לכולנו קשה לקבל את זה

באמת..

אין מילים לנחם את הלב

את לב האומה שאיבדה (עוד) שני בנים יקרים שנלחמו למענה.

אז למה?

הייתה פעם כלה שיום לפני החתונה שלה היא נרצחה בפיגוע של מחבל מתאבד בבית קפה

ולמחרת, אמא שלה במקום ללוות אותה לחופה, היא ליוותה אותה בהלוויה..

ושמעתי שאבא של אותה כלה היה אומר כל הזמן על פיגועים שקרו-

הלוואי שהפיגוע הזה יביא את הגאולה יותר מהר.

אז הלוואי🙏

כן, קורה...

זה באמת פשוט נורא וזה כואב.. אף פעם לא הכרתי מישהו כזה אישית, אבל רק מלחשוב על המשפחה ועל הרגשות של מי שלקחו לו אדם קרוב ואהוב, נהיה לי כואב כל כך...

ובאמת זה מרגיש כל כך לא צודק שדווקא הצדיקים האלה, דווקא אלה שכל כך ניסו להוסיף פה טוב בעולם, פשוט נקטפים להם..

(פתחתי ב"ברשות" מחמת עדינות הענין, ובהתחשב  בתגובות הקודמות..)

כתבת ש"את מאמינה שהכל משמים, אבל קשה לקבל וכו'"

אני חושב שהקושי אולי נובע מכך שזו רק "אמונה שהכל משמים" אבל עדיין זה נשאר בבחינת "למה? - ככה".. ואז - אמונה אמונה, אבל תכל'ס לא מבינים....

אז אולי, כדאי לתת נופך ותוספת בענין הזה של "הכל משמים".

כשאנו מבינים, בעצם, מהו בכלל עניינה של הבריאה, מה הצורך בה, ומה תכליתה,

כשאנו מבינים שלכל אחד ואחד יש חלק בתיקון העולם - ותיקון העולם זה לאוו דווקא משהו שאנחנו רואיםש הוא קידם, אל ששהותו המסויימת פה, חייו ומעשיו, הוסיפו נדבך במטרה הסופית של "לתקן עולם במלכות שדי"

כשאנו מבינים שנשמה שיורדת לפה - ממש ממש לא מבסוטה מהרעיון..  חז"ל הקדושים ממשילים את זה לבת מלך שיורדת לכפר מלוכלך...

כשאנו מבינים שלמרות זאת הנשמה יורדת - כדי להוסיף בתכלית ההיא, התכלית שאליה כוונה הבריאה כולה, ועל תיקונה שוקדים אנו ואבותינו ואבות אבותינו החל מבין הערביים של יום השישי לבריאת העולם...

כשאנו מבינים זאת,

קל יותר להבין את המשמעות של הפטירה המוקדמת, ובפרט - כפי שציינו פה - של החבר'ה הטובים...

כי באמת, אבל באמת, אנחנו מפנימים, שהמטרה היתה מסויימת ומוגדרת,

שלכל אחד היה תפקיד, 

אז, אנחנו מבינים בהגיון שלנו, הישר, שמי שסיים את התפקיד - חוזר להתענג על זיו השכינה...

מילא את תפקידו, עשה את פעולתו, ושש ומשח הוא חוזר אל כור מחצבתו..

לנו נשאר הקושי, אנחנו מתמודדים עם הצער בחסרונם, אבל הם? הם הלכו למקום הראוי להם, למקום הטבעי שלהם, ברגע שסיימו את הצורך הנעלה שבשבילו בכלל "טרחו" לרדת לעולם הזה....

אני מקווה שהועלתי.

לא תמיד, כי ברור שעל כל אחד ואחד יש חשבון פרטי ומדוקדק, והרי אין לי מושג מה הוא.

אבל באופן עקרוני ובגדול - כן. למה לא?

אני אל סתם מצטט מנטרות, אני באמת אומר מה שאני חושב....

אולי תרצי לפרט מה עדיין קשה לך?

דבר ראשון, זה שלך יותר קשה לקבל את זה - יכול להיות שזה נובע ממעלה שלך, שאת יותר רגישה, יותר אכפתית, יותר כואבת את הכאב, ולכן עדיין לא מתיישב לך ההסבר על הלב.

אמנם, כיוון שאת באמת יהודיה מאמינה והכל, אז לכאורה הנקודה היא ככה: יש כאן הסבר, שאת יודעת שהוא נכון, ויש כאן רגש - שלא נותן לך מנוחה גם אחרי שמיעת ההסבר..

מה שיכול לפתור את הקונפליקט - זה התבוננות בהסבר, הפנמה שלו, שוב- את הרי יודעת שהוא נכון, רק צריך לחבר אותו לרגש... 

מסכימה?

ולא כל כך הבנתי מה זה ה"בצורה הזאת"..

וסיפור קטן: (סיפרתי בשרשור סיפור על הגר"א, עכשיו תור הבעש"ט.. )

פעם באו זוג לבעש"ט, והתלוננו שאין להם ילדים, ורוצים ברכה וכו'..

שאל אותם הבעש"ט - לקבל ילד לשנתיים - אתם רוצים?

אמרו - כן! מיד בירך אותם הבעש"ט, ואכן - לתקופת השנה נולד להם ילד.

משך שנתיים גידלו ופינקו אותו, וככלות שנתיים - שבק חיים...

חזרו אל הבעש"ט ואמרו לו - אכן, קרה כמו שאמרת, אבל אולי תסביר - מדוע זה ולמה? מה קורה פה?

הבעש"ט התחיל לספר סיפור..

על ילד, בן אצולה.. שהתייתם בינקותו, והתגלגל לידי זוג כפריים יהודים צדיקים ותמימים.

גדל אצלם, למד תורה ועסק במצוות, והיה ממש ל"בן עליה" מופלג..

לאחר הרבה שנות עמל התורה ועבודת ה', נלקח לבית עולמו, ובהגיעו השמימה מצאו שכולו זכאי וצדיק, אבל יש לו פגם מסויים - שבמשך שנתיים ינק מגויה, ויש בו טומאה מאז..  

הוחלט, שכדי לטהר אותו לחלוטין - צריך שיגדל שנתיים אצל אם יהודיה, שהיא תאכיל אותו.. כנגד אותם שנתיים מהגויה, ואז יושלם לגמרי.

ואתם, סיים הבעש"ט, נבחרתם להיות ההורים שיגדלו אותו בשנתיים האלו....

(אני חושב שלא דייקתי בסיפור, אני זוכר אותו ממזמן ממש, וגם מאוד קיצרתי בו, אבל העיקרון ברור..)

דבר ראשון, יישר כח על הרגישות שבהתחלה! דבר שני, אם אתה מצליח לחיות בתודעה כזאת זה באמת דבר גדול ומוערך!!!

ואני מבינה ומקבלת אתזה, הצלחת להעביר.

אבל אז למה מבקשים אריכות ימים? למה שכר על חלק מהמצוות זה אריכות ימים?

אני מבינה שלא להכל יש תשובות שאנחנו יודעים, אז אני אקבל גם אין תשובה...

אבל כשאני חושב כעת, אני מוצא את עצמי מעלה את האפשרות - שכיוון שבפועל זו זכות גדולה למלאת כאן את התפקיד וכו', אנחנו רוצים תפקיד גדול, וארוך, עם עוד ועוד חלקים, שנזכה כמה שיותר!

מסופר שהגאון מוילנא ברגעיו האחרונים ממש, תפס בידו את פתילי ציציותיו ומירר בבכי באמרו - כאן יכלתי בפרוטה או שתיים לזכות לאלפי אלפי אלפי מצוות, שם כבר אי אפשר....

אז זהו, אנחנו רוצים עוד ועוד יכולת להיות כאן ולזכות.

ותודה על הפידבק, שמחתי לשמןע.

לשאול זה נהדר.

יכולה להמשיך לשאול.

(לא בטוח שיהיו לי תשובות, כן? אבל לנסות תמיד אפשר..)

זה ברור שעצוב לסיים את התפקיד מהר...

לא באתי בדבריי קודם להסביר שזה בכלל שמחה למות, ולא צריך להתעצב..

אנחנו מעוניינים בכמה שיותר חלקים בתפקידים, וזה עצוב כשהתפקיד מסתיים מהר..

ומצד שני - כשאין עוד תפקידים, והסתיים התפקיד - הנשמה לא רוצה להישאר כאן, והיא שמחה לחזור אל כנפי השכינה..

כלומר - היא היתה שמחה לקבל עוד תפקידים, נכון.

אבל כשאין עוד תפקיד - וזה באמת עצוב שאין, היא שמחה לחזור ולא אמורה להישאר כאן סתם.

זה לא שאין תשובות, או יותר נכון- זה לא נכון שאין סיבות.

להכל יש סיבות רק שיש דברים שפשוט השכל שלנו פשוט לא מבין, בסך הכל מול הקב"ה האין סופי אנחנו אנשים די מוגבלים...

מה זה בעצם "לתקן עולם במלכות שדי"?

יש דברים שברור בהם שזה הם, כמו, לדוגמה, לימוד תורה, ריבוי מצוות, וכו'.

ויש דברים, שאכן הביטוי הזה לא ממש מסביר איך זה קשור.

אבל העיקרון הוא שאנחנו יודעים שכל דבר ודבר קטן שאנו רואים כאן, כל תהפוכות ומקרי העולם,

הכל זה חלק מתהליך אלוקי ענק, שכאמור - נמשך מבין הערביים של יום השישי לבריאה ועד לעתיד לבא. וכל פרט ופרט בו בונה עוד נדבך בתיקון העולם.

ובע"ה, אולי כשתגיע העת ויתוקן העולם בשלימות, נראה איך כל פרט ופרט היה לו חלק בזה.

הרמח"ל מאריך בכמה מקומות בעניינים אלו, וממנו בעיקר נובעים דבריי.

"לתקן עולם למלכות שדי"?

זה נכון שזה גם "ל.."

אבל בהיות וכאמור - כל מעשה ומעשה שלנו בונה נדבך בבניית אותה מלכות שדי

והיא היא תיקון העולם.

נמצא שזה אכן לתקן עולם במלכותו.

אבל הערה יפה.

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.