לקראת סוף השנה המורה הודיעה שהיא נותנת עבודה בחשבון.
"עבודה בחשבון?" נבהלתי, "למה דווקא חשבון? אני לא אוהבת חשבון! אם היית נותנת עבודה בספרות הייתי הרבה יותר מאושרת. למה חשבון?"
"כי אני המורה לחשבון – ולא לספרות" היא הזכירה לי.
"היא צודקת", לחשה לי לוטם שישבה לידי.
"את תמיד מצדיקה את המורים!" כעסתי עליה, גם בלחש, ובלב התחלתי להתגעגע לאביטל, המורה לספרות. היא, לפחות, לא נותנת עבודות בחשבון.
"בהצלחה!" אמרה לי המורה לחשבון והושיטה לי דף מודפס עם מליון תרגילים. "מליון" אמרתי? אם לא מליון – אז אלף בטח. אלף תרגילים. איך אלף תרגילים? הרי יש פה מליון! מליון תרגילים יש פה! אווווווווף!!