איך אפשר להסביר שדוקא יעקב – שנקרא "בחיר האבות" ושעל שמו אנו קרויים – היה נשוי לשתי נשים, ועוד אחיות?
לאורך הדורות הרחיקו פירושי הקבלה את רחל ולאה מדמויות בשר ודם, והפכו אותן לשני צדדים של דבר אחד. בזוהר הן מסמלות שתי בחינות של המציאות, בקבלת האר"י שתי פנים באלוקות, ובחסידות שני רבדים בנפש.
מכיוון שכולנו קצת יעקב/ישראל, הרי שכל אחד מאתנו צריך לחשוב על בן או בת זוגו ככוללת שתי דמויות – דמות גלויה שהיא בבחינת "רחל", ודמות סמויה שהיא בבחינת "לאה".
אנו חושבים שאנו מתחתנים עם "רחל". אלו הפנים שהכרנו והתאהבנו בהן. אך כמה זמן אחרי החתונה – זה יכול לקחת שנה, חודש או אולי אפילו לילה אחד – אנו קמים בבוקר ומגלים, "הנה היא לאה": יש כאן עוד דמות שלא הכרנו, ולא התכוונו להתחתן אתה.
"זה מקח טעות!" אנו רוצים לרוץ החוצה ולצעוק. "אני לא חתמתי שאני מתחתן עם הדמות הזו, אני רציתי רק את רחל היפה!" אך ללא הועיל, היא כאן להשאר.
זו חוויה כה קשה, שלפעמים היא ממש מרגישה כמו גיהנום. זה לא במקרה: *הנה היא לאה* שווה בגימטריה *גיהנֹם* (ככתיב המדויק של המלה).
למרבה המזל, יש עוד ביטוי חשוב שיש לו אותה גימטריה: *גם זו לטובה*. גם הדמות הנסתרת שבבן זוגנו, זו שלכאורה נכפתה עלינו, היא טובה ולטובה. למעשה, ממנה יוצאות ליעקב הטובות הכי גדולות שלו – רוב ילדיו, כולל אבות הכהונה והמלוכה.
הסיבה היא שבחינת ה"לאה" שבבן זוגנו היא המפתח שלנו להתפתחות ולצמיחה. במקום המאתגר, הלא מובן, שדורש מאתנו להתמודד – שם אנו גדלים. בזכות לאה זוכה יעקב לגדול ולהפוך להיות *ישראל*.

