אני רוצה להיות טהורה
אבל מתי שאני מתחילה את התהליך הזה השכל מורד ואומר לא, את לא טהורה, ואת לא תהיי טהורה. את מורדת. זה מה שאת. ואז את מורדת ואז את ככ רוצה להיות טהורה ושוב זה חוזר ושוב ושוב ושוב
ואיך זה שמישהו אומר לי את המילה הקטנה ביותר שפוגעת ככ
ואיך זה שכול שנייה מכל דבר הכי קטן יש לי מצב רוח שונה לחלוטין ואני אף פעם לא מצליחה לגשר
ככ קשה לגשר בין עצמך לעצמך
ככ קשה לגשר בין החלק בי ששקט, שמסתתר שבוטח לפעמים, שמחייך לעיתים ושומע שירי דכיאון לבין החלק שבי שעף על עצמו ולא מפסיק להגיד הומור שחור שרוקד באמצע הטיילת כשאין אף אחד
ככ קשה לגשר בין הרצינות לצחוק בין הפגיעות לזחיחות
אני אומרת שאף אחד לא יודע מי אני באמת כי בעצם גם אני לא יודעת מי אני באמת
אני יודעת מי אני כשאני במוד של טיפוס הרים ומדבר וציורים בצבעי שמן ושירים של בילי אייליש, אני יודעת מי אני כשאני במוד של ללכת בלילה ולהשים שירי פופ מזעזעים ולרקוד שאף אחד לא רואה ולהשים בתמונת פרופיל במייל איזה משפט שיורד על אנשים, ואני יודעת מי אני כשאני במוד של לקרוא ספר להתכרבל במיטה ולהעלם, ואני יודעת מי אני כשאני במוד של אופיטימיות וציור וריקוד ולעצב את החדר מחדש ולשמוע את כל הסגנונות שיש לי בטלפון ולאהוב כל אחד מהם. ואני יודעת מי אני כשאני במוד של לשנוא את ההורים שלי, את המורות שלי, את המציאות שלי, את החברות שלי וחיפוש של משפטי דיכאון להשים בכל מקום ולשקוע במרה שחורה
אבל מי אני? כולל כולי?
אה, ודרך אגב, אני ממש אודה לכמה מודים אם הם יעלמו לי מהחיים. תודה.