יש גם ציטוטים של הרב קוק .

פניני הלכה העם והארץ פרק ג' סעיף ד'':

כלל נקוט בידינו, “וָחַי בָּהֶם – ולא שימות בהם” (יומא פה, ב). כלומר, התורה ניתנה לאדם כדי שיחיה בה, ולא שימות על ידה. על פי זה נקבעה ההלכה המפורסמת: “פיקוח נפש דוחה שבת”. כלומר, מחללים שבת כדי להציל חולה מסוכן. ולא רק השבת נדחית מפני פיקוח נפש אלא כל מצוות התורה נדחות מפני פיקוח נפש. לפיכך, אם יאמרו גויים אלימים לאחד מישראל, שיעבור על אחת ממצוות התורה או שיהרגו אותו – יעבור ולא ייהרג. חוץ משלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שאם יאמרו לאדם, הרוג את חברך או שנהרוג אותך – ייהרג ואל יהרוג. וכן אם יאמרו לו עבוד עבודה זרה פלונית או שנהרוג אותך – ייהרג ולא יעבור, וכן בגילוי עריות. אבל בכל שאר המצוות, אין לאדם למסור את נפשו כדי לקיימן (סנהדרין עד, א).

אמנם כל זה אמור לגבי מצוות של יחיד, אולם מצוות ישוב הארץ, שהיא מצווה שמוטלת על כלל ישראל, דוחה פיקוח נפש. שהרי מעצם זה שהתורה ציוותה אותנו לכבוש את הארץ למדנו שיש לסכן נפשות כדי לקיימה, שאין מלחמה ללא אבדות, ובוודאי לא התכוונה התורה שנסמוך על הנס. אלא שמצוות ישוב הארץ שהיא מצווה כלל ישראלית, מחייבת מסירות נפש ממש (מנחת חינוך תכה תרד, משפט כהן קמג, אגרות ראיה ח”ג תתקמד). וכך נהג עם ישראל בכיבוש הארץ בימי יהושע ובימי דוד, וכן בעת הקמת בית המקדש השני ולאחר מכן בתקופת מלכות בית חשמונאי.

אולם צריך לסייג את הדברים. גם על מצווה כללית חל הכלל ‘וחי בהם’ ולא שימות בהם, אלא שהואיל והמצווה היא כללית, החשבון הוא של כלל האומה ולא של חיילים פרטיים. ולכן, במצב שישנה סבירות גבוהה שלא נצליח במלחמה ונפסיד את הנחלות שכבר בידינו וחיי האומה יהיו מוטלים על המאזניים, אין מצווה לפתוח במלחמה לכיבוש הארץ. התורה היא תורת חיים ולא תורה שמצווה לקיים מלחמת התאבדות. אבל כאשר ישנה סבירות גבוהה שננצח, אע”פ שוודאי הוא שכמה מאתנו יאבדו את חייהם, מצווים אנו לכבוש את הארץ, ולכל הפחות לשמור על מה שכבר בידינו.

חובה לציין, שעם שאינו מוכן להלחם במסירות נפש על ארצו חושף את בניו לסכנת נפשות מצד שכניו. שכן כל עם שלא יצליח לגייס את בניו להילחם במסירות נפש על ארצו ומולדתו, סופו שייכבש, ובניו ובנותיו יהיו למשיסה. לפיכך המצווה להילחם על ארץ ישראל במסירות נפש תואמת את השיקולים של הצלת חיי אדם. כך שהנלחם על הגנת גבולות ישראל מקיים שתי מצוות, ישוב הארץ והגנת ישראל.

הרב דוד סתיו כתב:

שמירת חייו של אדם הוא ערך חשוב מאד בעולמנו ועל כן הוא דוחה כמעט את כל התורה כולה. כמעט את הכל אבל לא את הכל.הוא אינו דוחה עבודה זרה או גלוי עריות או שפיכות דמים.ו הוא גם אינו דוחה את מצוותיה של האומה. כאשר ציוה אותנו ה' להילחם על הארץ ולמחות את שבעת העמים שהיו כאן הוא ודאי ידע שיהיו כאן הרוגים וכן בכל מצוותיה של תורה העוסקות בקרב ולכן אין כל קשר בין ערכם האמיתי של חיי הפרט לבין חיובו לצאת לעזר אחיו בקרב

אגב, אומרים שמודיעין עילית נמצאת מחוץ לגדר ההפרדה בגלל שהרב שך התעקש על זה. לדעתו פיקוח נפש דוחה את יישוב א"י...

וואו. זה ממש ענה.. 

אם הוא אומר שפיקוח נפש דוחה את יישוב א''י..

טוב, זה באמת "תורה שלמה" ולא על רגל אחת.... וזה מהלך שלם של חשיבה והבנת העניין וכו' וכו'.

אבל ננסה בכל זאת קצת.

אז דבר ראשון - לגבי הוכחה מהתורה,

אכן, יש הוכחה נחרצת מהתורה.

וההוכחה היא -  שהתורה עצמה ציוותה עלינו, להלחם עליה, במסירות נפש..

אנחנו רואים שהתורה מתייחסת לארץ כדבר ששוה להלחם עליו ולמות עליו.

בספר הקדוש "אם הבנים שמחה" של הגה"ק ר' יששכר שלמה טייכטהל, מגדולי וצדיקי הונגריה (נהרג עקה"ש בגטו ורשא בשנת תש"ג, ארץ ארץ אל תכסי דמו) הוא משבח את החלוצים בוני הארץ וכותב: "כמו ששמענו בזמן הפרעות של הערבים … אמרו קודם יציאת נשמתם בזה הלשון: אין דבר טוב מלמות בעד ארצנו"

וכמדומני שיש מדרש או משהו דומה שמשבח את כלל ישראל בכך שמוכנים לההרג למען א"י.

ואכן, בשביל להבין מה פתאום שזה ככה, צריך להבין את העניין הגדול של ארץ ישראל ומעלתה, מה כ"כ חשוב בה ולמה אנחנו עושים ממנה כזה עסק..

וזו באמת פרשה ארוכה ארוכה, כאמור, וא"א לסכם אותה פה, אבל בכל זאת, אנסה לתת את עיקרי הדברים בקיצור נמרץ.

כל מטרת הבריאה, מתבטאת במה שנקרא "חיבור שמים וארץ" כלומר - לרומם ולהעלות את הגשמיות, להיות דבוקה ברוחניות ולהתקדש ממנה. זה מה שהקב"ה מבקש "ושכנתי בתוככם" - הרצון הוא שהקב"ה ישכון בתוך החוליות, בתוך הגשמיות, על ידי קידוש הגשמיות.

מכל העולם כולו - המקום שנבחר לבטא זאת ביתר תוקף זה ארץ ישראל.

שימו לב, הדת היחידה בעולם שהיא לא רק דת אלא לאום.

הדת היחידה בעולם שמקדשת ארץ.

זו היהדות.

וזה בגלל המהות של היהדות - בהיפוך משאר הדתות, שמנסות לנתק את האדם מהמציאות, שרואות בגשמיות חטא.

היהדות רואה את החטא בניתוק הגשמיות מן הרוחניות, ודוגלת בשימוש בגשמיות כדי לקדש אותה.

וממילא - הדבר הכי יסודי בתורה - זה ארץ ישראל.

כשמסתכלים בתנ"ך - אפשר פשוט לראות זאת נכוחה:

כל התנ"ך מלא, מלא, מפוצץ. באיזכורים של ארץ ישראל, חשיבותה, וכו'..

ממש ברור שזה הדבר שסביבו סובב הכל.

ארץ ישראל זה השורש והביטוי הכי מרכזי של הקישור בין שמים לארץ, בין רוח לגשם. בין קודש לחול, בין אלוקי האלוקים לבני תמותה.

כל תכלית הבריאה, כל העיקרון של התורה. הכל הכל הכל מתבטא - בארץ ישראל. היא השורש של הכל.

עד כדי כך, שאת כל קיום המצוות בחו"ל מסביר הרמב"ן שזה בתור "תזכורת" לארץ ישראל, זה לא הדבר האמיתי..

החתם סופר כותב "כי אפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל אינו דומה לקריאת שמע שקורא בא"י"

לכאורה גם הרמב"ן וגם החת"ס מוזרים מאוד - מה הקשר? לא מדובר על מצוות התלויות בארץ, אלא על כל שאר המצוות, מצוות שמחוייבים בהם בין בארץ ובין בחו"ל. למה שיהיה הבדל?

אבל ע"פ הנ" מובן, כי כל העיקרון של התורה והמצוות - זה העיקרון של ארץ ישראל, וא"כ ברור שעיקר קיומן הוא בא"י..

ולא לחינם אמרו חז"ל "כל הדר בא"י - יש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה"

שוב - מוזר מאוד. מה הקשר? זה אולי תלוי כמה האדם צדיק...למה זה תלוי איפה הוא גר?

אבל שוב - כיווןש א"י היא היא הביטוי המרכזי של הקשר שלנו עם ה', של תכלית הבריאה.

ממילא - מי שנמצא בה וממלא את זה - הרי שיש לו את השייכות לאלקות, לקב"ה, ומי שלא - לא...

עכשיו מאוד ברור למה מוסרים עליה נפש ולמה זה כ"כ חשוב...

זה לא "עוד פיסת אדמה"

זה לא רגש לאומי חילוני קלאסי, כמו שיש לגרמני על גרמניה ולצרפתי על צרפת.

זה המהות העיקרית של הבריאה, של עם ישראל, של התורה כולה!

אם על זה נוותר - את מה נשאיר?

ממילא - על זה אנחנו נלחמים בכל הכח! עד טיפת דמינו האחרונה!!

עוזר מאוד 

זה לא תלוי במיקום שהוא נהרג. זה תלוי בסיטואציה.

ברור שאדם שנהרג בהונולולו בשליחות למען השליטה היהודית בא"י - אכן שווה למי שנהרג כאן מחמת כך.

ומי שנהרג כאן על סכסוך חניה, נהרג פשוט על סכסוך חניה.

ולא כ"כ ברור מה הגבולות של "א"י השלמה" אגב, ככה שלא כדאי להיכנס לרזולוציות של הדוגמאות שהבאת.

עיקר התשובה היא מה שכתבתי בהתחלה.

אם הם ירצחו כל מי שכאן - לא נשיג כלום במאבק.

כל עוד המאבק הוא על אחיזתנו כאן וחיינו כאן, אז "שווים" גם הנופלים במאבק, כדרכו של מאבק.

איזה מעודד אתה! 

אבל צודק.. תודה(:

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...