בימי השבעה הגיע מח"ט גבעתי לנחם את משפחת קינן בשילה, לאחר שבנם אביהוא, לוחם סיירת גבעתי, נהרג מאש מחבל, והוא בן 22.

בקול שקט סיפר המח"ט למשה וחנה קינן על הפעולה:

המח"ט השפיל מבט ושתק. "השלטון הרקוב בישראל מעדיף לא להחריב בתים של מחבלים, אבל ביתי חרב. בני אהובי איננו". סיכם קינן
בחסות העלטה הקיפו לוחמי הסיירת את בית הוריו של המחבל, שם הסתתר על פי מידע מודיעיני.

"הוא בבית?", שאלו הלוחמים את בני המשפחה שטענו שבנם לא נמצא ואין להם מושג היכן הוא. החיילים לא האמינו לדבריהם, המידע המודיעיני על כך שהמחבל נמצא בבית היה ודאי. הלוחמים החליטו לפרוץ פנימה. הם עברו מחדר לחדר.
 
בחדר האחרון מאחורי קיר גבס הסתתר המחבל. אביהוא פרץ ראשון. המחבל ירה מאחורי הקיר לכל הכיוונים. ממכת האש נהרג אביהו ונפצעו חמישה לוחמים נוספים, בניהם מפקד הסיירת.

"הדם של אחמד יקר יותר לצה"ל מדמו של בני" אמר משה קינן למח"ט.

קינן שאל את המח"ט: האם לא היה פשוט יותר לקחת את אביו של המחבל, ולהורות לו להתלוות אל החיילים? שיבקש מבנו שיסגיר את עצמו? הרי ברור שלו התלווה האב לחיילים, בנו לא היה פותח באש. האם לא היה נכון יותר להזמין D-9 ולהרוס את הבית? או להפציץ מהאוויר, ואז דמו של בני היה נחסך?

המח"ט השפיל מבט ושתק. "השלטון הרקוב בישראל מעדיף לא להחריב בתים של מחבלים, אבל ביתי חרב. בני אהובי איננו". סיכם קינן.

קינן הוא רק מקרה אחד. חיילים רבים שילמו בחייהם על השלטון האומללות.

בשבוע של גירוש עמונה הועברו כ-250 מיליון שקל לידי אש"פ וחמאס. בחודש האחרון העבירו אולמרט ופרץ נשק לכוח 17 שבראשו עומד המחבל המבוקש על ידי ישראל, מוחמד דמרה.
 
קרוב לוודאי שבזמן כלשהו כאשר האדמה תבער, הציבור יתקומם ולשלטון העשירון לא תהיה ברירה אלא לייצר שוב שקט כדי להמשיך לשלוט וישלח חייל אל מול המחבל דמרה. יש סיכוי סביר שאותו חייל יהיה מהמחנה הכתום. יש סיכוי סביר שהוא בתמימותו (או בטיפשותו) יחשוב ויאמין שנשלח למשימה לאומית, להגן על מדינת ישראל מפני מרצח ולהרוג מבוקש.

רבניו יגידו לו שנשלח למשימה "קדושה". שהצבא "קדוש" והפקודה "קדושה". הם יתעלמו מהשאלה המרה: מי חימש את המרצח יום קודם לכן? מי נתן לו נשק ביד, ממנו עלול להיפגע החייל הכתום?

שני בניו של אולמרט, כידוע, סרבנים. הוא לא מסכן אותם כאשר הוא קובע ומעביר נשק ותחמושת למבוקשים. בניו אינם בשר התותחים של פקודות פתיחה באש אומללות המסכנות את חיי החיילים.
מי שנשלח מול האש הם בשר תותחים מהמחנה הכתום וההתנחלויות.

זו לא "טעות" של השלטון. כאשר חוזרים ומתחננים אל ראשי השלטון שישנו כיוון כי זה מביא לשפיכות דמים, הם לא יוכלו להיתמם או להסתתר מאחורי "טעינו". כאשר המציאות טופחת שוב ושוב על חזיונות השווא, הם לא יכולים לומר "טעינו". שתי העמדות מוצגות וידועות, והם בבחירה חופשית בוחרים ברע.

אם יצליח השלטון לייצר הפסקת אש, הוא ינצל אותה כדי לגרש את משפחתו של החייל הכתום מהבית.
 
למי שלא מאמין תזכורת מדברי עוזי דיין:
    
"אם לא נחזיר את ההרתעה, לא נוכל לבצע את ההפרדות. הפעילות הצבאית צריכה לשרת את המטרה המדינית- בטחונית הישראלית, הפרדות יזומה מהפלשתינים. אם לא נחזיר את ההרתעה ולא ניתן תשובה ביטחונית לירי הקאסמים, לא נוכל לבצע את ההפרדות ביהודה ושומרון. זו צריכה להיות המטרה האסטרטגית של מבצע "גשמי קיץ" ובהמשך של החורף שאחריו, החזרת תכנית ההפרדות היזומה, המכונה "התכנסות" לפסי ביצוע ריאלים".

מי שחושב שבעקבות ענני העשן והדם מצפון ומדרום השלטון התפקח, טועה ומטעה. הנה כמה דוגמאות ממעלליו, בימים האחרונים, של השלטון העכור ושלוחיו שחורי המדים:

אריאל גרונר מיצהר נעצר במעצר מנהלי (ממש כמו במשטרים אפלים). נערה בת 15 מיצהר נחטפה מביתה בידי שוטרי יס"מ כדי להיחקר אודות פרשיה מהשנה שעברה. לתושבי מאחז "סנה יעקב" שליד הר ברכה, חולקו צווי גירוש בידי שוטרים וחיילים.

עדויות מתאי המעצר מספרות על התעללות: על עצור שנקשר למיטה באזיקים ונאלץ לעשות את צרכיו על עצמו ועל עיניים נפוחות ממכות.
 

האם לא הגיע הזמן להפסיק את המשחק? האם לא הגיע הזמן שהחייל הכתום יודיע שכל עוד נשק וכסף מועבר למרצחים על ידי השלטון, אנחנו שוברים את הכלים ולא משחקים?
הגיהינום יימשך, אלא אם כן ייעשה שינוי ייסודי. השלטון העכור ימשיך לחלק נשק ותחמושת למרצחים מטעמים "הומניטאריים", ואז ישלח את טובי בנינו כבשר תותחים אל מול האש שהוא עצמו ייצר. אולי יהיו הפוגות באש ואותם ינצל השלטון לגירוש יהודים, אחרי שיסביר ש"לא ייתכן שאלפי חיילים יגנו על ההתנחלויות". למרות שהחיילים נמצאים שם מפני שהשלטון העביר נשק לכפריים סביב ההתנחלויות, והחיילים אינם אלא תירוץ דמגוגי שנועד בסופו של יום לגרש את המתיישבים.

משהו כאן רקוב מהשורש.
 
האם לא הגיע הזמן להפסיק את המשחק? האם לא הגיע הזמן שהחייל הכתום יודיע שכל עוד נשק וכסף מועבר למרצחים על ידי השלטון, אנחנו שוברים את הכלים ולא משחקים? שכל עוד גירוש יהודים עומד על הפרק, אנחנו לא משחקים? שכל עוד חיי המחבלים יקרים יותר מבשר בנינו, אנחנו בחוץ?
 
אם ישתנו כללי המשחק והמוסר יחזור להוביל, נהיה הראשונים להתייצב מול האש.