ומה שייך "זה הגיוני"... אנשים צריכים להתרגל שלא כולם אותו דבר.

אני זוכר שלפני שנים, חבר - שאח"כ גם נהיה אדם מפורסם למדי -סיפר לי בחיוך ובהנאה איך אשתו חייבת לנהל כל יום שיחות טלפוניות ארוכות עם האמא שלה. לא הפריע לו בכהו-זה. זוג לתפארת.

ושאת לא מסוגלת גם עם בעלך לדבר שעה..

זה בסדר. יש כאלה.

אבל לומר שהסטנדרט הזה, שבא מאופייך האישי, הוא דווקא ה"הגיוני", זה לא נכון. על זה אמרתי שצריך להתרגל שלא כולם אותו דבר. על ה"חמש-עשר דקות ביום", שהיה נשמע מדברייך כאילו זה ההגיוני-האובייקטיבי..

[לא דובר על שלש שעות ביום, גם בנידון  שכאן. שעה אחת. "הגיוני".... לפחות לגבי חלק מהאנשים]

את לא "בטלפון", אחרים כן.

אין כל בעיה לא עם זה ולא עם זה.

הבעיה נוצרת רק אם אנחנו קובעים שמה שאנחנו עושים, בדברים כגון דא שהם אינדיבידואליים, זה ה"הגיוני".

אל זה התייחסתי.

לגבי אם מגיע על חשבון משהו אחר, זה נכון. גם אני אמרתי שהכל בהנחה שזה באמת לא על חשבון דברים חשובים ביניהם.

אבל עם זה, שיחה עם ההורים, זה משהו חשוב בעצמו. כלומר, לא כל דבר אחר - לאו דווקא "ביניהם" - הוא קודם בסדר העדיפויות.

זה מצד לומר שבת שלום לפני שבת.

וגם איזשהו "דדליין" שלפחות פעם בשבוע, קבוע, דיברו..

מנהג מאד מקובל, גם בהרבה משפחות, גם מעבר לתחום המשפחה לעיתים.

זה לומר שלום לפני שבת. יש בזה משהו (שבת גם לא זמן שיכולים לדבר טלפונית).

וגם זו נקודת זמן מאד בולטת. כלומר, לא עבר שבוע בלי שיחה..

אבל נכון שזו לא מצוה מהתורה בדווקא אז. תלוי באנשים. דומני שלהורים זו הרגשה מאד טובה כשמתקשרים אפילו בקצרה לומר שבת שלום..  ולא על חשבון שיחות ארוכות יותר בזמן שבאמת יותר נינוח.

קראתי. ממש צחקתי. עצום..

זה בדיוק הענין - כשמשהו טוב ביסודו הופך למטלה מעקה שצריך לסמן עליה "וי", מאימת המנהג או הבקרה המשפחתית...

כמובן, אני לא דיברתי על הקצנה כזו..

ברור שזה מה שמפריע לה - יש כאן קנאה כנראה.

ואם באמת היחס לאשתו היה פחות חשוב בעיניו מהיחס לאימו, והרי אשתו במידה רבה "תלויה בו" וביחס שלו, אז זה היה משהו אחר.

אבל לפי מה שהיא מתארת, שהוא "בעל טוב" וכו' - לא בטוח שזה באמת מסיבה אובייקטיבית.

לפעמים יש גם מידה לא טובה שנקראת קנאה... גם "קנאת חינם". ואם זה כך - אז מי שצריכה לעבוד על עצמה זו היא, ולא לעבוד עליו שיפסיק את היחס המעולה הזה לאימו.

אשר על כן, צריך לשקול ביושר. מה הענין כאן.. יש משהו שהוא משדר שהאשה פחות חשובה לו, שהיא מרגישה שהיא לא כ"F יקרה כמו האמא.... או שזו פשוט קנאה ללא סיבה אמיתית. זה משנה את דרך העבודה על כך.

אני דווקא נזהרתי בהודעה הזו - ואמרתי שמה שכתבה המגיבה החשובה שלפני - זו שאלה..

ופירטתי, שאכן תלוי מה הענין. האם זה בגלל ש"היחס לאשתו פחות חשוב בעיניו מהיחס לאימו" - שאז זה משהו אחד, או שלא, אלא שהיא סתם "מקנאה"... 

ציינתי ששתי האפשרויות יכולת להיות - ודרך העבודה עליהן שונה.

אם זה בגלל שבאמת אובייקטיבית יש כאן בעיה ביחס כלפיה, והתחושה מחריפה כשהיא

משווה מול היחס לאמא, זה ענין אחד.

אבל... לפעמים יש גם קנאה לא בגלל זה. ואז צריך לעבוד על מידת הקנאה, לחשוב איך עושים את זה - ולא על הבעל שישמח פחות את אימו (הרי על יחסים בין הכלה לשוויגר - יש הרבה בדיחות יהודיות...).

הדוגמאות שהבאת, הן אכן של מציאות קצת אחרת. אם אשה מרגישה שבקביעות "מסנן" שיחות שלה (מול יחס שונה לאמא..); עונה  לאימו תוך זמן של שניהם (ולא באופן חריג, אלא כאילו "על חשבון" ובאריכות); מתייעץ (בקביעות. כי פעמים יכול להיות דבר כזה) עם אימו לפני אשתו וכד'.. - אז זה באמת לא נעים. ועל דברים כאלה, צרך לדבר. לשקף את התחושה (לא "להתנפל", כי זה יביא אותו לעמדת התגוננות ולא יצא מזה הרבה) - ולבקש לשנות.

את אומרת בעצמך, ש"אינך אומרת שזו המציאות פה"... כך שנשארנו עם אותה שאלה. האם זה מנתוני אובייקטיביים או בא מחמת קנאה סתם (אגב, גם אצל חברות יכול להיות כך. צריך תמיד לבדוק האם באמת מדובר במשהו אובייקטיבי או מידה סובייקטיבית שצריכה עבודה. כי עם כל ההוקרה האמיתית למה שכתבה "נגמרו לי השמות", אני באתי לחדד שלפעמים יש מציאות שבאמת נוצרת קנאה סובייקטיבית. לא עם סיבה ממשית. ואז העבודה צריכה להיות מופנית בעיקר לשם).

וכמו שפתחתי, מה שכתבת בסוף זה העיקר. לא להילחם בכך שמדבר שעה ביום עם אמא שלו. זה מצוין.

אבל בהחלט יש מקום לדבר ולתאם, איך זה לא "במקום" מה שבן האיש לאשתו. גם מבחינת סדר היום הטכני. גם מבחינה נפשית.

גם אני נוטה להאמין כך.

התייחסתי למקרה הספציפי כאן, שמסגנון ההודעה הפותחת שלו, היה נשמע באופן מאד חד שמה שמפרע לכותבת זה פשוט שהאמא יותר מידי חשובה לבעלה, מדבר איתה כל יום שעה, ואיך גורמים שלא...  אף מילה לא על משהו לא טוב שקורה לה בגלל זה באופן אובייקטיבי (וגם כאן - זה רק לפי מה שכתבה. אולי יש דברים שלא כתבה.. אינני יודע).

בעיקר במילים האלה:

"ז"א, לעבור משפה של תלונה או האשמה או "מחנות" שזה "או אני או אמא שלך" וכדומה,
למצב של בירור הצרכים וחשיבה זוגית *יחד* מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהם יקרו. הצרכים של שנינו.
ואז רק בזה מתרכזים - במה כן,
ברגש שלך,
בצורך שלך,
וכמובן גם בשלו.

אם תרגישי שלא משנה מה, את מקום ראשון אצלו - מאמינה שתוכלי להרפות מהמקום שבוחן את התנהלותו מול אימו, ולשניכם ייטב וכמובן גם לזוגיות. אבל זו בהחלט עבודה זוגית (וגם אישית)."

הדגשתי את המקומות בהם הכיוון אכן צריך להיות מימוש הצרכים גם שלה וגם שלו,

וכמובן לראות איך *שניהם* ממלאים את הצורך הזה בלי שאחד ירגיש ש"דורכים" עליו או על הצורךשלו.

לא היא על הצורך שלה להרגיש מקום ראשון, ולא הוא על הצורך שלו לדבר עם אימו היקרה...

וגם כתבתי שזו גם עבודה זוגית וגם אישית (שלה, שלו, כמובן שתלוי במקרה, והרבה פעמים זה של שניהם יחד אבל גם לחוד.

- ולגבי עניין ה"בעל טוב" שציינה הפותחת - יכול מאוד להיות שזה מבטא את האדם והאיש הכללי שהוא, אבל על הנקודה הזו שהיא מרגישה ש"אימו היא כל עולמו" - משמע היא עומדת במקום אולי פחות ממנה אם היא כל עולמו, אין לפותחת היקרה שלמות. וזה לא סותר שיהיה בעל טוב ועדיין היא תרגיש חוסר שלמות בזה, זה עוד חידוד נוסף שאכן ראוי שייעשה כדי ששניהם ירגישו טוב ושלם בקשר שלהם.

- ואם זו קנאה ללא סיבה אמיתית כפי שכתבת - אז בהחלט יש מקום גם לעבודה אישית של השואלת היקרה,

אבל לא רק אולי. עדיין האיש יכול וצריך לתת לאשתו להרגיש ש*אין לה סיבה אמיתית* לקנא. וכאשר היא תרגיש את זה, באמת, ובעוצמה - יכוללהיות שהיא בעצמה תראה שאין סיבה...

ז"א, גם אם אכן זה כך במציאות,

שדר של האיש שהוא אוהב אותה והיא חשובה לו ומקום ראשון אצלו *אפילו עוד יותר*, בעוד מילים, בעוד מחוות, בעוד תשומת לב ויחס אישי, בעוד שפות אהבה וכו' - כל אלו יכולים ממילא לגרום לאשתו להרגיש כך. ואת השאר אם זה עדיין לא מספיק - אכן עבודה אישית זו לא מילה גסה חלילה

כל הכבוד.

שעה ביום שיחות עם האמא.. מדוע עינה צרה בו?

את אומרת שהוא "בעל טוב, עוזר, תומך, קובע עיתים לתורה"... כלומר, השיחות איתה לא על חשבון שיחות איתך.

אז מה איכפת לך?! סתם קנאה?...

לדעתי, צריכה להתבייש בכך.

מוטב, לדעתי, שתחשבי איך למעט את "קנאתך" הזו - מאשר איך למעט לו את המצוה הזו, "כבד את אביך ואת אימך", שבזכותה יאריך ימים - וכך ממילא גם יהיה לו בכללי יותר זמן עבורך....

ואולי "תרגיל מחשבתי" לטווח ארוך... יעברו שנים.. הילדים שרואים את אבא מדבר כל יום שעה עם אמא - ינהגו בו באותה מידה בנישואיהם..  ולגבי האמא, הם יבינו שבעיניה זו לא הנהגה טובה - אז ישתדלו לא "להטריד" אותה בשיחת יותר מידי.... מה תאמר במקרה כזה?..

ציינתי מפורש, שהכל בהנחה שזה לא על חשבון זמן של שיחות איתה.

בוודאי לא כשמכינה ארוחה טובה - ובמקום זה פתאום שעה שיחה עם האמא... נכון, צודקת. לא על זה דיברתי.

כשבאמת "אין זמן" לשעה שיחה בגלל סיבות כאלה, אז זה משהו אחד. אבל לא תמיד השאלה אם ש זמן או לא היא אובייקטיבית. צריך לבדוק ביושר. להביא בחשבון, שלדבר עם אימו, זו מטלה חשובה מאד מאד. לא פחות משטיפת כלים...

ולגבי קנאה סתם... תראי, כשאשה כותבת שמה שמפריע לה זה שהוא "קשור בצורה מוגזמת" לאמא שלו.. "משוחחים המון".. "איך למעט את השיחות".. - ולא מזכירה במילה אחת שזה על חשבון שיחות איתה או על חשבון היחס אליה (אדרבה, אני שמעתי מדבריה שלא כך. אולי זו טעות ובעצם "נגמרו לי השמות" "שמעה" טוב יותר - יתכן. אבל ציינתי על סמך איזו תחושה כתבתי, כך שהיא יכולה לראות האם מה שהגבתי רלוונטי לגביה, או שיש דברים אחרים שמפריעים שם), יש בזה משהו מקומם.

זה מה שמפריע לך? שהוא בן כזה טוב? 

אז כאשר ה"עצה" שהיא מבקשת זה פשוט איך להוריד את השיחות משעה ביום, ה"קונטרה" לכך, היא שבמידת הקנאה הזו צריך להתבייש, ולא לחשוב שזה משהו מעולה שצריך רק לראות איך מבצעים אותו...

אם אשה אומרת שהיא מרגישה קושי - זה ענין אחד. מרגישה קנאה וחשה לא טוב עם זה - אז אף אחד לא יענה לה "תתביישי".... אבל כשאינה רואה שמץ בעיה אצלה - אלא פשוט איך מוציאים אותו מהשיחות האלה.. אז צריך להעמיד מראה, שאם - אם - זה באמת בא מקנאה, אז הבעיה אינה אצלו.... זאת הנקודה.

כמובן, אח"כ אפשר גם לתת עצות מחזקות, כמו שאת מציעה, איך יוצאים מקנאה כזו. יכולה גם לבקש עזרה מבעלה. אבל קודם כל, להכיר שבמקרה שאכן זו "קנאת חינם" נטו, העבודה היא עבודה עצמית בראש וראשונה.

ובוודאי שהרצון של אשה להרגיש ראשונה אצל בעלה - הוא אמיתי ומצוין. לא סותר. אדרבה, היחלצות מקנאה לא במקומה - רק עוזרת לכך.

וכך בערך היא אמרה, אחרי שקראתי הפנמתי מעט, דברתי עם הרב שלנו,

היא סדר לי את הראש, עכשיו הכל בסדר וגם לכם תודה, היו פה כמה שהבינו

אותי, תודה בכל אופן לכולם.

[מן הסתם חשבה שאני למשל לא "הבנתי" אותה... אבל זה לא בדיוק כך.

חשבתי שבלי הודעות גם מהסוג הזה, שינערו אותה קצת, היא גם לא תעשה משהו עם עצמה בענין הזה, רק תחשוב איך לסדר לבעלה את העניינים אחרת. כנראה גם לא היתה מגיעה אל הרב..

אבל בוודאי שהרצון להרגיש "הכי חשובה" אצל בעלה, הוא רצון חיובי. אחרי שמזקקים אותו מכל שמץ קנאת-חנם, ומסתכלים בעין טובה והערכה על כיבוד אם של הבעל, אפשר גם לחשוב איך לגרום להרגשה, אצלה ואצל בעלה, שבאמת היא הראשונה אצלו.. ללא כל עיסוק ב"השוואות"]

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם