בפרשתנו מסופר על דו-שיח בין רחל ליעקב, בתלונתה על שאין לה ילדים. רחל דורשת שיעקב יביא לה ילדים, ואם לא היא מתה. בתגובה, כועס יעקב ומשיב לה שאין ביכולתו.
הרמב"ן מסביר את תגובתו יעקב בשני אופנים, שניהם בראיה "שלילית" על בקשתה של רחל: הראשון, יעקב כעס על שחשבה רחל שבכח תפילת הצדיק לעשות הפך רצון ה'. השני, יעקב כעס על ש"אימה" עליו במיתה.
בעל העקדה מציע הסבר מעט "חיובי" יותר. ומסביר שלאשה ישנם שני שמות: אשה, וחוה. אשה, "כי מאיש לוקחה" - מבט על החלק המשכיל והרוחני יותר שבאשה. וחוה, "כי היא היתה אם כל חי" - מבט על כח ההולדה של האשה. א"כ משיב יעקב לרחל שעל אף שאין בה את תכונתה של "חוה", בכל אופן תוכל להיות "אשה" וכלשונו: "להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות".
מספר הרב חנן פורת ז"ל:
היה זה לפני שנים רבות: נחמה עליה השלום היתה מטריחה את עצמה לבוא מדי שבוע לכפר עציון, ללמד את ציבור החברים 'פרשת שבוע', ובהגיעה לפרשת ויצא, הביאה את דברי 'בעל העקדה' על ההבדל בין "אשה" ל"חוה".
באותה שעה חשתי לפי תחומי, כי דברים אלה הולמים את דמותה של נחמה עצמה, שלא זכתה אמנם לפרי בטן כל חייה, אך זכתה "להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות", והעמידה תלמידים הרבה לתורה ולהוראה.
לאחר השיעור הסעתי אותה לביתה, ובדרך הרהבתי עוז להודות לה על השיעור, אגב רמיזה על הדמיון שבין דברי 'בעל העקדה' לבין דמותה שלה.
נחמה האזינה בשתיקה לדברי, אך לפתע קטעה אותם ואמרה בקול ספוג כאב:
"אבל האמת היא, שיעקב לא הבין כלל את רחל, וגם 'בעל העקדה' לא התחיל להבין מה זאת אשה...". אמר ולא יספה, ואני שמעתי בשתיקתה, את קולה הנוזף בי ואומר: "...וגם אתה אינך מבין, ולעולם לא תבין זאת... כי אינך אשה!"
הרמב"ן מסביר את תגובתו יעקב בשני אופנים, שניהם בראיה "שלילית" על בקשתה של רחל: הראשון, יעקב כעס על שחשבה רחל שבכח תפילת הצדיק לעשות הפך רצון ה'. השני, יעקב כעס על ש"אימה" עליו במיתה.
בעל העקדה מציע הסבר מעט "חיובי" יותר. ומסביר שלאשה ישנם שני שמות: אשה, וחוה. אשה, "כי מאיש לוקחה" - מבט על החלק המשכיל והרוחני יותר שבאשה. וחוה, "כי היא היתה אם כל חי" - מבט על כח ההולדה של האשה. א"כ משיב יעקב לרחל שעל אף שאין בה את תכונתה של "חוה", בכל אופן תוכל להיות "אשה" וכלשונו: "להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות".
מספר הרב חנן פורת ז"ל:
היה זה לפני שנים רבות: נחמה עליה השלום היתה מטריחה את עצמה לבוא מדי שבוע לכפר עציון, ללמד את ציבור החברים 'פרשת שבוע', ובהגיעה לפרשת ויצא, הביאה את דברי 'בעל העקדה' על ההבדל בין "אשה" ל"חוה".
באותה שעה חשתי לפי תחומי, כי דברים אלה הולמים את דמותה של נחמה עצמה, שלא זכתה אמנם לפרי בטן כל חייה, אך זכתה "להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות", והעמידה תלמידים הרבה לתורה ולהוראה.
לאחר השיעור הסעתי אותה לביתה, ובדרך הרהבתי עוז להודות לה על השיעור, אגב רמיזה על הדמיון שבין דברי 'בעל העקדה' לבין דמותה שלה.
נחמה האזינה בשתיקה לדברי, אך לפתע קטעה אותם ואמרה בקול ספוג כאב:
"אבל האמת היא, שיעקב לא הבין כלל את רחל, וגם 'בעל העקדה' לא התחיל להבין מה זאת אשה...". אמר ולא יספה, ואני שמעתי בשתיקתה, את קולה הנוזף בי ואומר: "...וגם אתה אינך מבין, ולעולם לא תבין זאת... כי אינך אשה!"
