עם כאלה מחשבות מי צריך אויבים, ואני חשבתי מי צריך אויבים בכלל, באופן כללי, הכל פה מעוך בזמן האחרון, שאלו אותי למה אני נראית כמו שאני נראית, ומה זה הטלפון הזה ובגדים האלה והשיער הזה
אני לא יודעת כלום. מעלי יש ירח לבן מלוכלך ועגול, והירח הזה נמצא מעל ראשיי כל האנשים שאני אוהבת, והוא היה מעלי בכל הזמנים המאושרים והמלאי שיניים מחוייכות. אני מחפשת כוכב. היא בוכה.
אחר כך היא אומרת, עם כאלה חיים, מי צריך גהנום, ואני חשבתי בקול שהיא מגזימה ומה זה הדיבור הזה ושדי שתסתום כבר. ולא שמתי לב שאמרתי את זה בקול, היא המשיכה לבכות, לא היה לי כח להגיב.
איכשהו בסוף את תמיד תצטרכי להיות החזקה, זאת שנשארת אחרי כולם ומנגבת דמעות כמו שטיפה אקראית של הבית בסוף יום.
כל הכוכבים ברחו לי.
אני רוצה לב
כות.
כותבת מילים של מה. מילים שך מה. סתם מילים.
אנשים בוכים, חיים מעוכים, מציאות מראה לנפש. מי שאני זה מה שאני מקבלת.
איך מיישרים לב מעוך?!
- לקראת נישואין וזוגיות