בשבת נחגוג כולנו את ראש השנה לחסידות יט בכסליו.
בשנים האחורנות היום הזה הפך להיות נחלת הכלל, מופעי צמאה וים של ספרים מבוארים על החסידות הפיצו את מעינות החסידות החוצה ועשו אותה לנגישה עבור כולם.
בטוחה שיש רבות מבנות הפורום שיש להן מה לשתף אותנו
בקשר לנקודות שהחסידות האירה בהן. מוזמנות לשתף!
אני אתחיל-
חסידות האירה אצלי את הנקודה של תכלית הבריאה- נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
הקב"ה רצה דירה. מקום שמרגישים בו הכי בנח. מקום שאתה בדיוק אתה ללא מסכות וגינונים. והמקום שבו הוא רצה את הדירה הזאת הוא דוקא בתחתונים. במקום הכי נמוך לכאורה, מקום שמצד עצמו הכי לא ראוי להיות לו בית. ובשביל זה הוא קודם כל היה צריך ליצור מערכת שלמה של עליונים ותחתונים. מעין שרשרת של עולמות שבהם הוא מתגלה בהדרגתיות מהרמה הגבוהה ביותר של הגילוי עד לרמה הנמוכה ביותר. המקום בו ה' מתגלה ברמה הכי מצומצמת שלו, במקום בו יכולה להיות נתינת מקום למציאות שסוברת שהעולם קיים מעצמו כי אלוקות זה לא משהו מוחשי, זה בדיוק העולם שלנו. ובעולם הזה עם כל החושך שבו הוא רוצה שנעשה לו ארמון. ולמה? אין לזה הסבר. ככה הוא בדיוק נתאווה. ועל תאווה כידוע לא שואלים שאלות.
וזהו. לכן אנחנו כאן. עם כל כך הרבה העלמות והסתרים, וקשיים על כל צעד ושעל. אם זה היה יותר קל זה כבר לא היה "תחתונים". ובשביל זה בדיוק הוא נתן לנו תורה ומצוות-אלו כלי העבודה שלנו. כל מצוה שאנחנו מקיימים נעשית בדבר גשמי ומזככת אותו. הופכת אותו ראוי להיות חלק מהדירה. העבודה היא משותפת. כל היהודים שהיו כאן במשך כל הדורות הכשירו את חלקם בעולם ואנחנו היום מכשירים את חלקנו. אנחנו כבר ממש ממש קרובים לסוף. ביום שזה יקרה והמשיח יגיע, ה' יוכל להתגלות כאן ולהרגיש הכי בבית בעולם.
אני מרגישה שהחשיבה הזאת נותנת משמעות עמוקה לעשיה שלנו הרבה יותר מאשר הסתכלות נקודתית של- הליכה בפרוזדור על מנת להכנס לטרקלין. כשהעיסוק הוא רק בזה שעל כל מצוה שאנחנו עושים, נקבל שכר בסוף למעלה, אנחנו נשארים ממוקדים בעצמנו ולא בתכלית של העולם כולו. אנחנו הרבה פעמים נשארים סביב עצמנו ולא חושבים על מה שיוצא לקב"ה מכל המערך הזה. אותי באופן אישי הנקודה הזו האירה. מה איתך??
בשנים האחורנות היום הזה הפך להיות נחלת הכלל, מופעי צמאה וים של ספרים מבוארים על החסידות הפיצו את מעינות החסידות החוצה ועשו אותה לנגישה עבור כולם.
בטוחה שיש רבות מבנות הפורום שיש להן מה לשתף אותנו
בקשר לנקודות שהחסידות האירה בהן. מוזמנות לשתף!
אני אתחיל-
חסידות האירה אצלי את הנקודה של תכלית הבריאה- נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
הקב"ה רצה דירה. מקום שמרגישים בו הכי בנח. מקום שאתה בדיוק אתה ללא מסכות וגינונים. והמקום שבו הוא רצה את הדירה הזאת הוא דוקא בתחתונים. במקום הכי נמוך לכאורה, מקום שמצד עצמו הכי לא ראוי להיות לו בית. ובשביל זה הוא קודם כל היה צריך ליצור מערכת שלמה של עליונים ותחתונים. מעין שרשרת של עולמות שבהם הוא מתגלה בהדרגתיות מהרמה הגבוהה ביותר של הגילוי עד לרמה הנמוכה ביותר. המקום בו ה' מתגלה ברמה הכי מצומצמת שלו, במקום בו יכולה להיות נתינת מקום למציאות שסוברת שהעולם קיים מעצמו כי אלוקות זה לא משהו מוחשי, זה בדיוק העולם שלנו. ובעולם הזה עם כל החושך שבו הוא רוצה שנעשה לו ארמון. ולמה? אין לזה הסבר. ככה הוא בדיוק נתאווה. ועל תאווה כידוע לא שואלים שאלות.
וזהו. לכן אנחנו כאן. עם כל כך הרבה העלמות והסתרים, וקשיים על כל צעד ושעל. אם זה היה יותר קל זה כבר לא היה "תחתונים". ובשביל זה בדיוק הוא נתן לנו תורה ומצוות-אלו כלי העבודה שלנו. כל מצוה שאנחנו מקיימים נעשית בדבר גשמי ומזככת אותו. הופכת אותו ראוי להיות חלק מהדירה. העבודה היא משותפת. כל היהודים שהיו כאן במשך כל הדורות הכשירו את חלקם בעולם ואנחנו היום מכשירים את חלקנו. אנחנו כבר ממש ממש קרובים לסוף. ביום שזה יקרה והמשיח יגיע, ה' יוכל להתגלות כאן ולהרגיש הכי בבית בעולם.
אני מרגישה שהחשיבה הזאת נותנת משמעות עמוקה לעשיה שלנו הרבה יותר מאשר הסתכלות נקודתית של- הליכה בפרוזדור על מנת להכנס לטרקלין. כשהעיסוק הוא רק בזה שעל כל מצוה שאנחנו עושים, נקבל שכר בסוף למעלה, אנחנו נשארים ממוקדים בעצמנו ולא בתכלית של העולם כולו. אנחנו הרבה פעמים נשארים סביב עצמנו ולא חושבים על מה שיוצא לקב"ה מכל המערך הזה. אותי באופן אישי הנקודה הזו האירה. מה איתך??
️
) ומצד שני אני סובלת מהאיסטיניסטיות
(סובלת מהבית של עצמי, בעצם... מזל שיש לנו יחידת הורים, ששם אני שומרת על הניקיון ויש לי מקום של שפיות...)