איך לא נשברים על פעם מחדש?סבב נוסף
כמה חודשים מנסים
אסטרופם עזר לדחות ביוץ אבל לא הושג הריון
גם החודש לקחתי אסטרופם שגרם לי להיות הורמונלית ועצבנית ונוראית לכל הסובבים אותי. יום רביעי מקווה ועכשיו מרגישה כאבי ביוץ
אולי מדמיינת. אבל ממש מרגישה
ואז מנסה לא להישבר
להבין שזה תהליך
שבטח הכל לטובה
אבל קשה לי ממש.מרגישה שנשברת כל פעם מחדש
איך לא מתייאשים? זה יכול לקחת זמן וזה יכול לקרות החודש.
אני רוצה לשחרר. לתת לזה לקרות בלי להיות על הקצה...
אני חיבוק.. מתפללת שהקב"ה ישלח לך כח, ועוד החודש תזכוהשם בשימוש כבר
להפקד בזרע של קיימא..
הלוואי
אמן
בשרי לנו כאן בשורות טובות!
💜❤️🧡
חיבוק יקרה!!מחי
הציפיה הזו באמת יכולה להיות מורטת עצבים...
אולי תנסי לפנק את עצמך בדברים שאת אוהבת כדי לנסות להשתחרר. אמבטיה מפנקת, מסז' מרגיע, קניות, טיול בטבע, ספורט, ים... מה שעושה לך טוב. להעסיק את עצמך בדברים כדי שיהיה פחות זמן לחשוב
אני שולחת לך חיזוק גדול 💗💗קמה ש.
בס״ד

ועידוד! ההמתנה היא קשה ומורטת עצבים... גם לי היה קטע של ביוץ מוקדם. זה קרה לי לקראת שני הריונות. אני זוכרת כמה זה היה מתסכל ומייאש ומלחיץ. 😢

לגבי השאלות ״איך לא מתייאשים ואיך משחררים?״. אין לי תשובה גורפת. זה קשה מאד באמת. כי רוצים כל-כך והציפייה כל-כך נוכחת בכל שלבי החודש...

באופן אישי, אני חושבת שהמסלול שבחרתי אז עזר לי להתמודד עם ההמתנה. אני לא רציתי ליטול תרופה כל עוד לא הייתי ממש מוכרחת אז הלכתי על שיטה בשם ״שיטת אביבה״. זה קרה כמה וכמה חודשים אחרי שהבנתי שהביוץ מקדים פעם אחר פעם. עוד בזמן שדיברתי עם המדריכה חשתי הרגעה גדולה כי היא היתה מאד אופטימית. וגם לתרגל את התרגילים ניתב אצלי את התסכול לכדי עשייה וזה עזר לי מאד.

אה, וגם להיות עם ליווי הלכתי מבין, תומך, מעודד (בלי קשר לשיטת אביבה, בנוסף). התייעצנו אז עם רב שממש עודד אותנו שקיימים הרבה מאד פתרונות (ברמה ההלכתית) למצב שלנו ושבע״ה הכל יהיה בסדר. זה גם היה חיזוק גדול מאד בשבילי.

בסוף ב״ה המחזורים התארכו וזכינו להיכנס להריון.

אבל אני לא יודעת עד כמה כל הנ״ל רלוונטי לך בעצם, היות שאת מספרת שאסטרופם כן דחה לך את המחזור. (סיפרתי בכל זאת כי אולי משהו מזה ידבר אלייך).

תראי יקרה, נשמע שיש לכם פתרון טוב ביד, משהו שעובד לכם, ב״ה! (חוץ מהקטע של ההורמונליות אולי, אבל זה משהו שגם הרגשתי עם שיטת אביבה 🤷🏼‍♀️...). אז אני חושבת שזאת כבר בשורה טובה מאד!!!

כמו שאת מן הסתם יודעת, גם כשכל התנאים נמצאים, הסיכויים להיכנס להריון הם של כ-25% כל פעם. כך שזה שלא נכנסת הפעם לא אומר כלום. ב״ה פתרתם חלק משמעותי וקריטי של הבעייה ויתכן מאד מאד שבאחת הפעמים הבאות זה יקרה בע״ה!


שולחת לך עוד פעם המון חיזוקים!!! מתפללת עלייך שהכל יסתדר בקרוב מאד ושתבשרי לנו בקרוב בשורות טובות!


(התפללתי עלייך בשבת 💗)
תודה רבה לך. את לא מבינה כמה חיזקת אותי בתגובה שלךסבב נוסף
אני מטבעי פסימית
ודווקא רוצה בהתמודדות הזו לעבור את התהליך באמונה, בשמחה.
אבל על פעם מתרסקת מחדש עם האכזבה.
ואז צצות מחשבות אולי יש עוד בעיות? למה זה לא הצליח?

ובגלל הגיל שלי לא אתעסק "שנים" בפוריות. ומכיוןן שיש ילדים ב"ה לא יודעת כמה אלך על טיפולים מורכבים. התגובה שלך עודדה אותי והכניסה לפורפורציה....

תודה לך
והלוואי וכולנו נתבשר בטוב
וואו שימחת אותי, עשה לי כל-כך טוב לקרוא!קמה ש.אחרונה
בס״ד

גם אצלי היו כבר ילדים ב״ה, מבינה מאד את המקום שתיארת.

מאחלת לך שתצליחי! להיות עם האמונה והשמחה שאת רוצה לעצמך בתהליך הזה.

לקבל את עצמינו על הקושי ולהיות, עדיין, באמונה ובשמחה, זה באמת מתכון מנצח כדי לעבור את החיים האלה בעולם הזה... ואת ממש מהממת על הרצון הנעלה הזה, שתדעי.

שה׳ יברך את כל המאמצים שלך ושכל תפילותייך תתגשמנה בקלות, בבריאות, ובשמחה — בקרוב מאד 💗
מה אפשר להכין מהערב לקופסאות אוכל של הילדים?אוהבת את השבת

אשמח לשיתופים מה עושות אצלכן

 

 

לארוחת בוקר או צהריים?יעל...

אנחנו תמיד מכינים בערב,  זה כלכך יעיל ונוח

ומאפשר בוקר רגוע.

שמים הכל כרגיל, וזה מלכה במקרר

בוקר. סנדוויצים מהערב? נראלי הילדים שלי לא יאכלואוהבת את השבת
הם די ברררנים ... 
כן, אננו גם מכינים מהערב, סנדוויצים והכלכורסא ירוקה

הם לא אוכלים את זה קר, תחשבי שזה מחכה להם במינימום שעתיים בתיק מהרגע שהוצאת מהמקרר אז זה פושר ואין באמת הבדל אם זה הוכן בערב או בבוקר.

את יכולה לעשות ניסוי, לעשות את זה יומיים שלושה בלי לספר להם ולראות אם היה הבדל באכילה כשהם לא יודעים 

אפילו לחם שהוצאתי מהמקפיא ומרחתי כשהוא כבר הופשראוהבת את השבת
אני רואה בצהריים שהם לא ככ אכלו כי זה פחות טעים מלחם טרי..
וואו הם אניני טעם ברמה גבוהה אצלךכורסא ירוקה

וכנראה אמא שלהם שומרת על סטנדרטים

שיתחילו לקום מוקדם ולהכין לעצמם חח

כן הם ממש.. באמת הם מסןגלים לאכול 2 ביסיםאוהבת את השבת
ולהשאיר בקופסה ..
איזה ממרחים הם אוהבים?רקאני

ממרח כמו שוקולד או חמאת בוטנים לא צריך מקרר בלילה

ואז את מכינה בערב עם לחם טרי ושומרת על השיש במקום מוצל ובתוך שקית אטומה

זה יוצא ממש כמו להכין בבוקר

 

סנדוויצ'ים וקופסת צהרים למי שלוקח.מנגואית
את הפרי/ירק חותכת בבוקר


גם לעצמי מכינה סנדוויצ' בערב לפני וכנל צהריים כשצריכה

אני לא מכינה בערבהשם שלי

מכינה בבוקר תוך כדי ההתארגנות.

בדרך כלל טוסטים.

ומצרפת מלפפון, תפוח חתוך

אנחנו מכינים הכול בערב (ארוחת בוקר ופרי)מצפה88

נשמר מעולה. גם הירקות והפירות.

הילדים שלי אוהבים בעיקר ממרחים וגבינות, היו פעמים שהכנו גם חביתה ערב קודם והיה בסדר. 

מה בסנדוויצ'ים למשל? מעניין אותי איזה ממרחים אם מתאוהבת את השבת
לך לפרט..


למרות שאצלנו אחת אסור חלבי והשני לא אוהב

אני מכינה פעם בשבוע בצק ומכינה פיציות, פוקצותשופטים
לחם עם זעתר, לחם שום שומרת במקפיא, הילדים שולפים לבד בבוקר. 
תודה! אני לא ככ במצב לאפייה עדיין...אוהבת את השבת
גם שלי לא אוכלים לחם מהמקרר, אבליום שני

פסטה בלי כלום, קוסקוס בלי כלום הם אוכלים!

אפשר לשים מהערב עם כפית .

אוכלים הכל

מעניין.. אבל בביס מבקשים להביא כריך וחשוב להם להקשאוהבת את השבת

להקשיב להוראות

אז הם לא מסכימים שאשים דברים שהם לא כריך


אבל זה רעיון למדי פעם אולי..


מה עוד את שמה מהערב?


גומר אותי כבר הלחץ בבוקר

בד"כ לא מכינה מהערב, רק בגדים...יום שניאחרונה

אבל כן שוטפת קופסאות ערב קודם.

קשה לי עם הבקרים. עמוס.

לפעמים הגדולים כבר מכינים לעצמם כריכים בבוקר.


כשאני מכינה ערב קודם פסטה זה תמיד עוזר לבוקר להיות יעיל יותר.


איפה שאנחנו גרים יש כל מיני אלרגיות ורגישויות לילדים אז הצוות לא מכוון דווקא לכריכים, כי אי אפשר לשים כל ממרח... אפשר להביא כל אוכל שלא מכיל את האלרגנים

מתי חוזרות לנהוג אחרי לידהחנוקה

אולי זה שאלה קצת משונה ורק אני ככה

נוהגת עד רגע הלידה בכיף ובשמחה בלי קושי

אחרי הלידה מאבדת כל בטחון עצמי

מרגיש לי לא תקין לנהוג. כאילו האינסטינקטים קצת מעורפלים עדיין.

כמה זמן אחרי לידה זה סביר לנהוג?

או שאין דבר כזה וזה באג שלי?

אני ממש ממש מבינה אותך!!!לפניו ברננה!

יודעת בדיוק על מה את מדברת.

אני גם הרבה יותר מפחדת ולחוצה על הנהיגה של בעלי אחרי לידה.. ולנהוג בכלל זה הזוי.

אני חזרתי לנהוג בערך 3 שבועות אחרי הלידה, באין ברירה בגלל שהרכב שלנו היה קטן מדי אז בעלי נסע בתחבצ. זה היה קשה נורא. וסיימתי את הנהיגה מותשת...

זה היה בתקופת החגים, נסענו ככה כמה נסיעות ארוכות אחת אחרי השניה.. זה היה מאתגר ממש. התינוק ישן רוב הזמן.. אבל אני הותשתי מזה וכל הנהיגה הייתי דרוכה מאוד כי ידעתי שאם לא אהיה דרוכה אעשה טעויות..

מתי שאת מרגישהEliana a

כמו שכתבת

לוקח זמן לחזור למוד

אולי שבועיים הייתי אומרת 

בגדול כמעט מידדיאט ספרייט

אולי לא בשבוע הראשון כי הכל עוד רגיש והכל וגם לא תמיד יוצאת מהבית בכלל.

אבל אח"כ כשצריך איסופים וטיפת חלב נוהגת כרגיל. 

אני נהגתיoo

בחזור מבית חולים

וגם בהלוך עם ירידת מים

(ככה זה כשלבעל אין רישיון)

אבל זה היה קשוח

אז מבינה על מה את מדברת

כמה ימים אחרי בתוך הישוב.. שבוע וחצי אחרי לטיפתואילו פינו

חלב.. ומאז לפי הצורך..

אבל מבינה את הקושי..

נהגתי לברית בתוך הישובנעה1987
אני נהגתי חזור מבית החוליםשלומית.
אבל נראה לי שפשוט מתי שאת מרגישה ביטחון... באמת אין כללים 
מבינה אותך גם!! בסוף חודש תשיעי הרגשתי ככהאוהבת את השבתאחרונה

ממש הודיתי לה' שלא עשיתי תאונות

כמובן נהגתי רק קרוב לבית אבל עדיין..

הרגשתי ככ לא איתנו..


ועדיין, גם אחרי, לא ככ ארצה לנהוג..

הראש שלי ממש לא חזר לעצמו

מרגישה קשישה, באמת..


בקיצור תרגישי את עצמך 

קשה לי ממשמרים :)

נשואים שנתיים בערך, עכשיו בהריון אבל הנושא הזה מלווה אותנו כבר הרבה קודם.. בעלי מרגיש שאני לא רואה אותו- מפספסת כל הזמן דברים שהוא צריך ממני, גם כאלה שמבקש בפירוש לפעמים שוכחת או לא מספיקה לעשות.. בשבת היינו בשבת משפחתית וממש הרגיש שאני לא מתייחסת אליו שם.. וכל פעם כשהוא מעלה את זה, והפעם במיוחד, אני פשוט מרגישה שהוא צודק. אין לי מה לומר ולהסביר.. ברור שיש דברים שאני מאוד מנסה לעשות בשבילו, ומבחינתי הןא ככ חשוב לי ואני אוהבת אותו, אבל הוא לא מרגיש אהוב.. וזה שובר לי את הלב ממש ממש, ןככ הרבה תחושה של אשמה.. זה לא מגיע לו.. הוא באמת ככ משקיע בי ודואג, ולא מבינה למה זה לא בא לי ככה גם בטבעי?

אני בנאדם ככ רגיש שתמיד רואה את כולם, איך אותו אני מפספסת שוב ושוב?

אגיד כאן שאין שום קשר להפרעת קשב, כי יודעת שמהפתיחה זה יכול להישמע.. גם לא מדובר רק בדברים שקשורים למטלות והכל, אלא באמת לתחושה שלו שמפספסת אותו גם במה שקשור לזמן משותף, יחס..

ספציפית לעניין המטלות והמחוות חשבתי שאולי זה בגלל איזו תקופה שהייתה, אולי אפילו לפני החתונה, שהרגשתי שחייבת להצליח לעשות מה שחשוב לו כדי שלא יתבאס עלי/ייפגע ויהיה מרחק וכו. ואז אולי התבנית הולכת איתי גם היום ומרוב המתח ש)אולי?( יש לי סביב לא לאכזב אותו אני לא מצליחה להיות שם מהלב ולהנות מהנתינה אליו כמו שהוא מתאר שנהנה לתת לי..

בכל אופן ממש בלב שבור עכשיו, המון תחושת אשמה שבאמת הוא צודק ואני לא מצליחה לראות אותו מהלב

מה עושים?

חושבת על טיפול, להבין למה אני חסומה אליו ככה, לא יודעת, הוא ככ חשוב לי...

אשמח לכל מחשבה וחיבוק שלכן, ולהמלצות על מטפלות מוסמכות באיזור ירושלים

לא ממש כתבת מה הוא מצפה שאת לא עומדת בורקלתשוהנ

לגבי ההשערה שלך על התקופה לפני החתונה, חוץ מבמשפט הזה לא תיארת שום מתח או מאבק סביב מה שהוא רוצה ממך

את מתארת יותר שכחה, חוסר תשומת לב, אז זה לא נשמע ממש קשור...לא?

 

אולי אם תפרטי מה הדברים שהוא מצפה לקבל ממך, האם זה דברים שלאנשים אחרים את מסוגלת לתת, אולי זה דברים שנראים לך מקטינים/עושים אותו לא גבר או אותך לא אישה...אבל קשה לנסות להבין בלי שתפרטי קצת, אם תירצי כמובן

 

אני בטוחה שתמצאי את הדרך, ממש מורגש איך כל הלב שלך רוצה למצוא אותה.

קצת דוגמאותמרים :)

נראה לי שכל דבר בנםרד לא נשמע דרמטי כי זה גם באמת לא דרמטי, גם מבחינתו, יותר קורה בשבועות ספציפיים שמצטברים דברים כאלו.. אבל גם דברים כמו צרכים סביב מטלות הבית, נגיד מעיל של העבןדה שביקש שאכבס לו ולא עשיתי את זה, היה צריך להסתובב בעבודה בלי מעיל )סוג של מדים(.. וברור שכואב לי הלב על זה, אבל בסוף פישלתי שם, אין סיכוי שהוא היה נותן שיקרה לי ההפך.. אז גם דברים סביב זה, שבתקופות שעמוס מאוד סביב לימודיפ ועבודה נשארות לו מטלות של הבית שהן של שנינו כזה ואני לא מצליחה לקלוט מספיק בזמן שזה שאני לא עושה אומר שהוא יעשה וזה ממש על חשבון הזמן למידה שלו )שלגמרי חשוב לשנינו(.. להקדיש זמן לביחד שלנו כשחוזר ממילואים..

ובאמת מדי פעם סביב זמנים שאנחנו עם אחרים- נניח שבת משפחתית עם הצד שלי או זמן עם כמה זוגות של חברות שלי עם הבעלים.. שאני לא רואה אותו ומתייחסת אליו שם.

סובב סביב כל מיני ענייניפ וחוזר לתחושה שלו שאני לא רואה אותו, כשבאמת חשוב לי להגיד שברוב המקרים אני לגמרי מסכימה עם הדןגמאות שנותן ומצטערת עליהן. לא מרגישה שהוא קטנוני... אם מדי פעם יש משהו קונקרטי שאני מרגישה שלא מוצדק אנחנו מדברים עליו, אבל לרוב באמת לא שמה לב לדברים האלו בזמן ורק מתחרטת עליהם אחר כך כשמציף...

התעייפתי האמת מלקרוא את זהטרכיאדה

מרגיש לי שהציפיות שלו ממש מוגזמות, את מתארת שכחה טבעית, אנושית ורגילה שלך

והוא לוקח את זה למקום שלא אכפת לך ממנו.

זה ממש מתיש לחיות ככה בדריכות... שכל מעידה או שכחה שלך לוקחת אותו למקום של חוסר התחשבות 

או חוסר מחשבה עליו

כל מה שתארת פה כל כך טבעי ונורמלי. אולי פשוט לשקף לו שאין לזה שום קשה לחוסר אהבה או חוסר אכפתיות.

זה אנושי לשכוח, גם הורים שוכחים לפעמים למרות שבודאי אוהבים את הילדים ללא גבול.

מנסה לפרק לנקודות את מה שכתבתנייקיי

כיבוס המעיל - למה מלכתחילה הוא ביקש ממך ולא כיבס בעצמו?

ואת סתם שכחת מהבקשה? אם כן, כנראה זה מה שגרם לו לכעוס.

נניח שלכאורה כאן היה משהו לא בסדר.  


 

אבל משאר התיאורים שלך מקבלים רושם לא טוב עליו.  רושם של בחור ילדותי ומפונק ומאוד קטנוני.  

מה זה הדבר הזה לצפות ליחס ממך אליו כאשר אתם נפגשים עם חבורה- כמו קרובי משפחה,  או עם זוגות של חברות שלך?

לשכוח לכבס מעיל זה לא לא בסדרטרכיאדה

זה אנושי. מאמינה שהיא עושה הרבה בשבילו, אבל אולי הוא בוחר להאיר את מה ששוכחת

ועל הדרך לעורר בה קצת נקיפות מצפון.

אולי זאת התרשמות שגויה שלי, אבל זאת ההתרשמות ממה שתארת

לא יודעת..מרים :)

מבינה מה אתן אומרות ואיך זה נשמע מהצד, אבל יכולה להגיד שבתוך הסיטואציה כן מבינה למה מרגיש שאני פחות רואה אותו.

דווקא מתפלאת לגבי מה שכתבתן על זמן עם אחרים- לגמרי יכולה להבין את ההרגשה שלו ששבת שלמה עם אנשים אחרים )בעיקר שזו המשפחה שלי) אני הרבה יותר מסתובבת בין שיחות עם אחרים ולא ככ נמצאת איתו ושמה לב שנוח לו..

בכל אופן כמו שכתבתי, כשיש דברים קונקרטיים שאני מרגישה שיש איזה חוסר הלימה בין הציפיות שלו למה שמתאפשר, אני משקפת.. אבל בסך הכללי במצטבר בעיקר מתבאסת על עצמי שבכנות אני הרבה פחות שמה לב אליו, לרצונות ולצרכים שלו ממה שקורה ההפך (זא בדאגה שלו אלי) וממה שנראה לי נכון כשאוהבים ודואגים.. הוא מתאר תחושה של טעינה והתמלאות מלעשות בשבילי. ונראה לי שאולי באמת כמו שכתבתי וגם מישהי מכן, ההתשה הזאת של החשש לפספס גורמת לי להיות בדריכות ולא להנות ולהתרגש מנתינה מהלב שבאה טבעי..

חיבוק! אולי הדרך שלך לתת שונה? לא בטוח שאת נותנת בליני(:

באותו אופן וגם לא צריך להיות ככה...

וזה ממש טבעי שיש מצבים כאלו ובעה תמצאו את הדרך שלכם אחד לשניה מתוך הבנה למקום ולצורך אחד של השני...  

זה הכי מובןנעמי28

שכשאת באה למשפחה שלך שלא ראית זמן מה, שתהיי מרוכזת בהם ותירצי לבלות איתם.

מצטרפת לכולן, כל מה שכתבת מאוד אנושי ונשמע שיש לו איזושהי רגישות סביב הנושא, ולא את הבעייתית.

אם הוא רוצה למשל יותר זמן איתך כשאת עם המשפחה, הוא יכול לקרוא לך לחדר או לשבת לקפה יחד, אבל לדעתי ההתנהגות שלך לא חריגה ולא מראה על חוסר אכפתיות. רק על אנושיות.


האמת, שזה לא כל כך משנה מי הצודק וכל זוג צריך ללמוד את הדרך שלו לאיזון, כתבתי בכל זאת כי את לוקחת עליך המון אשמה ויורדת על עצמך למרות שאין לך על מה.


גם אנחנורקאני

כשאנחנו מתארחים שבת אצל המשפחה של בעלי, הוא פחות איתי ויותר איתם

ולהיפך, אצל המשפחה שלי אני פחות איתו ויותר איתם

זה טבעי...

את יכולה להשתדל לשים לב שהוא מרגיש שם בנוח ולא נטע זר אבל בסה"כ טבעי שתהיה פחות תשומת לב

 

ותודה!מרים :)
יש לך כמה דוגמאות להמחיש על מה הוא מתלונן?נייקיי
שמעתי פעםאיזמרגד1

שלכל אחד יש פצע בסיסי וכואב מאוד כבר מהילדות, אמונות כמו אני לא טוב מספיק, יש לי ערך רק אם אני נותן לאחרים, אף אחד לא אוהב אותי וכו'... ואז יכולים להגיב בפיצוץ על מעשים ואמירות תמימים כי הם נוגעים לנו בפצע.

אז ממש נשמע לי שזה יכול להיות הסיפור פה, שהוא לוקח שכחות תמימות שלך כחוסר אהבה...

אני חושבת שכדאי לדבר על זה, להבהיר שאת עושה מאמצים בשבילו קורה ששוכחים או לא שמים לב, את אנושית ואת לגמרי עדיין אוהבת אותו.

כן כדאי אם הוא מבקש משהו, כמו תשימי לב אליו יותר כשאתם עם עוד אנשים להשתדל לעשות אותו. אבל אם שכחת/ לא יצא, הכל בסדר ולא צריך להיות עם מצפון. זה שלו.

וגם להתכונן לזה מראש לקראת הלידה בעז''ה, שאחרי הלידה את תהיי עסוקה מאוד עם הבייבי ואוטומטית קצת פחות איתו כי יהיה לך פחות זמן ופניות. אז גם להחליט מראש איך כן ממלאים את הזמן הזה של הביחד והתשומת לב, וגם לדבר על זה שדברים הולכים להיראות אחרת וזה בסדר, ככה זה כשהופכים למשפחה.

אני חושבתבתאל1

שזה קצת לוקח זמן לקלוט את זה ולהצליח לא לשכוח או לזכור להתייחס בצורה שהשני אוהב ולעשות את זה באופן טבעי. אתם עדיין בהתחלה וזה הגיוני.

לוקח זמן בהתחלה להתרגל לרצונות והרגלים של השני ולתת לשני מה שהוא זקוק לו.

אל תתייאשי, דברי איתו שאת מאד רוצה לתת לו את תשומת הלב שלך ושאת באמת באמת אוהבת אותו וזה רק עניין של זמן.

עד לא מזמן הייתם רווקים ולא מחויבים לאף אחד באמת. עכשיו זה שינוי גדול שמצריך זמן להתרגל אליו ולעשות אותו נכון.

בהצלחה ממש

אני מוסיפהבתאל1
שפשוט אני מרגישה ככה על עצמי שככל שהשנים עוברות אנחנו יותר יודעים לתת אחד לשני מה שהוא צריך. זה לא בא מיד בהתחלה וכן היו תסכולים ואכזבות... לאט לאט לומדים. 
הי יקרהתהילה 3>

קודם כל נשמע מהפירוט שהבעיה היא לא שאת חסומה אליו.

את אנושית, ואת לפעמים שוכחת או עמוסה, ולפעמים עם המשפחה פחות מתייחסת ממה שהיה נכון או שהוא היה רוצה.

זה לא נעים, זה יכול גם להכאיב אבל לענ"ד נראה שיש פה דינמיקה קצת בעייתית;

פגיעות מאד גדולה שלו, שהוא מביא לקשר משלל עניינים. פגיעות כזאת לרוב מגיעה ממשקעים עמוקים וקודמים מילדות, ונשמע שלא יזיק לו בכלל איזה טיפול טוב.

לצד זה לקיחת אחריות שלך על המצב הרגשי שלו והרבה האשמה עצמית, כאשר מדובר במשהו שגבר בוגר מסוגל להתמודד איתו גם אם הוא פגוע וגם אם זה לא כיפי לו.


אני מוסיפה שנשמע שהדינמיקה הזוגית פה לא בריאה, וכדאי ממש למצוא את הדרך להבריא אותה.

א. לאפשר לו להיות במקום גברי שנותן לך בטחון, חזק ויציב ולא כל הזמן מביא את הפגיעות שלו אלייך ומצפה ממך למענה רגשי. זה דבר שיכול לקרות הן באמצעות טיפוח או תהליך שלו, והן באמצעות תהליך שלך שאפרט בסעיף ב, יחד עם אמון שהוא גבר, שהוא חזק, שהוא מסוגל להתמודד. כמובן לא צריך להתעלם מדבריח שמפריעים לו, אבל גם לסמוך עליו שהוא מסוגל להתמודד. להתנצל באופן אמיתי אבל לא לקחת עלייך את האחריות ליציבות ולשלומו הרגשי. הוא מסוגל להתמודד, והתגובה שלך באיזה מקום מזינה את הכניסה שלו למקום קצת קורבני, כמובן בלי כל כוונה רעה מאף צד.

ב. לאפשר לך להיות במקום נשי. לא להיות אמא שלו, לא להיות המבוגר האחראי שצריך לדאוג לו, אלא להיות בעמדה נשית, להשען עליו, להרשות לעצמך להיות חלשה, חסרה, לא מושלמת.

ולדעת שזה בסדר. יש לך על מי להשען, יש מי שדואג לך ולא הכל עלייך. במקביל לעבד את המקום שבו את מרגישה אחריות כלפיו, ולאפשר לעצמך להביא את הפגיעות שלך לקשר, במקום להיות במקום האשם כל הזמן.

ללמוד לבנות בך בטחון. את טובה, את ראויה, את בסדר. לשכוח משהו זה אנושי. זה לא הופך אותך חלילה לחסומה ופגומה. לדעת להיות אהובה גם כשאת טועה ולא מושלמת. זאת תנועה שמתחילה מעבודה עצמית שלך ובע"ה תתפשט גם לסביבה.

חיבוק.

כל כך אוהבת לקרוא אותך.כורסא ירוקה

בתור מישהי שממש מזהה את עצמה בתיאורים פה משנות הנישואים הראשונות שלנו, ממש מסכימה עם כל מילה. גם בעלי היה כזה פגיע ותמיד בשיחות זה הגיע למשקעים שלו ממערכות יחסים אחרות במשפחה ומסגרות שונות, שהוא השליך את הקושי בהן על ההתנהלות שלי, ואני מלאת רגשי אשמה לקחתי את הכל על עצמי..

זה באמת עבודה לצאת משם. 

תודה יקרהתהילה 3>

שמחה לשמוע שיצאתם מזה.

זה באמת קשה ממש לחיות ככה

את מהממת ונשמע שטיפול זוגי באמת יכול לעזור!!!שיפור
בהצלחה!!!
כדאי לקרוא קצת על שפות האהבהיום שניאחרונה

כל אחד מעניק אוהב לקבל אהבה בדרך אחרת.

ולפעמים לא שמים לב כמה בן הזוג משקיע, כי "זו לא השפה שלי"


כשמעלים למודעות מבינים שכבר עכשיו יש הרבה אהבה שמוענקת,

ואיך להעניק בצורה שהשני ישים לב.


בנות שלוקחות ציפרלקס/ לוסטרלאחת פשוטה

אני כל פעם בהתלבטות מחודשת אם לקחת או לא.

שתפו אותי מנסיונכם האם עזר ? משמעותית?

מחפשת משהו בעיקר להעלות את האנרגיה והמצב רוח הכללי. פחות עצבות שמשתלטת. יותר תפקוד.

הרופאה אמרה להתחיל 25 מג לוסלטרל.

כמה חודשים מתחבטת.

באה לקחת קוראת את העלון של התרופה ומיד נבהלת ובורחת. 

לקחתי בעבר וגם עכשיואנונימית200

בדיוק העליתי שרשור על זה...

היה לי דכאון בהריון השני והלוסטרל ממש נתן לי קביים ועזר לי לצאת ממנו. זה לא קסם אבל מאפשר לזה לקרות עם עבודה קשה במקביל.

התחלתי לקחת שוב בימים האחרונים, מקווה שיעזור שוב...

לוקחת ציפרלקס בעקבות דיכאון אחרי לידה.התייעצות הריון
התלבטתי מאוד מאוד מאוד! בסוף הבנתי שאין לי כל כך ברירה, התחלתי לקחת והיו תופעות לוואי כמה ימים בלבד. הייתי במעקב צפוף עם הרופאה שלי, והעלינו מימון כשהרגשתי שזה לא מספיק. מניסיון אישי יכולה לומר שעזר מאוד מאוד, במקביל לטיפול אצל עוסית מומחית. 
לוסטרלדצק
לוקחת כבר 4 שנים, עוזר ממש , הבנתי שזו התרופה שנחשבת הכי בטוחה בהרבה מובנים והייתי איתה גם בהריון. התופעת לוואי היחידה שהייתה לי זה עייפות ואולי ירידה קלה במשקל. ודרך אגב, יש כאלו שלוקחים אותה אם הם סובלים מבעיות מסוימות במעיים, ואכן עזרה הרבה על הדרך גם בעניין הזה.
ירידה במשקל או עליה?חנוקה

בדרכ לSSRI יש תופעת לוואי של תאבון מוגבר

ירידהדצק
נכון, ודווקא אצלי גרם לחוסר תאבון. הרופאה אמרה לי שזה משתנה אצל כל אחד משפיע שונה
הבעיה גםאחת פשוטה

שזה לא דיכאון שמתפרץ ואז אני יכולה לנחם את עצמי שאחרי תקופה של תרופות וטיפול נפשי במקביל אז רגיל מהתרופה.

אצלי זה עצבות די כל חיי תקופות לפה ולשם עם עליות וירידות אבל בגדול זה מלווה תמיד .

ולכן לא יכולה לנחם את עצמי שזה רק לתקופה.

ולקחת תרופה מעכשיו לכל החיים מאוד מאוד מפחיד אותי. אוף

וגם איך אפשר להכיל את זה שאולי אעשה נזקאחת פשוטה

לעצמי.

כתוב בעלון בין שאר הדברים המפחידים שאחד ל100

איש התפתח אצלם גידול.

פחד אלוהים.

אוף אוף אוף.

כל כך רוצה וכל כך מפחדת.

גידול זה לא דווקא סרטןאנונימית200
וזה לא אומר כלום. אם תקראי תופעות לוואי של אקמול אז גם לא תרצי לקחת כנראה. התועלת גבוהה יותר.
גידול עלול להיות מאוד מסוכןאחת פשוטה

תלוי במיקום שלו ובאם סרטני.

דווקא האמת שקראתי את העלון של אקמול..

התופעות לוואי היחידות שלו הן או במינון יתר או נדירות מאוד (אלרגיה)

שום דבר מפחיד מעבר לזה. 

תרופה לכל החיים ולבעיית עצבות?...לב אוהב

את יודעת כמה סוגי טיפולים יש שמנסים לברר שורש של בעיה מסוימת ולפתור אותה? המון

קשה לי להאמין שאדם חי לנצח עם עצבות וצריך להיות תלותי בתרופה... 

אני בטיפול רגישיאחת פשוטה

השינוי הוא איטי מאוד ותמיד יש תקופות של ירידה ותקופות של עלייה. הלוואי באמת שזה פשוט יכול מתי שהוא להיפתר בלי תרופות.

לא יודעת למה אני סקפטית לגבי זה

זה יכול... זאת האמונה שלילב אוהב
ורק מציינת שטיפול רגשי זה מילה כללית מאוד, בתוך העולם הזה יש הרבה טכניקות ושיטות לשחרור. צריך להתנסות ולראות מה הכי יכול לעזור לך... כי בסופו של דבר זה המטרה שתשחררי מהעצבות הזאת. טיפול רגשי כללי בלי טכניקה מסוימת הוא גם מצוין וטוב למודעות, להבנה, להכלה של הדברים, כלים להתמודדות וכו' אבל לפעמים בלי טכניקה ספציפית לא מגיעים לשחרור... 
אני מזמינה אותך לפרטי אם תרצי..טארקו

כבר חשוף לי מידי להגיב גם לזה

אבל יש לי מה להגיד לך..


(מה שכן, אני אשכח באיזו הודעה מדובר..כי אני ממש עמוסה עכשיו.. אז מציעה לך להעתיק לי לפרטי עם הטקסט של ההודעה ושאמרתי שיש לי מה להגיד)

❤️‍🩹

אדרבאמרגול

אם זה באמת ישפיע עלייך. וואו. גאולה. באמת. (זה ממש לא פותר את כל הבעיות בחיים, אבל זה עוזר להתייצב, רגשות פרופורציונאליים לסיטואציה, מצב יציב שבו תוכלי לעשות התקדמות אישית בתחומים שחשובים לך, גם רגשית וגם פרקטית)


לא רוצה לדכא אבל לפעמים זה לא עובד…

תופעות לוואי לא מלחיצות אותי במיוחד, לרוב הן מופיעות בשבועות הראשונים של הטיפול ואז מחליפים ושלום. 

חשוף שלי מאודטארקו

לקחתי לוסטרל פעמיים, כל פעם לתקופה של שנה בערך, בשילוב טיפול רגשי, הרים אותי חזרה לקרקע.


זה לא פותר כלום. באמת.

אבל זה מפזר קצת את הערפל ומאפשר להתמודד ולעבוד כדי לצאת מהבור. ככה אני הרגשתי לפחות.

אני לקחתי תרופה דומה. הצילה אותי אבל לפי התאורפלפלונת
שלך. נשמע שמספיק תמיכה רגשית. אותי הכדור העלה 10 קילו ועד שהפסקתי והורדתי במשקל לקח זמן ומאמץ  אני לא תפקדתי פיזית, הייתי ממש חלשה,לא היתה לי ברירה.
אני לקחתינעמי28אחרונה

לדעתי זה לא פותר את הבעיה מהשורש, גם אני הייתי בעצב תמידי כזה במשך שנים, כן מרגישה שיצאתי מזה.


בעזרת טיפולים פסיכולוגים, להבין על מה זה יושב.

ובעזרת דאגה לעצמי, לשים אותי במקום גבוה יותר בתדירות גבוהה יותר, לדאוג שבאמת בכל יום יש דברים שממלאים אותי ולא רק נתינה והתרוקנות.


הכדורים לגמרי עזרו לי להרים את הראש מעל המים לתקופות.

ממליצה גם לעשות בדיקת דם ובתוכה בדיקה של הורמוני בלוטת התריס ( חלק צריך לבקש במפורש והם לא כלולים בבדיקת דם שגרתית) יש להם השפעה מאוד גדולה על מצב הרוח.

מזעזע ושובר לב מה שקרה בחדשותשוקולד פרה.

הלב עם ההורים שבוודאי לא יודעים נחמה.

לא חושבת שזה קשור לכך שהמעון היה בלי רישיון. לצערנו, זה שהמעון עם רישיון זו לא תעודת ביטוח...

הלב כ"כ עם ההורים האבלים, אסור שזה יהפוך למשהו פוליטי/ מגזרי. לצערי כבר רואה תגובות מהסוג הזה, וזה לא יאומן.

אה, מזל שהזכרת ליבזרימה

שזה שהמטפלת של הבן שלי יותר מבולגנת ושומרת על פחות היגיינה מהבית שלנו (בפער) זה בגלל שאנחנו חרדים והיא דתית לאומית

שזה שזה מפריע לי בכלל, זה בכלל רק בגלל שהיא דתית לאומית ואנחנו חרדים. הרי אצלינו שומרים על יותר היגינה.

עכשיו את מזכירה לי שאני צריכה להפתיע אותה בשעות באמצע היום כדי לוודא שהילד שלי ח"ו לא ישן עם שמיכה על הפנים.


אמיתי אגב. היא ללבית וחמה ואני סומכת עליה בעיניים עצומות. אבל מזל שיש פה בפורום מישהי שפוקחת את העיניים שלי.


אני מאוד מקווה שהאנלוגיה ברורה.

בעלי אמר לי משהו נכון על חולשה שלי וזה חשוב ליאנונימית בהו"ל

לשמוע

אבל גם פגע בי


ובראש אני יודעת שהוא פשוט לא הצליח להתנסח נכון אבל לקחתי את זה קצת ללהיפגע

ואני מנסה לצאת מזה..


❤️❤️❤️❤️דפני11
אפשר גם וגםאוזן הפיל
🫂
זה בסדר להפגעתהילה 3>

הדרך לצאת מזה, זה להבין שזה כואב, ומותר לכאוב

זה כואב לא כי הוא רע או התכוון לרע, אלא כי זה נגע בנו בנקודה כאובה מול עצמנו.

ככל שפחות נלחמים בכאב, ולומדים להקשיב לו ולחמול ולאהוב את עצמנו גם במקומות החלשים, לא רק שתצאי מזה, אלא תצאי מזה מחוזקת בע"ה. 

תודה חשוב לשמוע את זהאנונימית בהו"ל
מעניין...אחת מאיתנו🌹

למה לדעתך זה טוב "לשמוע על חולשה"?

(נשמע על פניו מיותר)

זה קשור אליו ופוגע בו? זה ממקום שהוא מרחם עליך שאת חלשה ורוצה לעזור? ביקשת ממנו לחוות דעה בנושא או שזה שלך פרטי?

חסר קצת פרטים בשביל להבין...

זה קשר אליו וגם הייתי רוצה לעבוד על עצמי בזהאנונימית בהו"ל
אוקיי... אז מצטרפת לoo ממש, לכולנו יש חולשות!אחת מאיתנו🌹אחרונה

לא יודעת אם זה נכון להעלות את זה מולך כשאת מודעת לזה ורוצה לעבוד על זה.

הרבה פעמים דווקא קבלת החולשה בחמלה היא זו שמובילה לשינוי...

בהצלחה!

זה ממש מובן שנפגעתoo

אם מדברים על חולשה בצורה שיפוטית/ לא רגישה מספיק

זה פוגע

כולנו בעלי חולשות

חולשה היא לא דבר רע

היא חלק מהמכלול של האדם


אפשר לבקש ממנו לפעם הבאה שיהיה נטול שיפוטיות/ רגיש יותר


לא שזה בהכרח יעזור

הרבה אנשים לא יודעים להיות רגישים מספיק/ חסרי שיפוטיות 

קשיי התנהלות והנקהאנונימית בהו"ל

יש לי הםרעת קשב וקושי גדול בהתנהלות והתארגנות. כל דבר לוקח לי הרבה זמן, אם מסיחים אותי באמצע אני לא תמיד מצליחה לחזור למה שעושה וכו.

בילדים קודמים ניסיתי להניק. זה לא הצליח מכמה סיבות, אבל במבט לאחור מבינה שההאכלה מבקבוק מאד עזרה לי כי ידעתי מתי הילד יאכל, כמה זמן זה לוקח ואיך להתארגן על זה. עדיין היה לי קשה אבל סביר.

עכשיו לקראת לידה בשבועות הקרובים ומתלבטת אם לנסות להניק. מצד אחד זה יותר בריא ונראה לי כדאי, כן רואה בזה ערך. מצד שני גם אם אצלח את המניעות האחרות שהיו פעמים קודמות - כל ההתנהלות מול זה נראית לי כמו הר. לשבת חצי שעה עם התינוק ואז חצי שעה אחרי שהוא מסיים להניק שוב? איך עושים את זה? מה אם צריך לצאת לפזר/לאסוף ילדים בדיוק כשהוא יונק? בקבוק זה הרבה יותר קצר אז פחות מפחיד, אבל גם כל התלבשות והתארגנות פיזית לוקחת לי המון זמן אז הנקה יותר מורכבת פה מאשר לקחת איתי בקבוק ומקסימום להאכיל בגן.

אם יש פה מישהי שהתמודדה עם הנושא ויש לה תובנות אשמח לשמוע 🙏

אצלי דווקא בגלל הקשב הנקה יותר עוזרתמולהבולה

פשוט מניקה לפי דרישה

או מ2 צדדים כל שעתיים וחצי שלוש

קשה לי להתארגן על בקבוקים

אבל הם יונקים כל כך מסודר?אנונימית בהו"ל

הרושם שקיבלתי מחברות זה שהיונקים פשוט גרים עליהן ואין אפשרות לסדר להם את הארוחות

אם זה מרווחים כמו שאת מתארת באמת יותר הגיוני להתארגן על זה. כמה זמן לוקחת ארוחה ממוצעת ליונק? 

ממש לא מסודר אמהלה הם באמת גרים עליי בהתחלהמולהבולה

אבל אחרי חודש חודשיים זה מתחיל להתאזן

הכל תלוי בתינוק מבחינת זמן הנקה,אצלי לא עובר את העשר דקות

אני מניקה לפי דרישהאיזמרגד1

זה היה לי יותר קל מלעקוב אחרי השעות, בטח בלילה...

אבל תכלס צריך לזכור שהקשיים של ההנקה זה בעיקר בהתחלה, בחודשיים ראשונים ואחרי זה ההנקה בדרך כלל נהיית קצרה וקלה וכיפית.

אז לחודשיים האלה, או לפחות לחודש הראשון הייתי מתארגנת- לובשת רק פיג'מות הנקה שמאוד קל להניק איתם, משתדלת שיהיה מי שיאסוף את הילדים במקומי - ממילא עדיף שאישה אחרי לידה לא תעשה את זה😅 ולפעמים שכן יוצאת החוצה לקנות בגדים שכמה שיותר נוח להניק איתם וסינר גדול שמכסה כדי שיהיה אפשר להניק בקלות בכל מקום.

בקיצור לכל דבר כמעט אפשר למצוא פיתרון, ואם זה מאמץ גדול מדי בקבוק זה דבר נהדר😅

זהו שאני אהיה המפזרת והאוספתאנונימית בהו"ל
בעלי יהיה איתי בערך שבועיים ואז זה רק אני מגנים שונים שחלקם רחוקים (20 דקות נסיעה ברכב) אז חייבת לדעת שאפשרי להתארגן על זה מבחינת זמנים. וכמובן צריכה שיסתדר עם הבגדים אין לי בגדי הנקה בכלל, מה זה כולל? מבחינת חולצות
לי הכי נוח להניקאיזמרגד1

אחרי פיג'מות כמובן😅 עם חולצה שמתחתיה גופיית ספגטי. ואז אני מרימה את החולצה ומושכת את הגופייה למטה וזה ממש נוח. ויש גם חולצות ייעודיות להנקה עם רוכסנים מהצדדים, אבל הם יקרות יחסית (יכול לעלות חופשי 250 לחולצה...)

ומבחינה נסיעות- אפשר או להעיר לפני, או לעצור בדרך ולהניק אם צריך

ואם תצליחי אולי למצוא נגיד לעוד שבוע מישהי שתאסוף אותם בתשלום? שייך?

אולי אני לא עוזרת בעצות להתנהלותטרכיאדה

את זה יעשו חכמות ממני.

אבל שווה לך ממש לקרוא לעומק על יתרונות ההנקה האדירים, לטווח הקצר וגם המאד ארוך.

על היתרונות של הנקה בלעדית (!) ללא שילוב תמ"ל עד גיל חצי שנה.

 

ומשהו שלא תקראי שלאחרונה נחשפתי אליו בהרצאה, שמעבר לכל היתרונות הבריאותיים של ההנקה,

היא מאד עוזרת גם לכל התחום של תפקודי פה, חיזוק שרירי לסת, מנח נכון של הלשון, מבנה השיניים ועוד ועוד.

 

בקיצור- זה אולי השקעה, בעיקר בעיקר בחודש חודשיים הראשונים (אחר כך בדרך כלל זה הרבה יותר קל מבקבוק)

אבל היתרונות לבריאות התינוק הם פשוט בלי יחס להשקעה.

 

אז נכון, שתינוקות גדלים נהדר עם בקבוק- אבל זה חייב להיות רק כשממש אין ברירה ובכלל לא כברירת מחדל 

(תמ"ל זה מזון מעובד, צריך לזכור את זה, הרבה הרבה פחות מתאים להתפתחות התינוק מחלב אם שפשוט נועד לו)

ולמה כתבתי את זה, למרות שכתבת שאת רק רוצה עצותטרכיאדה

איך להקל על ההנקה.

כי בעיני, כשמישהו מכיר בערך האדיר של המאמץ שלו, אז ההשקעה נעשית קלה יותר ונעימה יותר.

בעוד שכשאנחנו משקיעים במשהו שבכלל לא בטוחים ביתרונות שלו, אז הקושי מתעצם.

 

אני למשל מניקה בלעדית, והיום כשחזרתי לעבודה, גם שואבת, כיף לי לשאוב בעבודה (למרות שהתינוקת שלי היא היחידה 

בכל הקבוצה (8 תינוקות) שמקבלת מזון שאוב) כי אני יודעת שאני מעניקה לבת שלי את הדבר הכי הכי מבורך

והכי בריא - ממש לכל החיים. אז מה זה שאיבה של כמה דקות בעבודה- מול כל זה?

תודה לך! 🧡אנונימית בהו"ל
אני מקווה שבאמת זה יצליח
גם להניק אפשר בגן ואז את תראי

אם את נוסעת ברכב לאיסופים אז בכלל, אפשר להניק ברכב.

ללבוש מראש משהו נוח וזהו.

אם ברגל אז אפשר לעצור בדרך על ספסל או בגן

הבעיה שלי היאאנונימית בהו"ל
שאני נורא מסורבלת בהתלבשות והתארגנות אז מפחדת שלא אצליח להסתדר עם חולצה פתוחה+ תינוק+ סינר הנקה בתוך הרכב ועוד להוציא אותו מהכיסא ואז להחזיר. גם אין מקום ליד הכיסא תינוק אז זה להוציא ממש ולקחת למקום שלי ואז ללכת להחזיר. כל כך הרבה שלבים 
זה ממש אני הסיטואציה הזאת😅איזמרגד1
משימה עם מלא שלבים שמלחיצה אותי, והתינוק ביד מסרבל הכל😂 במקרים כאלה אני עושה לי רשימה🙈 בראש או ממש לכתוב מה אני עושה בכל שלב, ואיכשהו זה מרגיע אותי שהמשימה לא כבדה כל כך😅 
האמת שברכב אני מניקה בלי סינר כשהתינוק קטן.ואז את תראי

החולצה מסתירה הכל ולא רואים שום דבר.

לוקחת את התינוק קדימה, מניקה ומחזירה.

אולי אם תעשי לעצמך סדר בשלבים שאת צריכה לעשות, יהיה לך קל יותר?

בהתחלה זה באמת יותר מאתגרפה לקצת

כי ההנקות ארוכות ותכופות יותר


אני היום מניקה תינוק בן 4 חודשים

יצא לו לינוק ברכב ליד כל אחד מהגנים של הילדים ;), ובדרך לגנים, וברכב אחרי שסיימתי לפזר את כולם.


האמת שיותר מאתגר לי בבית כשכולם סביבי ןכל אחד דורש את שלו


לי מה שהכי הכי עזר זה שהיה לי רצון להצליח.

בלידות הקודמות זה לא היה לי חשוב

ומוסיפה בעקבות קריאת תגובותפה לקצת

אין לי בגדי הנקה כי לא הבנתי איך זה מסתדר עם חולצות בסיס.


יש לי את החולצות של היום יום ומרימה כשמניקה

אם אני באוטו אז לא מתכסה, אם במקום ציבורי אז עם סינר הנקה בעיקר כדי לכסות אותי מהצד כשאני מרימה את החולצה ורואים את המותן


הנקה אצלי מגיל חודשיים בערך לוקחת בין 12 ל14 דקות

לא נעים לי אבל התגובה שלי שונהחנוקה

אני גם עם הפרעת קשב.

הנקתי את כל הילדים עד עכשיו, ודי הרבה.

מאד אהבתי את זה, התחושה ממש טובה שאני עושה הכי טוב לתינוק וכו..

כל יתרונות ההנקה שכולן מביאות פה ובכל מקום

אני ממש מחסידות ההנקה.

מי שעשה לזה סטופ הוא בעלי, ועכשיו כשאני לא מניקה- אני מודה שהוא הכי צדק בעולם.

נכון, הנקה זה הדבר הכי בריא לתינוק. אבל המחיר שאני בתור מופרעת קשב משלמת על זה שאני לא מניקה גבוה פי כמה מכל אישה אחרת.

נהיה מצב שזה מה שאני עושה בחיים. להניק. כל היום סובב סביב זה.

כמובן זה גם תלוי תינוק- אחד הילדים שלי ינק כל פעם 40 דקות, אחרת ינקה 20 דקות ומגיל חודש 10 דקות- מובן שזה היה קל יותר

אבל נתח ענק במח שלי רק היה תפוס בחישובי הנקות. היה לי מקסימום, בתחזית הכי אופטימית, 40 דקות בין ארוחה לארוחה שבהם לא 'קיפלתי ציוד' מההנקה הקודמת ועוד לא התחלתי להרגיש שאני לא מתחילה שום דבר כי ממילא עוד רגע אני צריכה להניק..

אצלי יש גם הרבה קשיי הרדמות מהקשב, שזה אומר שגם לא הצלחתי לישון כלום בריבוע.

ועוד נתון אני לא יודעת אם רלוונטי לך כי לא דיברת עליו- הכדור שאני לוקחת, שמאד מאד מקל עלי- אסור בהנקה. שזה אומר שויתרתי על הקביים הכי משמעותיות שלי בשביל להניק.

ובשורה תחתונה- שווה לנסות. והנקה זה דבר מופלא, מי אני שאגיד אחרת. ולא אומר, זה צובט את הלב. 

אז אני חושבת ששווה לנסות גם אם זה רק בחדר לידה (קולסטרום זה לא משהו שיש תמל שמחליף אותו) וגם אם זה רק בביח (שאני ממילא עושה ביות מלא) וגם אם זה רק בשבועיים הראשונים- להניק כל עוד זה מתאפשר, בדגש על אפשרי ולא קורע...

 

אני לא יודעת אם יש לי קשבלב אוהבאחרונה

אבל גם לי זה ממש הפריע והיה לי קשה...

אני חייבת סדר בשעות ולדעת מראש מה עושה ואיך... והאי וודאות עם ההנקה מחרפנת...

המלצות לפסיכיאטרניק חדש2

מצוין שירשום לי כדורים נגד חרדות ויתאים מינון מדויק.

עדיף לא תל אביב או ירושלים.

אבל כל איזור אחר מרכז או דרום תופס

בבקשה מניסיון.

מתחילה במקביל טיפול cbt אבל חייבת עזרה ראשונה דחוף. אין לי חיים.

רק לגבי המינון המדוייק-מוריה

זה לא קורה בפעם אחת. זה יכול גם לקחת מעל שנה למצוא את המינון והסוגים המתאימים

וואי וואיניק חדש2
תתחילי מרופא משפחהמקקה
הם יודעים מצוין בדרך כלל
זרקה לי ציפרלקס בלי הרבה לחשובניק חדש2
וכשהיה התקף קשה קיבלתי לוריוואן.
זה טיפול מקובל ממה שאני יודעתהמקורית
וזה לא עזר?מקקה
לוריוואן עזר מאדניק חדש2

אבל אני מפחדת להתמכר.

ציפרלקס פחדתי לקחת בלי השגחה של פסיכיאטר כי זה כדור שמגביר קודם חרדה לפני שהוא מרגיע אותה.

ואני מרגישה שאני נמצאת במקום שאם החרדה תתגבר אני לא אהיה מסוגלת להחזיק את החיים יותר.

אני כבר בקצה.

לא חושבת שפסיכיאטר יתרום ללקיחת ציפרלקסמקקה

ציפרלקס לא גרם לי לשום תופעות לואי אם זה מעןדד.

אם זה מגביר לוקחים לוריואן בימים הראשונים. לא מתמכרים מזמן קצוב. תבקשי הדרכה מדוייקת כמה מותר

אוקיניק חדש2

אתקשר היום

בבוקר הפחדים נעלמים לי ואני כאילו בן אדם אחר.

זה הזיה.

זה דווקא נשמע לי נורמלימוריה

בלילה, בחושך הכל נראה מפחיד יותר.

לפעמים צריך פשוט להניח את המחשבות בצד, ולומר לעצמך שמחר בבוקר נטפל בזה..

לא זה לא בגדר השפוי לצעריניק חדש2

אני בחרדה. פשוטו כמשמעו.

לפעמים מתפתחת להתקף ממש.

זה קורה בלילות כי קרו לי דברים בלילות ותמיד בלילות אני לבד. אין לי עם מי להתייעץ.

ומשם הפחד שלי.

זה פחד מהפחד שארגיש כשיקרה משהו בלילה ואני לבד וחסרת אונים (שוב, מבוסס על מקרים שקרו. חלקם קרו כמה פעמים)

בעלי נסיך ככל שיהיה במהלך היום- בלילה אין אותו בכלל.

הוא רוצה. לא מצליח. וגם אם מצליח כבר טיפלתי באירוע (וטיפלתי אני מתכוונת להתקשרתי לאונליין/ הזמנתי אמבולנס באחת הפעמים/ ניקיתי הקאות שחזרו על עצמם/ וכן על זו הדרך)

קודם כל, גם בלילה יש עם מי לדבר.מוריה

יש את ערן ועוד עמותות.


וכן, גם הפחד מהפחד מגביר חרדה.

תנסי לקבל את החרדה. ואפשר לומר לעצמך, או לבקש מהבעל שיאמר לך שזה גל, וזה יחלוף. (אלא אם הדבר מלחיץ יותר, וכדאי לחשוב על משפטים אחרים שמרגיעים בזמני חרדה גדולים)


בריאות ושמחה.

תודה❤️ניק חדש2
ציפרלקס שינה לי את החייםמקקה

זה לא שאין התמודדות אבל היא ברמה אחרת לגמרי

ממליצה לך ממש להתגבר וכן לקחת

אם יהיו הרבה תופעות לואי אפשר להחליף

חבל על כל יום סבל

חיבוקים

ממה שקראתי פה בשרשוראחת מאיתנו🌹

זה נשמע שהחרדה היא ברמה גבוהה כל כך כל כך, שכן, הייתי ממליצה סתם ממקום חברי ללכת לרופאת משפחה ולהתחיל עם מה שיש (אבל!!! רק מי שאת סומכת עליה ויש ביניכן תקשורת טובה). את יודעת משהו? גם אם זה לא בדיוק המינון ולא בדיוק התרופה ה'בדיוקית', מרגע שאת מתחילה את הכדור הראשון - אחרי שבועיים יש הקלה מאוד מאוד משמעותית. וכמו שכתבו לך לוקחים כדורי הרגעה תומכים רק לשבועות הראשונים ומשתמשים רק למקרה הצורך שהחרדה עולה.

שנית, כתבת שאת לא יכולה יותר וכו'.

האם ניסית עוד דברים? מבינה ממש שזה יכול להיות צורך תרופתי אבל אף פעם לא ממליצים רק תרופה ושלום עלייך נפשי.

אם את בהריון או אחרי לידה אפשר לשאול את האחיות בקופ"ח שלך למי הן מפנות נשים בדיכאון אחרי לידה או סביב הריון, גם זה ליווי ממש מציל חיים, כי זה לא מספיק רק תרופה וזהו.

ממש מקווה שלא ייאשתי אותך

דעי לך שזה לא אשמתך!

והchat gpt גם עוזר לפעמים לדבר איתו באמצע הלילה כשאין עם מי, לשפוך לו הכל... יש גם התכתבות עם ערן בווטסאפ למצב שאת צריכה פתאום בלילה מישהו איתך.

מעודדת אותך לעשות כמה שיותר מהר דברים שיוציאו אותך משם, זה לא מקום להישאר בו!

תצליחי!

תחזקנה ידייך!

שתפלי אך ורק על שליחים טובים ורגישים אלייך!

ברוך השם הצלחנו להשיג תורניק חדש2

לפסיכיאטר בתל אביב שמו ד"ר יצחק בן ציון

כבר ביום ראשון הקרוב בע"ה

מקווה שיהיה מזור לנפשי באמת


וזה לא דיכאון אחרי לידה. הקטן בן 4.

מהמם בהצלחה... תשלבי עם זה טיפול רגשי?לב אוהב

כי זה בעיקר מה שחשוב...

המון הצלחה 🫶

וואו בהצלחה ממי!! שמחה לשמוע!!אחת מאיתנו🌹אחרונה
אני לצערי לא יכולה לעזור עם המלצהמצפה88
אבל בעיניי כדאי לפנות לפסיכיאטר ולא לרופא משפחה. פסיכיאטר עושה אבחנה מסודרת ויכול לרשום מגוון של תרופות (גם אם זה עבור חרדה, יש כמה תרופות לחרדה, לא רק ציפרלקס). לפי מה שתיארת בהמשך השרשור נשמע שעדיף מעקב מסודר, פסיכיאטר גם עוקב אתך על המינון וסוג הכדור וזמין לשנות אם צריך
זה לא כזה מדויקחנוקה

נכון שפסיכיאטר יכול לרשום עוד תרופות אבל בפועל א' ההמתנה נורא ארוכה

ב' הוא הרבה פחות זמין.

רופא משפחה נמצא יומיום או כמעט יומיום במרפאה ותמיד אפשר לתקשר איתו באפליקציה ולקבל מענה מיידי.

שירותי בריאות הנפש מאד משתדלים אבל תכלס המערכת הציבורית כורעת תחת העומס

וכשמשלמים 1500 לביקור לא רצים לשם כל שבוע (וגם בפרטי יש המתנה)

אז אם זה משהו קלאסי כמו חרדה או דכאון אז רופא משפחה, אם יש כזה רגיש וותיק (לא רופא שהתחיל אתמול)

אז הייתי לגמרי הולכת על זה

כשמשלמים לרופא פרטי זה לא כל ביקור בסכום הזה.מצפה88

יש אפשרות להגיע לפגישת עדכון או שעושים בשיחת טלפון עדכון של המינון. פגישה של ממש בתשלום זה אחת לכמה חודשים ואם התרופות עובדות טוב גם לא צריך אותה.

אפשר לנסות רופא משפחה אבל זה לא אותו דבר כמו ללכת לפסיכיאטר

נכון לכן אני מציעהחנוקה

ללכת לרופא משפחה. לקבל תרופת קו ראשון (ציפרלקס/לוטרל)

במקביל לקבוע תור לפסיכיאטר.

עד שיגיע התור- יכול להיותכ בר שיפור.

דיוקים, התאמות הוא יעשה על בסיס ידע שכבר יש

וחשוב להגיד, תרופות פסיכיאטריות זה תמיד קצת ניסוי ותעיה.. זה לא שלפסיכיאטר יש בדיקות מעבדה שעל סמך זה הוא ממליץ

מסכימהמצפה88
באזור השרוןדצק
ברעננה יש את לימור זולטוב , מקצועית ממש 
אבדוק תודהניק חדש2
לי רופאת משפחה המליצה מצויין והפסכיאטרית גםפלפלונת
המשיכה עם אותו הכדור. זה הציל אותי. מחפשת רופא קופח או פרטי?
מה שיהיה מהר יותרניק חדש2
מישהי מכירה ד"ר יצחק בן ציון?ניק חדש2
יש את ד'ר מרינה באריאל לאומית. מקבלת בעוד מקומותפלפלונת

אולי יעניין אותך