ואני יודעת שאני אשמה, ואני יודעת היה לי מה לעשות, ויכולתי להקשיב לפני, ויכלתי להקשיב לפני, ויכולתי לגרום לילד להיות שמח, ושהוא לא יגיע למצב הזה, יכולתי לשים לב, לא הייתי צריכה להתאמץ, זה יה לי מול העיינים, היה קשה להתעלם מזה, ובכל את הצלחתי. יאיי.
והוא לא מבין? הוא לא מבין שאם הוא מרגיש אשם להתעצבן על מי שהוא מרגיש אליו אשמה זה הכי גרוע? הוא כבר בוכה, אז כן, בוא תתעצבן עליו, זה בטוח יועיל.
כאילו מה שאני עושה זה יותר טוב, בורחת, שמה שירים על הכי חזק כדי לא לשמוע ומתעלמת, לא פותרת בעיות, לא עוזרת, כלום.