לא חייבים מפרשים, אבל הבנה כלשהי כן.

(וזה נכון לגבי כל הספרים, כולל 'אמירת' תהילים)

"כל אלה הסוגים של עבודת ה', אשר הם (בצורת) דיבור, אין הכוונה בהם אלא שיהרהרו בהם כשיאמרום ויכוון אומרם את לבו וידע, שעם אדון כל העולם מדבר בהם, בין שיבקש ממנו או יודה לו וישבחהו או יתאר פעליו וחסדיו או יתאר נפלאותיו בברואיו ויכולתו. ואלו הם הסוגים הכוללים לכל ברכה מן הברכות או זמירות או פיסוקי זמרא.

ואם הכל דיבור עמו יתעלה, כיצד מותר למהר בזה ולהסיח הדעת ממה שנאמר, אלא למי שאינו יודע מה הוא אומר ואינו מבינו, אלא דינו בתפלתו דין התוכי והשוטה, החוזרים על המלים, שבני האדם לימדום"

מנהג ארץ ישראל הקדום היה לסיים את התורה בשלוש שנים.

ורק פעם בשלוש שנים היו עושים שמחת תורה...

ולא כי הספקתי בשנה וכו'.

לכן למשל אני לא אוהב את דף היומי. וגם חושב שלולא כך היה מנהג כל הדורות, אז אולי היינו צריכים לחזור למנהג א"י והיינו יכולים להתעמק יותר בפרשיות השבוע.

יכול להיות מישהו שיחפור בדף אחד ממסכת תענית 30 שנה, ולהמשיך להעמיק ולהתפלסף, אבל זה לא יתן לו הרבה.

המעלה של לימוד יומי זה שהוא באמת מכריח אותך ללמוד. את האיכות תשפר עם הזמן, אבל אל תתן לזה לפגוע בכמות. מי שלומד דף יומי, למד כל דף בש"ס בשבע וחצי שנים האלה. ומי שישב בצד ואמר שזה לא מעמיק מספיק, לא מכיר בכלל את מה שההוא למד.

מעולם לא זלזלתי בהספק, סהדי במרומים שלמדתי דף יומי כמה שנים, ועדיף כמעט לכו"ע לקבוע הספק שמאפשר חזרות רציניות על דף, מאשר לימוד שהוא בצורת כבולעו כך פולטו. בצורת הלימוד של דף היומי אין אפשרות לחזור היטב על הדפים, אא"כ מקדישים לכך כמה שעות ביום...

דף יומי זה בעיני מינימום עבור אדם שלומד תורה בקביעות, ברגע שהוא צובר נסיון מספיק כדי ללמוד דף בזמן סביר

דיברתי פעם עם מישהו שהיה עושה חזרות על גבי חזרות על מסכת מסוימת - ואני דיברתי איתו כמה שנים אחר כך. הוא לא זכר את המסכת הזאת יותר מאשר מסכת אחרת שעליה הוא לא עשה חזרות. אז כבר היה עדיף שילמד בזמן הזה דפים חדשים, שיעזרו לו להכיר סוגיות אחרות, שיצבור עוד קצת גירסא דינקותא, שיתרגל למושגים שלא הופיעו במסכתות האחרות...

ומהניסיון האישי שלי זה גם לא כך.

(בד"כ על נשים שבזמניהם היה מצוי מאוד שלא ידעו לקרוא בעברית כלל)כמובן, אבל שזה תלוי באילו חלקים מהתפילה מדובר וכו' וכו'

עוד הוא כותב שם "אף בתפילה מוטב להתפלל בלשון שמבין... מכל מקום יש לומר שאף שהוא אינו מבין הקב"ה יודע כוונתו ומבין"

עיין לחיד"א בספר מראית העין (ע"ז יט.) שהביא שיש שחלקו ע"ד המג"א מכח דברי רבא שם לעולם ליגריס איניש וכו' ואע"ג דלא ידע מאי קאמר. והחיד"א עצמו כתב לחלק שהמג"א אמר את דבריו רק באופן שיש לו שכל להבין ובכ"ז קורא בבלי דעת. וכתב עוד שאם מבין את פשט המילים, יוצא ידי חובת לימוד.

וראה עוד בשו"ת האלף לך שלמה (חיו"ד סי' רנח) שבתוך דבריו כתב שמקיים מצוות תלמוד תורה אף בלא פירוש (ולא הזכיר בפירוש את דברי המג"א, אך ככל הנראה התכוין לדחות את דבריו). ובשו"ת מענה אליהו (סי כ') ג"כ הקשה ע"ד המג"א מדברי הגמ' בע"ז שם, ויצא לחלק בחילוק הראשון כדברי החיד"א לעיל (ולא הזכיר שכבר קדמו). ובחילוק השני כתב שלא אמר המג"א את דבריו אלא במי שלא למד כלל באותו יום ובא לצאת בלימוד כזה ידי חובת לימוד תורה, ובזה אינו יוצא. אבל אם לומד בנוסף לחובה שכבר קיימה, יש תועלת בגירסא בעלמא.

בשו"ת ישכיל עבדי ו כח (אותיות ה-ו) שרק זוהר יש עניין לקרוא בלי להבין בכלל... (למרות ששם ההשוואה למשנה, אבל נראה מדבריו שכל מה שלא זוהר צריך להבין...)

יש מימרא בגמרא שעל פניו אומרת הפוך "ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש... אף על גב דלא ידע מאי קאמר" (עבודה זרה יט),
 

החיד"א בפירוש על הגמרא הנ"ל מבאר שרבא מכוין לאדם שלא מסוגל להבין, שעדיף שלכל הפחות יקרא תורה, ומסכם שגם הבנה של המילים עולה לכדי לימוד, "הגם שאינו יודע הפירוש אמיתי כמו שפירשו המפרשים".

הרי זה כתוב בעברית, גם אם קצת קשה. אז אחרי כמה פעמים מתרגלים, ואז העברית כבר לא קשה, ואז מבינים בקלות

אם זה לא נותן "ידע" (ולדעתי זה תמיד נותן ידע), זה בוודאות נותן היכרות. את מזהה שמות, את פתאום יודעת איפה בתנ"ך כתוב על אליהו הנביא ואיזה מלך היה בתקופת ירמיהו, תזכרי כמה פסוקים ממשלי...

יכול לומר על עצמי שבפעם הראשונה שלמדתי דניאל או איוב היה ממש קשה להבין. היום אני יכול לקרוא את זה, אחרי שעברתי על זה כמה פעמים

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.