אנחנו לקראת פגישה חמישית ברוך ה'..(=
אני קצת מרגישה חוסר ביטחון על זה שאני מעניינת ומפחדת שהתגובות שלי יהיו מגושמות ולא רצוניות. שאני אעשה דברים בלי רצון, בלי שליטה. אספר סיפור בלי להרגיש שאני טובה אלא כי צריך, כדי לצאת ידי חובה, כי צריך שגם אשתף, ולא כי אני רוצה באמת אלא רק רוצה שיהיה לי חלק בשיחה כי אם לא אדבר ואספר לא יהיה לי חלק וזה כאילו אני לא קיימת ולא מעניינת ורק מקשיבה ואין לי קיום. זה מלחיץ אותי שרק הוא מדבר ואני לא חלק מהשיחה, ואני לא מעניינת ומעצמי לא אספר אלא רק אם הוא ישאל, בתנאי שהוא ישאל, וזה מלחיץ שרק הוא ידבר כי אז אני בלתי קיימת אני מרגישה מחוץ למשחק, מורחקת, דחויה, אין לך פה קיום וצד. את פה רק כדי להקשיב כמו עציץ, לא מעבר. אלא אם כן יהיה לי אכפת ממך או שיהיה באלי לשאול אותך שאלה. אבל אם לא יהיה באלי לשאול אותך שאלה אז את תישארי בתפקיד העציץ והקיר עד שאני אועיל בטובי להתעניין בך, או שהשיחה תעבור לנושא שאת מביעה דעה ואת זה אין לך בעיה להגיד, או שאת תספרי מעצמך - אבל לספר מעצמך כשאת לא מרגישה שאת מעניינת זה קשה, וזה מביא הרבה פעמים ללספר לא מעניין, ואז התגובה היא לא סימפטית ולא מתעניינת, לא כמו שרצית, ואז החוסר ביטחון נמשך כי הנה אתם רואים שזה לא מעניין אותו תראו איך הוא הגיב בחוסר עניין.
אז כאילו האופציה היחידה היא לבוא עם ביטחון עצמי שאני מעניינת ואז ככה אני לא אשאר תלויה על מאזניים שמישהו יועיל בטובו להתעניין בי, או לספר מעצמי בלי רצון ובחוסר ביטחון או רק להביע דעה.
אני פה אהיה. ואזרום. ואהנה.
אני קצת מרגישה חוסר ביטחון על זה שאני מעניינת ומפחדת שהתגובות שלי יהיו מגושמות ולא רצוניות. שאני אעשה דברים בלי רצון, בלי שליטה. אספר סיפור בלי להרגיש שאני טובה אלא כי צריך, כדי לצאת ידי חובה, כי צריך שגם אשתף, ולא כי אני רוצה באמת אלא רק רוצה שיהיה לי חלק בשיחה כי אם לא אדבר ואספר לא יהיה לי חלק וזה כאילו אני לא קיימת ולא מעניינת ורק מקשיבה ואין לי קיום. זה מלחיץ אותי שרק הוא מדבר ואני לא חלק מהשיחה, ואני לא מעניינת ומעצמי לא אספר אלא רק אם הוא ישאל, בתנאי שהוא ישאל, וזה מלחיץ שרק הוא ידבר כי אז אני בלתי קיימת אני מרגישה מחוץ למשחק, מורחקת, דחויה, אין לך פה קיום וצד. את פה רק כדי להקשיב כמו עציץ, לא מעבר. אלא אם כן יהיה לי אכפת ממך או שיהיה באלי לשאול אותך שאלה. אבל אם לא יהיה באלי לשאול אותך שאלה אז את תישארי בתפקיד העציץ והקיר עד שאני אועיל בטובי להתעניין בך, או שהשיחה תעבור לנושא שאת מביעה דעה ואת זה אין לך בעיה להגיד, או שאת תספרי מעצמך - אבל לספר מעצמך כשאת לא מרגישה שאת מעניינת זה קשה, וזה מביא הרבה פעמים ללספר לא מעניין, ואז התגובה היא לא סימפטית ולא מתעניינת, לא כמו שרצית, ואז החוסר ביטחון נמשך כי הנה אתם רואים שזה לא מעניין אותו תראו איך הוא הגיב בחוסר עניין.
אז כאילו האופציה היחידה היא לבוא עם ביטחון עצמי שאני מעניינת ואז ככה אני לא אשאר תלויה על מאזניים שמישהו יועיל בטובו להתעניין בי, או לספר מעצמי בלי רצון ובחוסר ביטחון או רק להביע דעה.
אני פה אהיה. ואזרום. ואהנה.
