחלט, שכדי לטהר אותו לחלוטין - צריך שיגדל שנתיים אצל אם יהודיה, שהיא תאכיל אותו.. כנגד אותם שנתיים מהגויה, ואז יושלם לגמרי.

ואתם, סיים הבעש"ט, נבחרתם להיות ההורים שיגדלו אותו בשנתיים האלו....

(אני חושב שלא דייקתי בסיפור, אני זוכר אותו ממזמן ממש, וגם מאוד קיצרתי בו, אבל העיקרון ברור..)

דבר ראשון, יישר כח על הרגישות שבהתחלה! דבר שני, אם אתה מצליח לחיות בתודעה כזאת זה באמת דבר גדול ומוערך!!!

ואני מבינה ומקבלת אתזה, הצלחת להעביר.

אבל אז למה מבקשים אריכות ימים? למה שכר על חלק מהמצוות זה אריכות ימים?

אני מבינה שלא להכל יש תשובות שאנחנו יודעים, אז אני אקבל גם אין תשובה...

אבל כשאני חושב כעת, אני מוצא את עצמי מעלה את האפשרות - שכיוון שבפועל זו זכות גדולה למלאת כאן את התפקיד וכו', אנחנו רוצים תפקיד גדול, וארוך, עם עוד ועוד חלקים, שנזכה כמה שיותר!

מסופר שהגאון מוילנא ברגעיו האחרונים ממש, תפס בידו את פתילי ציציותיו ומירר בבכי באמרו - כאן יכלתי בפרוטה או שתיים לזכות לאלפי אלפי אלפי מצוות, שם כבר אי אפשר....

אז זהו, אנחנו רוצים עוד ועוד יכולת להיות כאן ולזכות.

ותודה על הפידבק, שמחתי לשמןע.

לשאול זה נהדר.

יכולה להמשיך לשאול.

(לא בטוח שיהיו לי תשובות, כן? אבל לנסות תמיד אפשר..)

זה ברור שעצוב לסיים את התפקיד מהר...

לא באתי בדבריי קודם להסביר שזה בכלל שמחה למות, ולא צריך להתעצב..

אנחנו מעוניינים בכמה שיותר חלקים בתפקידים, וזה עצוב כשהתפקיד מסתיים מהר..

ומצד שני - כשאין עוד תפקידים, והסתיים התפקיד - הנשמה לא רוצה להישאר כאן, והיא שמחה לחזור אל כנפי השכינה..

כלומר - היא היתה שמחה לקבל עוד תפקידים, נכון.

אבל כשאין עוד תפקיד - וזה באמת עצוב שאין, היא שמחה לחזור ולא אמורה להישאר כאן סתם.

זה לא שאין תשובות, או יותר נכון- זה לא נכון שאין סיבות.

להכל יש סיבות רק שיש דברים שפשוט השכל שלנו פשוט לא מבין, בסך הכל מול הקב"ה האין סופי אנחנו אנשים די מוגבלים...

מה זה בעצם "לתקן עולם במלכות שדי"?

יש דברים שברור בהם שזה הם, כמו, לדוגמה, לימוד תורה, ריבוי מצוות, וכו'.

ויש דברים, שאכן הביטוי הזה לא ממש מסביר איך זה קשור.

אבל העיקרון הוא שאנחנו יודעים שכל דבר ודבר קטן שאנו רואים כאן, כל תהפוכות ומקרי העולם,

הכל זה חלק מתהליך אלוקי ענק, שכאמור - נמשך מבין הערביים של יום השישי לבריאה ועד לעתיד לבא. וכל פרט ופרט בו בונה עוד נדבך בתיקון העולם.

ובע"ה, אולי כשתגיע העת ויתוקן העולם בשלימות, נראה איך כל פרט ופרט היה לו חלק בזה.

הרמח"ל מאריך בכמה מקומות בעניינים אלו, וממנו בעיקר נובעים דבריי.

"לתקן עולם למלכות שדי"?

זה נכון שזה גם "ל.."

אבל בהיות וכאמור - כל מעשה ומעשה שלנו בונה נדבך בבניית אותה מלכות שדי

והיא היא תיקון העולם.

נמצא שזה אכן לתקן עולם במלכותו.

אבל הערה יפה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....