משמעותיים יותר מאלוקים?

היא משפיעה על מחוייבות מוסרית, דתית, השגחה, שכר ועונש וכו'.

מה המשמעות בחיים אחר המוות בלי אלהים?

מה המשמעות של דברים בכלל בלי אלהים?

משמעות תלויה באלהים. אין דבר כזה "מה שנכון" בלי מקור סמכות שיגדיר מה נכון ומה טוב.

איך אפשר לדעת אם לא מאמינים באלהים?

זה לא "לסמוך עליו". הוא מגדיר וקובע מה טוב ומה רע.

אם מאמינים באלהים מצווה ושופטט צדק, לאדם טוב יהיה טוב שם.

מה זה לא להסכים עם הגדרה? אם את באה למדינה זרה ואומרים לך ששם לא חוקי ללעוס מסטיק, שייך לא להסכים? החוקים נקבעים ע"י המחוקק. כך גם הטוב והמוסר - נקבעים ע"י המחוקק של העולם - אלהים.

את יכולה לא להסכים שזה החוק שם? אני לא מדבר על לציית לחוק, האם שייך לטעון שהחוק שונה?

המוסר מחייב רק בתוקף אמונה. האמונה באלהים היא מה שגורם למחוייבות מוסרית. אז לא שייך לטעון שמה שאלהים הגדיר כטוב הוא למעשה רע, כי אין קריטריון מחייב למדוד את המעשה.

את לא רוצה לרצוח (ולא רוצה גם שאחרים ירצחו).

אני רוצה לאכול שוקולד.

מוחמד רוצה לרצוח.

איפה המחוייבות פה? זה לא מוסר.

שזה גורם לך נקיפות מצפון?

שאת לא רוצה לעשות את זה?

מה הסיפור?

העיקרון הוא שיש דברים שבהם you know it when you see it

כמו אהבה 

כמו כאב

כמו טוב ורע

ואפשר להתבחבש שנים ולהביא ערימות על גבי ערימות של הוכחות לוגיות מהודקות ורהוטות 

ובסופו של דבר זה בולשיט.

יש טוב, יש רע, יש אהבה ויש כאב ואתה יודע מהם מעצם היותך אנושי.

סה טו.

אבל צריך כמה שנים טובות בשביל לזרוק את כל הערימות ההן לפח.

בשביל מחוייבות מוסרית חייבים מקור מחייב. אלהים למשל.

אם לי זה לא עושה יסורי מצפון, ואני רוצה לעשות את זה, מה הבעיה?

שזה לא אם מישהו ספציפי ונפרד ממך, מין ישות שנמצאת למעלה שאתה קורא לו "אלוהים" שקיים או לא קיים...

העניין הוא לא אם אלוהים הזה קיים או לא קיים, כי זה סתם ויכוח של מחשבות, על מחשבה, שקיימת ישות מסוימת, שם למעלה..

העניין הוא שהקיום הוא אלוהים. 

הישות הזו שאתה קורא לה אלוהים נמצאת במחשבות,

ומחשבות זו יצירה אנושית.

"הקיום הוא אלוהים" - או כל מילה אחרת שבא לך לבחור במקום המילה אלוהים - זו חוויה, זו לא חשיבה על מה שאתה קורא לו אלוהים, זו חוויה את מה שקוראים לזה אלוהים.

 @חולת שוקולד 

מותר לי לומר לך שאחרי ה"חיים לאחר החיים" כולם מבינים מה הם. ושזה לא דומה לכאן?

בכל מקרה, זה לא כזה גרוע. גם אנשים אתאיסטים שמאמינים שיש רק את מה שיש בתוך העור שלהם וזהו, הם בסך הכל משחקים מחבואים בעולם, וזה לא כזה איום ונורא, זה פשוט לשחק מחבואים ברצינות, בדיוק כמו שילד משחק מחבואים במלוא הרצינות. 

ולחוויה שחווית לא צריך לקרוא בשום שם, קוראים לזה בשם כדי לתת לנו אפשרות לבטא, אבל החוויה היא העניין. את יכולה לקרוא לחוויה הזו בכל שם אחר. למשל אום.

מפחיד ש?

אני רוצה לקחת אותך לשני ציטוטים על אלוהים, מתקופת השואה.

הציטוט הראשון של אלי ויזל בספר לילה עמ' 45, אני אכתוב כאן עם העיבוד של קארן ארמסטרונג בספר ההיסטוריה של אלוהים עמ' 387 בפרק מותו של אלוהים. - בכוונה עם העיבוד שלה כי עם העיבוד שלה זה יותר ארסי.

"באחד הימים תלו אנשי הגסטאפו ילד קטן. גם אנשי האס.אס. לא חשו בנוח לנוכח תלייתו של ילד לעייני צופים. ויזל נזכר כעבור שנים שאותו ילד, שפניו נראו כ"פני מלאך בעל עניים נוגות", שתק, היה חיוור כסיד וכמעט שווה נפשכשעלה לגרדום. מאחורי ויזל שאל אחד מן העצירים האחרים: "איפה אלוהים? איפה הוא?" נדרשה מחצית השעה עד שיצאה נשמתו של הילד, וכל אותה העת נגזר על העצירים להסתכל בפניו. אותו גבר שב ושאל: "איפה אלוהים עכשיו?" וויזל שמע קול עונה בקרבו: איפה הוא? הוא כאן - הוא נתלה על הגרדום הזה.


הציטוט השני לקוח מאתי הילסום בספר "השמיים שבתוכי". זה מילים שהיא כתבה במחנה באושוויץ ששם היא מתה. הציטוטים הם מעמודים 104, 110.

"אני מוכנה לכול, מוכנה ללכת לכל מקום שאלוהים ישלח אותי אליו, בכל מצב שאקלע אליו, ועד לרגע מותי אמשיך להעיד על יופיים ומשמעותם של החיים, אמשיך להצהיר שלא אלוהים הוא האחראי למה שקורה עכשיו, אלא אנחנו...
רק דבר אחד הולך ומתבהר לי: אם אתה לא יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך, ובכך נעזור גם לעצמנו. זה הדבר היחיד שעוד נוכל להציל, וזה גם הדבר היחיד שחשוב באמת: נוכחותך בתוכנו...
ועם כל פעימת לב הולכת ומתחזקת בי ההכרה: אינך יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך ולהגן עד טיפת דמנו האחרונה על מקום משכנך בתוכנו."

יש כאן שני תפיסות של אלוהים. שני דרכים להביע את מה שהם קוראים לו אלוהים.
בדרך הראשונה, אלי וויזל חוטא בתפיסה שלו, הוא מבקש אלוהים שלא קיים, מן סבא בשמיים שיעזור לו. אני לא מבקר אותו - ככה חינכו אותו להאמין. שיש סבא בשמים שיעניש אותו או יעזור לו. שהוא מקשיב שהוא מתגלה. שהוא עוזר. שהוא קיים. שהוא מעל כולם.
ואלוהים הזה מת בגרדום.
כי כל מה שלא אמיתי מת מתי שהוא.
אז הכל ימות.

ובתפיסה השניה אלוהים הוא אנחנו, הוא בתוכנו. כשיש רוע זה לא בגלל אלוהים זה כי אין אלוהים. זה כי יש אגו. זה כי יש פחד. ואלוהים קיים בתוכנו. אתי התנדבה לחולים וגוססים במחנה הריכוז וסטבורק, והיא אומרת שאלוהים הוא אנחנו. לא משהו מעבר. זה התפקיד שלנו להיות שם, ולהביא את אלוהים שבנו. ואת זה היא כתבה כשהיא רואה את המוות שלה מחכה ליד.  

(לגבי הסוף, מסכימה. אבל זאת טענה הרבה יותר חלשה מ'הכל חומר')

מה הכוונה - לא היה עניין במורכבות?

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה