לא חייבים מפרשים, אבל הבנה כלשהי כן.

(וזה נכון לגבי כל הספרים, כולל 'אמירת' תהילים)

"כל אלה הסוגים של עבודת ה', אשר הם (בצורת) דיבור, אין הכוונה בהם אלא שיהרהרו בהם כשיאמרום ויכוון אומרם את לבו וידע, שעם אדון כל העולם מדבר בהם, בין שיבקש ממנו או יודה לו וישבחהו או יתאר פעליו וחסדיו או יתאר נפלאותיו בברואיו ויכולתו. ואלו הם הסוגים הכוללים לכל ברכה מן הברכות או זמירות או פיסוקי זמרא.

ואם הכל דיבור עמו יתעלה, כיצד מותר למהר בזה ולהסיח הדעת ממה שנאמר, אלא למי שאינו יודע מה הוא אומר ואינו מבינו, אלא דינו בתפלתו דין התוכי והשוטה, החוזרים על המלים, שבני האדם לימדום"

מנהג ארץ ישראל הקדום היה לסיים את התורה בשלוש שנים.

ורק פעם בשלוש שנים היו עושים שמחת תורה...

ולא כי הספקתי בשנה וכו'.

לכן למשל אני לא אוהב את דף היומי. וגם חושב שלולא כך היה מנהג כל הדורות, אז אולי היינו צריכים לחזור למנהג א"י והיינו יכולים להתעמק יותר בפרשיות השבוע.

יכול להיות מישהו שיחפור בדף אחד ממסכת תענית 30 שנה, ולהמשיך להעמיק ולהתפלסף, אבל זה לא יתן לו הרבה.

המעלה של לימוד יומי זה שהוא באמת מכריח אותך ללמוד. את האיכות תשפר עם הזמן, אבל אל תתן לזה לפגוע בכמות. מי שלומד דף יומי, למד כל דף בש"ס בשבע וחצי שנים האלה. ומי שישב בצד ואמר שזה לא מעמיק מספיק, לא מכיר בכלל את מה שההוא למד.

מעולם לא זלזלתי בהספק, סהדי במרומים שלמדתי דף יומי כמה שנים, ועדיף כמעט לכו"ע לקבוע הספק שמאפשר חזרות רציניות על דף, מאשר לימוד שהוא בצורת כבולעו כך פולטו. בצורת הלימוד של דף היומי אין אפשרות לחזור היטב על הדפים, אא"כ מקדישים לכך כמה שעות ביום...

דף יומי זה בעיני מינימום עבור אדם שלומד תורה בקביעות, ברגע שהוא צובר נסיון מספיק כדי ללמוד דף בזמן סביר

דיברתי פעם עם מישהו שהיה עושה חזרות על גבי חזרות על מסכת מסוימת - ואני דיברתי איתו כמה שנים אחר כך. הוא לא זכר את המסכת הזאת יותר מאשר מסכת אחרת שעליה הוא לא עשה חזרות. אז כבר היה עדיף שילמד בזמן הזה דפים חדשים, שיעזרו לו להכיר סוגיות אחרות, שיצבור עוד קצת גירסא דינקותא, שיתרגל למושגים שלא הופיעו במסכתות האחרות...

ומהניסיון האישי שלי זה גם לא כך.

(בד"כ על נשים שבזמניהם היה מצוי מאוד שלא ידעו לקרוא בעברית כלל)כמובן, אבל שזה תלוי באילו חלקים מהתפילה מדובר וכו' וכו'

עוד הוא כותב שם "אף בתפילה מוטב להתפלל בלשון שמבין... מכל מקום יש לומר שאף שהוא אינו מבין הקב"ה יודע כוונתו ומבין"

עיין לחיד"א בספר מראית העין (ע"ז יט.) שהביא שיש שחלקו ע"ד המג"א מכח דברי רבא שם לעולם ליגריס איניש וכו' ואע"ג דלא ידע מאי קאמר. והחיד"א עצמו כתב לחלק שהמג"א אמר את דבריו רק באופן שיש לו שכל להבין ובכ"ז קורא בבלי דעת. וכתב עוד שאם מבין את פשט המילים, יוצא ידי חובת לימוד.

וראה עוד בשו"ת האלף לך שלמה (חיו"ד סי' רנח) שבתוך דבריו כתב שמקיים מצוות תלמוד תורה אף בלא פירוש (ולא הזכיר בפירוש את דברי המג"א, אך ככל הנראה התכוין לדחות את דבריו). ובשו"ת מענה אליהו (סי כ') ג"כ הקשה ע"ד המג"א מדברי הגמ' בע"ז שם, ויצא לחלק בחילוק הראשון כדברי החיד"א לעיל (ולא הזכיר שכבר קדמו). ובחילוק השני כתב שלא אמר המג"א את דבריו אלא במי שלא למד כלל באותו יום ובא לצאת בלימוד כזה ידי חובת לימוד תורה, ובזה אינו יוצא. אבל אם לומד בנוסף לחובה שכבר קיימה, יש תועלת בגירסא בעלמא.

בשו"ת ישכיל עבדי ו כח (אותיות ה-ו) שרק זוהר יש עניין לקרוא בלי להבין בכלל... (למרות ששם ההשוואה למשנה, אבל נראה מדבריו שכל מה שלא זוהר צריך להבין...)

יש מימרא בגמרא שעל פניו אומרת הפוך "ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש... אף על גב דלא ידע מאי קאמר" (עבודה זרה יט),
 

החיד"א בפירוש על הגמרא הנ"ל מבאר שרבא מכוין לאדם שלא מסוגל להבין, שעדיף שלכל הפחות יקרא תורה, ומסכם שגם הבנה של המילים עולה לכדי לימוד, "הגם שאינו יודע הפירוש אמיתי כמו שפירשו המפרשים".

הרי זה כתוב בעברית, גם אם קצת קשה. אז אחרי כמה פעמים מתרגלים, ואז העברית כבר לא קשה, ואז מבינים בקלות

אם זה לא נותן "ידע" (ולדעתי זה תמיד נותן ידע), זה בוודאות נותן היכרות. את מזהה שמות, את פתאום יודעת איפה בתנ"ך כתוב על אליהו הנביא ואיזה מלך היה בתקופת ירמיהו, תזכרי כמה פסוקים ממשלי...

יכול לומר על עצמי שבפעם הראשונה שלמדתי דניאל או איוב היה ממש קשה להבין. היום אני יכול לקרוא את זה, אחרי שעברתי על זה כמה פעמים

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.