חברה התחתנה אחריי וצריכה ללדת אוטוטו. ואני בכלל לא מסוגלת לשמוח איתה.
גיסה בהריון מתקדם, ואני כלום. נשרפת מאהבה ומכאב מול התמונות והסרטונים של האחיינים המתוקים שלי.
לימודים עמוסים מאוד. כל היום לבד בבית בשקט עד הערב.
מקווה שוב. שונאת כבר ללכת למקום הזה. אבל בינתיים עם הדימום הזה אפילו קצה של בדיקה אין לי.
חברות טובות שדואגות לי. תודה עליהן.
בעלי היקר שאני חולקת איתו את הכאב בעיניים ובלב.
משפחה וסביבה ואנשים עם פחות טקט שאני עוברת לצידם את הדרך הזו.
אבא שבשמים, שאני כועסת ומורדת וחצופה ועם זה מבקשת קרבה כי אני כ"כ נואשת.
ואני הקטנה, לב שבור, גוף מדמם כואב, מרוסקת. פשוט מרוסקת.
כואבת איתך😔
סגרנו צימר כבר מזמן לחנוכה..
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)
