אשרייך אחותי

לא כל כך קשה לי למרות שבשבט שלי רק אני וחברה שלי לובשות שלושתרבע וחצאית עוברת ברך ושמירת נגיעה וכזה, כאילו הם אחלה בנות באמת אבל על זה הם פחות מקפידות...

אני כזו שבעיקרון כבר מזמן שמתי פס על מה אנשים חושבים עלי

אבל תמיד יש את המצב הזה שבאלך העלות את החצאית כמה סנטימטרים

או לפתוח עוד כפתור בחולצה(שכבר כפתור אחד פתוח...)

וזה בא לי הרבה פעמים  הקושי הזה במיוחד כשאני נימצאת במקומות שאף אחד לא רואה אותי (או שככה אני חושבת..)

ואז כביכול יש לי פיתוי להשתחרר (אני יודעת שזה שונה ממה שהרבה בשבילהם זה הקושי- לחץ סביבתי)

ואני גם הייתי עושה את זה (בחדר, בבית, במקומות שקטים וכו)

אבל אז גיליתי שאין מקום כזה שאף אחד לא רואה אותך ויוצא לי לדעת על אנשים שראו אותי בצורה לא בסדר בכלל

(שכנות, בנים.... בעיקר בנים אני חושבת)

וזה גרם לי להבין שאני אמורה גם במקומות כאלו לשמור על צניעות

וזה אולי הקושי המרכזי שלי, כי ביית אני אמורה להיות משוחררת ופתאום אני צריכה יותר לשמור...

נראהלי שבמקומות שכיביכול עם פחות אנשים אני יותר מחפפת..

וזה רע..

אמאלהה אליפותת

זה קשה מידי. אני כזאת שממש מכבדת בנות צנועות. אני יודעת כמה זה קשה ואני יודעת כמה הם נלחמות על זה(ואולי לא, אולי זה בא להם בקלות) אבל כשזה מגיע אליי- סתופ! עד לפה! זהו. נגמר. לא בישבילי. זה ניראה לי כאילו ממש מטורף להחליף את הבגדים שלי לחצאיות מקסי וחולצות ארוכות. קשה- ומידי. אבל באמת שאני מעריכה, את לא יודעת כמה את הבנות עם הלבוש הצנוע הזה, נשמות טהורות.

אני מסתקלת עליהם ואומרת 'בא לי גםםם' אבל זה ניראה לי מטורף , מוזר ואזוי.

היא ניראת בישבילי יותר מידי

את לא סתם אחת שמוותרת לעצמך ואם את במסלול הזה כבר שלוש שנים.. וואו.. אין לי מה להגיד..את באמת אלופה!

ובקשר לחצאיות מקסי, לא דיברתי רק על מקסי, אלה על חצאית שמכסה את הברך.. אצלי זה לא קרוב, ה' ירחם עליי..

אבל אני רוצה שינויייי אמלאה אין לי כוח כבר. אני יודעת כמה זה דפוקק אבל זה נשמע לי רחוק מידייייייי (השינוי)

בקיצור- החיים קשים.

אפילו גם יחסית זולים..
אה וכמובן צנועים

קיצור זה גם תלוי מה הסיגנון הלבוש שלך יותר...

בעיקרון זה מגיל 14

אמאלה כתבת כול כך יפה.

נגעת בי מאוד.

שינית לי חשיבה בן רגע!

חזקק ואמיתי כול כך.

אוי כמה שאת צודקת. ככה אני ממש אבל ממש מרגישה בזמן האחרון - "אני מרגישה שמשהו בצניעות נותן לך הרגשה של נסיכה, שבאמת הגוף שלנו זה דבר חשוב שלא מגיע לכל פרכך ברחוב לראות אותו!"

ושוב- את באמת מיוחדת!!

תודה לך.

את מושלמת אני אומרת לך!

אני מתה עלייך

מרוקאית😁 ואלגיראית מהצד של אמא

חח

את כלכך צודקת

לבנים יש רצון להסתכל ולבנות יש רצון להבליט

את צודקת.

טובהה

אני קוראת את זה ואני פשוט מסכימה עם כול מילה. כאילו את ממש כתבת פשוט מושלם, אזוי כמה שזה נכון, כמה שזה אמיתי, אני שומעת משהו שהוא לא חיצוני אלה פנימי, נימי ועמוק. לא רק - 'ככה כתוב בהלכה ככה עושים' זה לא לכולם קל להקשיב ככה בפשטות מהציווי. כתבת עמוק וחזקקק

ווואו!!

אני לא חושבת שלמישהי זה בא בקלות..

זה קשה ברמוות ונראהלי שגם בנות ש''ככה מגיל קטן'' או התרגלו'' ישאלו את עצמן מתישהו למה..

שמעתי משהו לא מזמן שדי עזר לי: 

שבגלל האהבה לקב''ה אפשר להתלבש יותר צנוע.. פשוט כי אני אוהבת אותו ואני יודעת שהוא ישמח בטירווף אם אני אלבש יותר צנוע.. (אני לא ממש ברמה הזו אבל העיקרון הזה עוזר לי..)

עוד משהו זה פשוט ללמוד, לברר, לשאול הכלל

(ממליצה מאוד מאוד על הספר ''הי הרב'' של הרב יוני לביא.. אהבתי שהוא מעלה את השאלות כמו שהן.. ) 

ב''הצלחה לך

לא הבנתי..

היום לא ממש. פשוט התרגלתי ומבחינתי ללכת עם בגדים ארוכים זה הכי נורמלי...

כי דווקא זה שאני הולכת עם מקסי (מכיתה ד - ה בערך אני הולכת רק עם מקסי מבחירתי) וזה כלכך שונה מהן עוזר לי לשמור על עצמי. אני מתחברת אל בנות פחות דוסיות אבל בגלל שזה ניגוד זה כאילו אומר 'אני בקטע הזה ממש לא חושבת כמוכן' וזה עוזר!

מכירות את הסיפורים שיהודים התחזקו והתקרבו לתורה ומצוות בשואה? אני ממש לא משווה אבל התופעה מאוד דומה.

ת׳אמת שלא כזה קשה לי..  אני רגילה מגיל קטן ואני הולכת עם חצאית עד הברך וחולצה עד המרפק לא יותר מזה..

אני שמה חצאיות שלושת רבעי רחבות וברור שמכסה מרפק ופתח צוואר- מבחינתי זה לא שאלה.

אפילו כשאני מציירת, אני מציירת בנות בלבוש צנוע ככה זה הכי יפה בעיניי.

אף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה, להפך אני חושבת שבנות שמתלוננות שמורות מחפשות להעיר להן על חצאית יכולות מאוד בקלות לסתום כל פתח להערה וזו רק בעיה שלהן.

מה שיותר מטריד אותי שאין לי הרבה בגדים וכמעט אין בסגנון שאני אוהבת (שברור שהוא צנוע)

יש לי המון תלונות בנושא, אבל כן, אין לי בעיה עם צניעות, יש לי בעיה קשה למצוא בגדים.

לא ממש קשה.  כאילו- מגיל קטן אני עם לבוש צנוע, ובכיתה א הייתי רק עם עוד שתיים שלוש חברות עם בגדים צנועים (מכל הכיתה)...לא היה קשה...אני גאה בזה! שנה שעברה שעליתי לכיתה ז' התחלתי ללכת עם חצאיות יותר ארוכות כי רציתי...וזהו בערך

אם את צריכה עזרה בפרטייי

אני רוצה לומר לכן שאתן אלופות!!!

חזקות אתן..

עבר עריכה על ידי אין קדוש כה' בתאריך י"ט בכסלו תשפ"א 21:23

היה לי יחסית קל ואז רציתי להאריך והיה לי קשה (להאריך) כי "מה יחשבו עלי" ומקובעות. ממש עזר לי להבין את המצווה ואת הסיבה ובאמת להתחבר אליה (צאו מזה שזה בגלל הבנים!! פתאום קלטתי שחצי כיתה שלי חושבת שזה ככה, זה הכי לא שבעולם וככה יהיה לכם הרבה יותר קשה. באמת ממליצה לכם לחקור את זה.)

תלוי בזמנים..

כשהולכים לקניות אז יותר ובכללי יש את הימים שיותר קשה..

אחרי שהבנתי את המצווה והתחברתי אליה היה לי הרבה הרבה יותר קל וטוב וכיף!

ב"ה יש לי מצפון ממש חזק בקטע הזה ואני באמת ב"ה רוב רוב הזמן מצליחה.

מרגישה הכי אצילה ומכובדת שאני צנועה ואשריכם בנות ישראל שאתם רוצות להתחזק, זה קשה אבל זה הדבר הכי אצילי ומספק שיש!! בעז"ה שתזכו ונזכה כולנו לחיות את כל חיינו בצניעות וביראת שמיים.

זה תלוי למשל בחצאית אז רק חצאית קצרה אבל כל היום הערות וזה..

 אבל אני גם לא מסוגלת חצאית שעוברת ממש תברך רק בברך.. אז מקסי בכלל לא אז בעניין הזה ממש קשה לי

מזה באלי להקפיד יותר אבל אני לא מסוגלת.. אוף
גם למשל בשרוול אז  כאילו למה ארוךך? מה הבעיה בקצת יותר קצר??

לא יקרה כלום...

וגם יש שמלות צמודות אבל אלא מסכימים לי ללבוש אותם אבל ביג דיל מה יקרה???

אוףף חייבת עצות ועזרה בזה...

מדהים.

הקושי האמיתי בצניעות (אצלי לפחות) זה ההתנהגות והמהות. הכל מושתת על זה.

לגמרי התחברתי.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...