אין על חיילי צה"ל!
תודה שאתם שומרים עלינו, תודה שאתם דואגים לנו!
אני מעריכה אתכם על זה שנפצעתם בשביל שאני אוכל להמשיך בשגרת יומי הרגילה,
אני מעריצה אתכם על המסירות נפש,
אני אוהבת אתכם כי אתם אחים שלי שדואגים לי,

ועצוב לי.
עצוב לי על כל חייל שנפצע, על כל חייל שמת, על כל אחד שמסר את נפשו.
עצוב לי ששנה לאחר הפגיעה כבר לא זוכרים מי אתם- ומה הועלתם לעם,
עצוב לי ששוכחים שאתם גיבורים- גם אנשים חיים הם גיבורים!
עצוב לי על כל החוויות הקשות שספגתם.
ועצוב לי על הבירוקרטיה במדינה הזו- שמקשה עליכם לקבל את מה שמגיע לכם.
עצוב לי על כל אדם שנפגע רק בגלל הוא יהודי.
עצוב לי שכואב לכם!

כואב לי גם!
 

שאני רואה חייל אני פשוט רוצה להתחיל לבכות, ללכת לחבק. 

כלכך מעריכה אותם. גם את החיילות וגם את החיילים.

(גם העלתי על זה שרשור בעבר.)

לפצועים יש את 'המלחמה שאחרי המלחמה', 

תקופות שיקום, ניתוחים והרבה פגיעות שנשארות לכל החיים.

זה יום חשוב מאוד, תודה שהעלית

שנזכה להוקיר אותם באמת.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....