טרחה ובישלה את כל הארוחה.
רצתה להוסיף סלט לאווירה
אך אוי, היא התעייפה.
התגברה ועמדה, קילפה וחתכה
והסלט המרשים התקבל בקול תרועה.
אכלו הילדון והילדה,
אכלה גם הקטנה,
והשמחה רבה.
מפה למקלחות הדרך מהירה
עוד התכופפות ועוד הרגעה.
חפיפה, סירוק, חיבוק ולמיטה
נשיקה, התייעצות ועוד פריקה קטנה.
הגב כואב אבל זה מה יש
הבטן מקרקרת זה לא מרגש.
חוזר האיש בשמחה וששון
רואה הסלט אוכל בתיאבון.
מושיט עזרה, תודה רבה
תוך כדי מרוקן הסלט מהקערה.
עוברת אמא במחזה צופה,
תשמור גם לי! הבטן רעבה.
ניצלו שלוש כפות סלט אחרונות,
לא נורא, נשלים הארוחה עם מנות אחרות
הילדים במיטה תודה לאל
כלומר זה הזמן של האיש לצאת להתפלל.
להתיישב לאכול בנחת אמא רצתה,
אך אוי מה זה? הדלת סובבת על צירה.
ילדה חמודה בפיג'מה ורודה
עמדה והסתכלה בצלחת של אמה.
אכלתי ושבעתי לפני שעתיים
אבל מהצלחת של אמא טעים כפליים
"מותר לי עם הסכין, אני כבר גדולה"
מכריזה לפני שאמא תפנים מה פה קרה.
4 אנשים שבעים ומאושרים
נהנו מסלט פשוט ומרשים
שנחתך באהבה למרות הקשיים.
לא שכחו לומר תודה
לאמא כמובן, על כל העבודה.
רק בטן אחת נשארה ריקה ועצובה,
לא מגיע לי גם קצת? שאלה הבודדה
תודה זה נחמד אבל לא משביע
מה, רק לי לא מגיע???
משפחה יקרה כליל השלמות,
למה אין פה יותר התחשבות?!?

