בעולם הבא של העולם הזה שלי, הוא רחוק לי מאד.
הגוף והעולם מתמזגים. הגוף והנפש מים ושמן. העולם הוא אדם גדול, חלולים חלולים, חללים חללים ריקים. הרגליים שלי רק רוצות לרקוד. לעשות תנועות מוזרות וחופשית ולאפשר למוח לא לחשוב על כלום. בעולם הבא של העולם הזה שלי אני אהיה חופש. פרפר דרור כזה שיכול לעשות מה שהוא רק רוצה.
הגוף והנפש. והנשמה. מה יהיה על הנשמה.
אנשים הולכים ולומדים ושרים וכועסים ופוחדים, עוברים חיים שלמים בלי לחיות. בלי תכלית. הנשמה אין לה סוף. אין לה סוף. הגוף מוגבל, אפשר לצייר אותו ולמסגר אותו במסגרת עבה ושחורה. לך לצייר נשמה. חהחהחה.
לפעמים להביט במחשבה נותן לך מראה לנשמה, מה מעסיק אותך. אה. מה מעסיק אותך יא
בהמה. גוף ונפש. רפש. חלולים חלולים.
חלול הכל פה.
האדמה רטובה וריקה, דמעות מרטיבות אותה, אולי עוד שנה או שנתיים או בעולם הבא של העולם הזה שלי יגדל שם עץ שחלמתי עליו, הרי הרצון הוא הבסיס לקיום התודעה והתודעה היא הבסיס לקיום המציאות, והמציאות יכולה להיות טובה. מאד מאד טובה.
הגוף ונשמה, ככה נוצרנו.
העולם הוא אדם גדול, שמכיל חללים של שפע אינסופי, הגוף מכיל תודעה שיכולה להפתח לקבלת השפע הזה.
שמן ומים. איכשהו זה תמיד יזכיר לי את חנוכה. וחנוכה איכשהו תמיד יזכיר לי את "אחרי הכל את שיר", ו"אחרי הכל את שיר" תמיד יזכיר לי את הפעם הזאת שחיכית לך מלא זמן והשפתיים היו יבשות וסדוקות ואדומות, ולא הגעת. ולא בכיתי. ושרפו לי העיניים, וששרפו לי העיניים תמיד יזכיר לי את הלילות הארוכים עם אריק באוזניות ואערק בכוס פלסטיק ירוקה שנשארה לי מהגן, עדיין. והכוס תזכיר לי תה של מעון, שהוא מגעיל תכלס. אבל יש לו ריח של חורף ובית. וחורף ובית עושים לי להזכר בעולם הבא של העולם הזה שלי.
ואני מדליקה נר ומפזרת ריח לבנדר, ומכבה את האור ואותי, ומקווה לעולם הבא של גן עדן, אני לא מאמינה בגיהנום יותר. שבעתי כאב. אני מאמינה בעולם הבא של אור ואהבה ואמונה, עולם של נפש ונשמה מוארות, וגוף שלם בעולם שלם, וחללים של שפע שזורם כמו בטבע, כי זה הטבע.
ואותך איתי.
הגוף והעולם מתמזגים. הגוף והנפש מים ושמן. העולם הוא אדם גדול, חלולים חלולים, חללים חללים ריקים. הרגליים שלי רק רוצות לרקוד. לעשות תנועות מוזרות וחופשית ולאפשר למוח לא לחשוב על כלום. בעולם הבא של העולם הזה שלי אני אהיה חופש. פרפר דרור כזה שיכול לעשות מה שהוא רק רוצה.
הגוף והנפש. והנשמה. מה יהיה על הנשמה.
אנשים הולכים ולומדים ושרים וכועסים ופוחדים, עוברים חיים שלמים בלי לחיות. בלי תכלית. הנשמה אין לה סוף. אין לה סוף. הגוף מוגבל, אפשר לצייר אותו ולמסגר אותו במסגרת עבה ושחורה. לך לצייר נשמה. חהחהחה.
לפעמים להביט במחשבה נותן לך מראה לנשמה, מה מעסיק אותך. אה. מה מעסיק אותך יא
בהמה. גוף ונפש. רפש. חלולים חלולים.
חלול הכל פה.
האדמה רטובה וריקה, דמעות מרטיבות אותה, אולי עוד שנה או שנתיים או בעולם הבא של העולם הזה שלי יגדל שם עץ שחלמתי עליו, הרי הרצון הוא הבסיס לקיום התודעה והתודעה היא הבסיס לקיום המציאות, והמציאות יכולה להיות טובה. מאד מאד טובה.
הגוף ונשמה, ככה נוצרנו.
העולם הוא אדם גדול, שמכיל חללים של שפע אינסופי, הגוף מכיל תודעה שיכולה להפתח לקבלת השפע הזה.
שמן ומים. איכשהו זה תמיד יזכיר לי את חנוכה. וחנוכה איכשהו תמיד יזכיר לי את "אחרי הכל את שיר", ו"אחרי הכל את שיר" תמיד יזכיר לי את הפעם הזאת שחיכית לך מלא זמן והשפתיים היו יבשות וסדוקות ואדומות, ולא הגעת. ולא בכיתי. ושרפו לי העיניים, וששרפו לי העיניים תמיד יזכיר לי את הלילות הארוכים עם אריק באוזניות ואערק בכוס פלסטיק ירוקה שנשארה לי מהגן, עדיין. והכוס תזכיר לי תה של מעון, שהוא מגעיל תכלס. אבל יש לו ריח של חורף ובית. וחורף ובית עושים לי להזכר בעולם הבא של העולם הזה שלי.
ואני מדליקה נר ומפזרת ריח לבנדר, ומכבה את האור ואותי, ומקווה לעולם הבא של גן עדן, אני לא מאמינה בגיהנום יותר. שבעתי כאב. אני מאמינה בעולם הבא של אור ואהבה ואמונה, עולם של נפש ונשמה מוארות, וגוף שלם בעולם שלם, וחללים של שפע שזורם כמו בטבע, כי זה הטבע.
ואותך איתי.