השאלה כל באיזה תדירות זה קורה אצלכם...

אני יכול לזרוק מספר, אבל מן הסתם יהיו לי מתנגדים מכל הצדדים (שיגידו יותר או פחות)

לדעתי שטר זה דבר מכבד, אם באים אליכם יחסית הרבה לתת 20, אם לא אפשר נראה לי 50...

זה גם תלוי מה הסיטואציה וכמה האנשים נראים לך אמינים... (מה שאני כתבתי זה במקרה שהם נראים אמינים)

אני משתדל לתת מעשר, אז 40 שח בחודש אני בכל מקרה אוציא על צדקה. אבל אני לא נשוי, אז לא יכול לומר...

לפנים משורת הדין - שקל או שניים. תורמים לארגונים מסודרים עם תכניות מסודרות.(ע"ע פעמונים וכו')

מה אתה רוצה ממני? סה''כ ציטטתי מהגמרא.

אין קשר להזדהות

@ימ''ל הסיפור שלך באמת קרה?!

אוף. מה שהכי מעצבן אותי ברמאים, זה שבגללם אנשים נצרכים באמת לא מקבלים...

בכל מקרה, לא לתת בכלל אף פעם נשמע לי נבלות ברשות התורה

שיפנו לארגונים כמו פעמונים ולא יסמכו על הציבור. ברגע שאדם אוסף כספים לעצמו זה כמעט תמיד אומר דרשני.

בגמרא שמביאה את המשפט שימ"ל הביא, יש כמה סיפורים שיוצא מהם שכל אחד בחזקת כשר ומצווה לתת לו עד שיתברר שאינו...

עיין בכתובות סז ב במעשה דמר עוקבא ובתוס' סח א הראשון בעמוד... 

למעשה מהציטוט של ימ"ל עצמו רואים שכוונת התורה היא לתת לכולם.

נשמע לי שהכיס שלך מקבל את התחושה יותר ממך...

שרוב מקרים שדופקים בדלת זה באמת אדם אומלל שהגיע לרמה של קבצנות. אז נותן 5 או 10, וממש מנסה להתעלם מכל "סימן חשוד" או לבדוק בציציות.
לעומת זאת כש"עזר מציון" הגיעו פעם, הם ביקשו לפחות 400 שקל חדש בכל מיני דרכי תשלום (וכתבו קבלה והכל כולל מייל תודה ומכתב של הארגון המרכזי), אבל לא פחות. נתתי אז, והאמת היא שגם בשנה שלאחריה נתתי פדיון כפרות בסך 360 (פרט לתרומות אחרות), אבל בזה מבחינתי סיימתי איתם. הם מבצעים תהליכים שהיו אמורים להיות במימון החברה והמדינה, מורידים מכתפי הממשלה "נטל" שהפקידים ששים ושמחים להיפטר ממנו (היינו, לעשות את תפקידם ולהועיל לציבור), ומבקשים ממי שרק הם מגיעים אליו לכסות את החשבון. להתחיל להשוות אליהם את הבעיה עם מי שמבקש מטבע 2 שקלים או שטר אומלל של 20, זה כלום ושום דבר.
שתשיג ידי תמיד לתת את הצדקה למסכן וקשה יום שמבקש, וש"עזר מציון" יבקשו (ויקבלו אם צריך) את המיליונים מתקציב המשרד המתאים.

או שאת חולקת עליי באיזה עניין אחר?
ומה הסיפור לגבי איסוף כספי המיסים "בכפייה" לדעתך, האם המדינה לא צריכה לגבות מסים?
או שאת מעדיפה שימוש בכספי המיסים רק נניח למימון תיאטראות וכדורגלנים, במקום לתקצב שירותי בריאות וסיעודיים?

אבל אני לא שוכח לרגע כמה צריך להיאבק לשינוי סדרי העדיפויות התקציביים.
האסון של המדינה הזאת היא אנשים שבטוב לב תורמים, אבל לא קולטים שזה פתרון רעוע ושמאפשר לפקידות להתחמק ממילוי תפקידיה הקריטיים.

לא, עכשיו באמת, ברצינות, מה הקשר?
הנושא היה המימון לעמותה, ובפרט לסוג הפעילות הספציפי שקשור למח עצם, שכל זה עניין לאומי וציבורי מאוד חשוב ומאוד מאוד יקר כספית.
נשמע לך שאני מזלזל בפעילות, כשאני מדבר על בעיית המימון שנשענת על פנייה לתרומות במקום לקבל מימון מהמדינה?
באמת זה מה שחשבת?

כי זו טעות מוחלטת.
מקווה שהסברתי למה ומה נכון.

כמובן למי שאין אז ייתן פחות.(ומי שעשיר שייתן יותר)

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.