זה לא חייב להיות כך.
אתה לא חייב "לראות" או דווקא להסתכל היכן שזה נמצא. אם יש פח בשירותים, אתה לא צריך אף פעם לראות את זה. מן הסתם תרוקן בעצמה כשצריך.
גם לא חייבת לספר "כמה החליפה".. אני מניח שרבים כאן לא יודעים. לא איכפת להם כמה, וגם לה לא איכפת "לדווח"..
ואם כל הענין היה מתמצה בלומר, "היה לי דימום חזק", מניח שלא היה גורם לך בעיה כלשהי. וגם זו לא חייבת להיות אמירה תדירה.
אז כנראה "לא אמרו לך", כי זה לא דווקא דבר סטנדרטי.
כעת, מצד האמת, היה מקום פשוט ליידע את האשה. שאתה מעדיף לא לראות. ואם אפשר לאוורר את השירותים, ושכאשר זה לא משהו "חירום", אתה מעדיף לא לשמוע על תחבושות או כמויות...
לכאורה, יש בכך דבר טוב. ממש לטובתה. שלא תתגנה בעיניך.
אלא מה? שכנראה היא עלולה מאד להיפגע מזה..
אולי אצלה, זה נחשב לחלק מהתקשורת הקרובה, שהיא אומרת לך "הכל".... ודווקא בזמן כזה, שקשה "גם" לה, לפחות מוצאת דרך שיתוף...
אולי אם תעיר לה, תחשוב שהיא "מגעילה" אותך... וכו' וכו'.
על כן, אתה לא באמת צריך לשנות בראש שלך משהו. הראש שלך בסדר גמור.
פשוט כדאי לחמול עליה, ולראות אם אתה יכול לעשות לה את הטובה הזאת.
תשתדל, למשל, לדאוג לפח שאינך אמור לראות מה יש בו (ב"תירוץ טוב".. "קניתי פח חדש לשירותים, נסגר, לנוחותך"..).
תשתדל שיהיה שם משהו שמפיץ ריח טוב, ותדאג - לטובתך ולטובת כבודה בעיניך - לרסס לפני שאתה נושם שם אפילו נשימה ראשונה.
כשהיא מספרת לך על "כמות תחבושות" או דימום - תרגיל את עמך לדמיין שהיא מספרת על פציעה שנפצעה ביד, וכמה דם היה וכמה תחבושות היתה צריכה להחליף.. (סה"כ, גם זה סוג של "פציעה פנימית").
כך גם תנטרל את הבעיות הללו. גם לא תעליב אותה - וגם תהיה חסיד אמיתי. לא אומר מה שתיאורטית ראוי לומר, כדי לא לפגוע - ועם זה דואג שלא תתגנה בעיניך.
המאמץ הזה של הנתינה - עוד יקרב ביניכם נפשית....