אני נושאה כבר כמה שנים ברוך השם הכל בסדר, חוץ מדבר אחד שקשה לי,
שבעלי קשור בצורה מיוחדת לאמא שלו, אמא שלו כל עולמו, אומנם הוא בעל
טוב עוזר תומך קובע עיתים לתורה, ירא שמיים אמתי, אבל העניין עם האמא
ממש מוגזם, כמעט כל בוקר וכל ערב הם משוחחים המון וזה מפריע לי.הסברתי
לו שזה קשה שזה בצורה מוגזמת והוא בשלו, בבקשה תנו רעיונות איך למעט
את השחות הארוכות שזה לפעמים לוקח שעה ביום, תודה לעונים.(כאמור כתבתי עבור מישהי)
ומה שייך "זה הגיוני"... אנשים צריכים להתרגל שלא כולם אותו דבר.
אני זוכר שלפני שנים, חבר - שאח"כ גם נהיה אדם מפורסם למדי -סיפר לי בחיוך ובהנאה איך אשתו חייבת לנהל כל יום שיחות טלפוניות ארוכות עם האמא שלה. לא הפריע לו בכהו-זה. זוג לתפארת.
ושאת לא מסוגלת גם עם בעלך לדבר שעה..
זה בסדר. יש כאלה.
אבל לומר שהסטנדרט הזה, שבא מאופייך האישי, הוא דווקא ה"הגיוני", זה לא נכון. על זה אמרתי שצריך להתרגל שלא כולם אותו דבר. על ה"חמש-עשר דקות ביום", שהיה נשמע מדברייך כאילו זה ההגיוני-האובייקטיבי..
[לא דובר על שלש שעות ביום, גם בנידון שכאן. שעה אחת. "הגיוני".... לפחות לגבי חלק מהאנשים]
את לא "בטלפון", אחרים כן.
אין כל בעיה לא עם זה ולא עם זה.
הבעיה נוצרת רק אם אנחנו קובעים שמה שאנחנו עושים, בדברים כגון דא שהם אינדיבידואליים, זה ה"הגיוני".
אל זה התייחסתי.
לגבי אם מגיע על חשבון משהו אחר, זה נכון. גם אני אמרתי שהכל בהנחה שזה באמת לא על חשבון דברים חשובים ביניהם.
אבל עם זה, שיחה עם ההורים, זה משהו חשוב בעצמו. כלומר, לא כל דבר אחר - לאו דווקא "ביניהם" - הוא קודם בסדר העדיפויות.
זה מצד לומר שבת שלום לפני שבת.
וגם איזשהו "דדליין" שלפחות פעם בשבוע, קבוע, דיברו..
מנהג מאד מקובל, גם בהרבה משפחות, גם מעבר לתחום המשפחה לעיתים.
זה לומר שלום לפני שבת. יש בזה משהו (שבת גם לא זמן שיכולים לדבר טלפונית).
וגם זו נקודת זמן מאד בולטת. כלומר, לא עבר שבוע בלי שיחה..
אבל נכון שזו לא מצוה מהתורה בדווקא אז. תלוי באנשים. דומני שלהורים זו הרגשה מאד טובה כשמתקשרים אפילו בקצרה לומר שבת שלום.. ולא על חשבון שיחות ארוכות יותר בזמן שבאמת יותר נינוח.
קראתי. ממש צחקתי. עצום..
זה בדיוק הענין - כשמשהו טוב ביסודו הופך למטלה מעקה שצריך לסמן עליה "וי", מאימת המנהג או הבקרה המשפחתית...
כמובן, אני לא דיברתי על הקצנה כזו..
ברור שזה מה שמפריע לה - יש כאן קנאה כנראה.
ואם באמת היחס לאשתו היה פחות חשוב בעיניו מהיחס לאימו, והרי אשתו במידה רבה "תלויה בו" וביחס שלו, אז זה היה משהו אחר.
אבל לפי מה שהיא מתארת, שהוא "בעל טוב" וכו' - לא בטוח שזה באמת מסיבה אובייקטיבית.
לפעמים יש גם מידה לא טובה שנקראת קנאה... גם "קנאת חינם". ואם זה כך - אז מי שצריכה לעבוד על עצמה זו היא, ולא לעבוד עליו שיפסיק את היחס המעולה הזה לאימו.
אשר על כן, צריך לשקול ביושר. מה הענין כאן.. יש משהו שהוא משדר שהאשה פחות חשובה לו, שהיא מרגישה שהיא לא כ"F יקרה כמו האמא.... או שזו פשוט קנאה ללא סיבה אמיתית. זה משנה את דרך העבודה על כך.
אני דווקא נזהרתי בהודעה הזו - ואמרתי שמה שכתבה המגיבה החשובה שלפני - זו שאלה..
ופירטתי, שאכן תלוי מה הענין. האם זה בגלל ש"היחס לאשתו פחות חשוב בעיניו מהיחס לאימו" - שאז זה משהו אחד, או שלא, אלא שהיא סתם "מקנאה"...
ציינתי ששתי האפשרויות יכולת להיות - ודרך העבודה עליהן שונה.
אם זה בגלל שבאמת אובייקטיבית יש כאן בעיה ביחס כלפיה, והתחושה מחריפה כשהיא
משווה מול היחס לאמא, זה ענין אחד.
אבל... לפעמים יש גם קנאה לא בגלל זה. ואז צריך לעבוד על מידת הקנאה, לחשוב איך עושים את זה - ולא על הבעל שישמח פחות את אימו (הרי על יחסים בין הכלה לשוויגר - יש הרבה בדיחות יהודיות...).
הדוגמאות שהבאת, הן אכן של מציאות קצת אחרת. אם אשה מרגישה שבקביעות "מסנן" שיחות שלה (מול יחס שונה לאמא..); עונה לאימו תוך זמן של שניהם (ולא באופן חריג, אלא כאילו "על חשבון" ובאריכות); מתייעץ (בקביעות. כי פעמים יכול להיות דבר כזה) עם אימו לפני אשתו וכד'.. - אז זה באמת לא נעים. ועל דברים כאלה, צרך לדבר. לשקף את התחושה (לא "להתנפל", כי זה יביא אותו לעמדת התגוננות ולא יצא מזה הרבה) - ולבקש לשנות.
את אומרת בעצמך, ש"אינך אומרת שזו המציאות פה"... כך שנשארנו עם אותה שאלה. האם זה מנתוני אובייקטיביים או בא מחמת קנאה סתם (אגב, גם אצל חברות יכול להיות כך. צריך תמיד לבדוק האם באמת מדובר במשהו אובייקטיבי או מידה סובייקטיבית שצריכה עבודה. כי עם כל ההוקרה האמיתית למה שכתבה "נגמרו לי השמות", אני באתי לחדד שלפעמים יש מציאות שבאמת נוצרת קנאה סובייקטיבית. לא עם סיבה ממשית. ואז העבודה צריכה להיות מופנית בעיקר לשם).
וכמו שפתחתי, מה שכתבת בסוף זה העיקר. לא להילחם בכך שמדבר שעה ביום עם אמא שלו. זה מצוין.
אבל בהחלט יש מקום לדבר ולתאם, איך זה לא "במקום" מה שבן האיש לאשתו. גם מבחינת סדר היום הטכני. גם מבחינה נפשית.
גם אני נוטה להאמין כך.
התייחסתי למקרה הספציפי כאן, שמסגנון ההודעה הפותחת שלו, היה נשמע באופן מאד חד שמה שמפרע לכותבת זה פשוט שהאמא יותר מידי חשובה לבעלה, מדבר איתה כל יום שעה, ואיך גורמים שלא... אף מילה לא על משהו לא טוב שקורה לה בגלל זה באופן אובייקטיבי (וגם כאן - זה רק לפי מה שכתבה. אולי יש דברים שלא כתבה.. אינני יודע).
בעיקר במילים האלה:
"ז"א, לעבור משפה של תלונה או האשמה או "מחנות" שזה "או אני או אמא שלך" וכדומה,
למצב של בירור הצרכים וחשיבה זוגית *יחד* מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהם יקרו. הצרכים של שנינו.
ואז רק בזה מתרכזים - במה כן,
ברגש שלך,
בצורך שלך,
וכמובן גם בשלו.
אם תרגישי שלא משנה מה, את מקום ראשון אצלו - מאמינה שתוכלי להרפות מהמקום שבוחן את התנהלותו מול אימו, ולשניכם ייטב וכמובן גם לזוגיות. אבל זו בהחלט עבודה זוגית (וגם אישית)."
הדגשתי את המקומות בהם הכיוון אכן צריך להיות מימוש הצרכים גם שלה וגם שלו,
וכמובן לראות איך *שניהם* ממלאים את הצורך הזה בלי שאחד ירגיש ש"דורכים" עליו או על הצורךשלו.
לא היא על הצורך שלה להרגיש מקום ראשון, ולא הוא על הצורך שלו לדבר עם אימו היקרה...
וגם כתבתי שזו גם עבודה זוגית וגם אישית (שלה, שלו, כמובן שתלוי במקרה, והרבה פעמים זה של שניהם יחד אבל גם לחוד.
- ולגבי עניין ה"בעל טוב" שציינה הפותחת - יכול מאוד להיות שזה מבטא את האדם והאיש הכללי שהוא, אבל על הנקודה הזו שהיא מרגישה ש"אימו היא כל עולמו" - משמע היא עומדת במקום אולי פחות ממנה אם היא כל עולמו, אין לפותחת היקרה שלמות. וזה לא סותר שיהיה בעל טוב ועדיין היא תרגיש חוסר שלמות בזה, זה עוד חידוד נוסף שאכן ראוי שייעשה כדי ששניהם ירגישו טוב ושלם בקשר שלהם.
- ואם זו קנאה ללא סיבה אמיתית כפי שכתבת - אז בהחלט יש מקום גם לעבודה אישית של השואלת היקרה,
אבל לא רק אולי. עדיין האיש יכול וצריך לתת לאשתו להרגיש ש*אין לה סיבה אמיתית* לקנא. וכאשר היא תרגיש את זה, באמת, ובעוצמה - יכוללהיות שהיא בעצמה תראה שאין סיבה...
ז"א, גם אם אכן זה כך במציאות,
שדר של האיש שהוא אוהב אותה והיא חשובה לו ומקום ראשון אצלו *אפילו עוד יותר*, בעוד מילים, בעוד מחוות, בעוד תשומת לב ויחס אישי, בעוד שפות אהבה וכו' - כל אלו יכולים ממילא לגרום לאשתו להרגיש כך. ואת השאר אם זה עדיין לא מספיק - אכן עבודה אישית זו לא מילה גסה חלילה 
כל הכבוד.
שעה ביום שיחות עם האמא.. מדוע עינה צרה בו?
את אומרת שהוא "בעל טוב, עוזר, תומך, קובע עיתים לתורה"... כלומר, השיחות איתה לא על חשבון שיחות איתך.
אז מה איכפת לך?! סתם קנאה?...
לדעתי, צריכה להתבייש בכך.
מוטב, לדעתי, שתחשבי איך למעט את "קנאתך" הזו - מאשר איך למעט לו את המצוה הזו, "כבד את אביך ואת אימך", שבזכותה יאריך ימים - וכך ממילא גם יהיה לו בכללי יותר זמן עבורך....
ואולי "תרגיל מחשבתי" לטווח ארוך... יעברו שנים.. הילדים שרואים את אבא מדבר כל יום שעה עם אמא - ינהגו בו באותה מידה בנישואיהם.. ולגבי האמא, הם יבינו שבעיניה זו לא הנהגה טובה - אז ישתדלו לא "להטריד" אותה בשיחת יותר מידי.... מה תאמר במקרה כזה?..
ציינתי מפורש, שהכל בהנחה שזה לא על חשבון זמן של שיחות איתה.
בוודאי לא כשמכינה ארוחה טובה - ובמקום זה פתאום שעה שיחה עם האמא... נכון, צודקת. לא על זה דיברתי.
כשבאמת "אין זמן" לשעה שיחה בגלל סיבות כאלה, אז זה משהו אחד. אבל לא תמיד השאלה אם ש זמן או לא היא אובייקטיבית. צריך לבדוק ביושר. להביא בחשבון, שלדבר עם אימו, זו מטלה חשובה מאד מאד. לא פחות משטיפת כלים...
ולגבי קנאה סתם... תראי, כשאשה כותבת שמה שמפריע לה זה שהוא "קשור בצורה מוגזמת" לאמא שלו.. "משוחחים המון".. "איך למעט את השיחות".. - ולא מזכירה במילה אחת שזה על חשבון שיחות איתה או על חשבון היחס אליה (אדרבה, אני שמעתי מדבריה שלא כך. אולי זו טעות ובעצם "נגמרו לי השמות" "שמעה" טוב יותר - יתכן. אבל ציינתי על סמך איזו תחושה כתבתי, כך שהיא יכולה לראות האם מה שהגבתי רלוונטי לגביה, או שיש דברים אחרים שמפריעים שם), יש בזה משהו מקומם.
זה מה שמפריע לך? שהוא בן כזה טוב?
אז כאשר ה"עצה" שהיא מבקשת זה פשוט איך להוריד את השיחות משעה ביום, ה"קונטרה" לכך, היא שבמידת הקנאה הזו צריך להתבייש, ולא לחשוב שזה משהו מעולה שצריך רק לראות איך מבצעים אותו...
אם אשה אומרת שהיא מרגישה קושי - זה ענין אחד. מרגישה קנאה וחשה לא טוב עם זה - אז אף אחד לא יענה לה "תתביישי".... אבל כשאינה רואה שמץ בעיה אצלה - אלא פשוט איך מוציאים אותו מהשיחות האלה.. אז צריך להעמיד מראה, שאם - אם - זה באמת בא מקנאה, אז הבעיה אינה אצלו.... זאת הנקודה.
כמובן, אח"כ אפשר גם לתת עצות מחזקות, כמו שאת מציעה, איך יוצאים מקנאה כזו. יכולה גם לבקש עזרה מבעלה. אבל קודם כל, להכיר שבמקרה שאכן זו "קנאת חינם" נטו, העבודה היא עבודה עצמית בראש וראשונה.
ובוודאי שהרצון של אשה להרגיש ראשונה אצל בעלה - הוא אמיתי ומצוין. לא סותר. אדרבה, היחלצות מקנאה לא במקומה - רק עוזרת לכך.
וכך בערך היא אמרה, אחרי שקראתי הפנמתי מעט, דברתי עם הרב שלנו,
היא סדר לי את הראש, עכשיו הכל בסדר וגם לכם תודה, היו פה כמה שהבינו
אותי, תודה בכל אופן לכולם.
[מן הסתם חשבה שאני למשל לא "הבנתי" אותה... אבל זה לא בדיוק כך.
חשבתי שבלי הודעות גם מהסוג הזה, שינערו אותה קצת, היא גם לא תעשה משהו עם עצמה בענין הזה, רק תחשוב איך לסדר לבעלה את העניינים אחרת. כנראה גם לא היתה מגיעה אל הרב..
אבל בוודאי שהרצון להרגיש "הכי חשובה" אצל בעלה, הוא רצון חיובי. אחרי שמזקקים אותו מכל שמץ קנאת-חנם, ומסתכלים בעין טובה והערכה על כיבוד אם של הבעל, אפשר גם לחשוב איך לגרום להרגשה, אצלה ואצל בעלה, שבאמת היא הראשונה אצלו.. ללא כל עיסוק ב"השוואות"]
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
יש למישהו?
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
