מחברים נעל לרגל, גלגל לאוטו, פרח לגבעול.
אבל יש שלב,
שכל מי שיצא לו לעשות פאזל של המוני חלקים מכיר,
שמגיעים לשמיים (או למים)
ואז יש המון חלקים,
שכולם נראים מתאימים אחד לשני
ושנראה שהם מתחברים מצוין.
אבל בעצם, אחרי שמחברים אותם, צריך לבדוק אם זה באמת מתאים;
אז או שלוקחים זכוכית מגדלת ובודקים בעיון מכל הזוויות האפשריות
או שפשוט ממשיכים להרכיב ומקווים שהסטטיסטיקה לטובתנו
ולא נתקע פתאום ונגלה שאיזה חלק במקום הלא נכון וצריך לפרק את כל מה שבנינו.
מידי פעם אני מרגישה מן חתיכת שמיים כזוּ
אחת בנאלית, שיש המון כמוה.
ואז נזכרת בפאזל האחרון שהרכבתי
ומבינה
שלמרות כל האפשרויות
יש אחת
שהיא הנכונה והיא הכי מתאימה ומדוייקת.
אז נכון,
צריך לחפש ולבחון ולבדוק היטב
אבל בסוף
כל זוג
הוא חלק מתמונה אחת גדולה.




