עכשיו עומד מול עצמי, כל כך ריק, כל כך מואס התקוות ההבדל הקודמות..
מנסה מנסה מנסה מנסה...
אבל, למיטב ידיעתי יש תקופת זמן לפני שאני אמור להיות בה על פני כדור החיים האנושיים, ולא נראה שהעניינים מובילים לאנשהו.
שאני אקח אחריות? מי אני..חתיכת אפס..
ובכלל- אני עצלן ואין לי שום כח לקום. אולי כי כבר התייאשתי מרוב שניסיתי להיות אני, וזה פשוט לא הלך..
נמשיך להתגלגל בעולם,
בלי תוכן או משמעות. מאסתי במשמעויות מלאכותיות והחיצוניות האלה.
מי ייתן ורק אצא מהבית ואפגוש מישהו שיאהב עד אין קץ, שיחבק ויהיה אצלו מקום לכל כולי, בלי שום הקטנה או צמצום שלי. מי ייתן...
זהו, עכשיו אני ריק לגמרי.