ציינת שכתובתך היא "ארץ ישראל הקדושה"
הארץ לא תהיה קדושה אם ישתו בה לשוכרה ויעשנו
זו תהיה ארץ של כת חנפים וביריונים
ולא נשמע לי ששום דבר ממה שהזמנת אנשים להשתתף בו הוא מדהים
חוץ אולי מהנפילה הנוראה לתחתית הבור שתהיה לכנופיא כזו

הי הי הי

אני יכולה לשאוןל אותך האים אתה שותה?

ואם כן למה?

זו עדיין דמוקרטיה.
וגם אני יכול - לחנך, להבהיר מה אני חושב ומה שאני בטוח בו, ולהטיח בפנים של מי שאני רוצה את מה שאני חושב - בלי להתחנחן ובלי להתחנף לאף אחד.

יש מספיק שעושים את זה במקומך....

וחוץ מזה שאלולי היא פשוט לא התבטעה נכון פה

זה לא דבר מדהימים לשתות לעשן 

זה דבר נורא

אבל רצינו לפתוח קבוצה לאנשים כאלו לטיפים וכאלו דברים

לא קשור בכלל למה שאמרת ולתגובה שלך

אולי אחד כמוני היה יכול לעצור את הסחף.
מובן שייתכן גם שאני טועה.

אני חשבתי שעל דברים כאלו פותחים קבוצות גמילה.

לא קבוצות עידוד.

לדעת 99% מהפוסקים, עישון הוא איסור דאורייתא, בגלל "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".

(לדעת הרב מרדכי הלפרין, אולי זה אפילו בגלל "לא תרצח")

עצוב שאנשים מקפידים מאוד אפילו על מצוות דרבנן, אבל לא מקיימים חלק מהמצוות דאורייתא...

ציץ אליעזר ט"ו ל"ט: "באשר על כן נלענ"ד שיש מקום נרחב לאסור את העישון על פי ההלכה, וביחוד להורות בזה איסור - מנע, היינו למנוע עישון אצל אלה שעדיין לא התמכרו להרגל זה של העישון שאז קשה כבר הפרישה ומזיקה ג"כל לפעמים לעצביו וכדומה וזקוק למאמצים גדולים כדי לפרוש מהרגלו, ואשר למעשה הוא צריך אעפ"כ לפרוש בכל הדרכים והאמצעים."

לא תרוי ולא תחטי- מכירה?

וזה עוד יותר חמור לנשים... ומרוב חריפות העניין אי אפשר להביא הדברים...

עצוב...

זה אפשרי 

אבל פשוט זה רק וויכוח בלי תוצאות

וכשיש ויכוח בלי תוצאות זה לא שווה כלום

אבל מעשים? זה כבר.... 

זה ממש מפתיע ומצער לראות שיש כאלוש אצלם זה דבר טבעי והגיוני ואפילו עד כדי לעשות מזה קבוצה לחוויות.

ומניח שיש אנשים שיוכלו להבין את הבעייתיות כשזו תוסבר להם כראוי.

לא מאמין שיש כאן מישהו או מישהי שהיה רוצה שהבן או הבת שלו יהיו מעשנים או שתיינים סדרתיים, ויהיו חברים בקבוצה שמעודדת דבר כזה.

ואם הוד מעלתו חושב שהוא יודע הכול אולי מומלץ שירד לעם לראות האים הם אוהבים להיות איפה שהם

כול מי ששותה מת לעזוב את זה

גם אם הוא לא אומר את זה בפה

זה קשה לי שאני שותה אבל אני לא מסוגלת אחרת

פשוט אל תדון את חברך לפני שתגיע למקומו

תנסו להבין שהעולם שלהם שונה ממה שאתם רואים/ חושבים 

וזהו

אגב סורי אם התבאתתי בחירופות מידי

זה מענין, היום זה נקרא "שתיה חריפה", פעם זה היה "טיפה המרה"

ותכל'ס, כשחושבים על זה, ה"לעניין" בזה הוא יותר מרירות מאשר חריפות...

זה בדיוק מה שאמרתי, שאני לא מאמין שיש מישהו כאן שחושב שזה טוב.

ולכן, דיון על זה, יכול רק להועיל ולעודד לצאת מזה, בדיוק ההיפך מהרעיון של לעשות קבוצה שתעודד את זה.

אני יודע שזה קשה, אני יודע שזה התמודדות, ודווקא לכן אני אומר שלא חכם לפתוח קבוצה שתגרום להתבוסס בתוך זה, ודווקא עידוד לצאת מזה הוא הצעד החכם, כי הרי ממילא זה מה שכולם רוצים, אלא שיש את הקושי.

ובשונה ממה שהיה משמע מדברייך לעיל - שאין טעם בדיון אם זה טוב או רע, כי כביכול מי שבתוך זה תמיד יתעקש שזה טוב וזהו. ולכן זה דיון ללא תוצאות.

איפה את רואה בדברי שדנתי מישהו לפני שהגעתי למקומו? איפה דנתי? זה כל כך הפוך על הפוך!

את סתם מבזבזת תחמושת ועצבים, באמת, חבל.

עריכה: (אם התכוונת לשורה הראשונה שלי - זו לא ביקורת על עצם השתיה, אלא על הרעיון של ליצור קבוצה, שזה כ"כ הפוך מהתפיסה שאת בעצמך הסברת כ"כ טוב -ש גם מיש בפנים - לא מחפש את זה ולא רוצה להתעודד להמשיך אלא הפוך!

אבל אולי באמת כתבתי לא מספיק ברור, וזה גרם לך להבין אותי שונה ממהש כתבתי ולהיפגע. מתנצל.

בבקשה תתבונני שוב בדברים, על פי איך שהבהרתי כעת.)

לא על בנות צדיקות כמוך

הלוואי אני הייתי שותה רק אם היה קר

אבל לפעמים זה לא בשביל הכייף....

כדי להשתכר? לברוח מהעולם?  אם ככה אז אני ממש נגד...

וזה לא עוזר לי שאתה כותב שאתה סולד מזה ממש

אני יבין שזו דעתך וימשיך להעלם מהכאב שלי

לא מזיז לי

ואם זה המצב, צריך ללכת לטיפול להיגמל כמה שיותר מהר.

התמכרות לא מצדיקה את המעשה, או הופכת אותו ליותר בסדר...

ח"ו אין לי שום דבר נגדך או נגד מי ששותה באופן אישי. אני כותב דווקא מכאב, לא מסלידה, ומתוך אמונה שכל אחד יכול להיגמל, לא כדי לתקוף...

נכון, אתה צןדק

אבל הדם שלי לוהט

אני צריכה טיפול

אבל לא באלי

מפחיד אותי

מה לעשות

מה מפחיד בעצם בטיפול?

אבל יש לי סוג של תגובה לזה

של לחץ מטורף

ולא באלי

ואני ממשיכה עם הבקבוק בירה (רק 20%)

תשבי עם עצמך רגע, את בטוח תוכלי לשים את האצבע על איפה "כואב" לך. כלומר ממה את מפחדת...

תתחילי בשאלות כלליות: מאיזה שלב את פוחדת? מהטיפול עצמו? מהגמילה? אולי עוד לפני, מעצם הפניה לטיפול?

לא יעזרו לך נזיפות, תצטרכי להפנים.
ברגע שתגיעי להחלטה בשכל ובלב- שאת עם ההתמכרות סיימת, 
תקדישי ללב הפצוע שלך מקום בלב, ותטפלי בו ובעצמך.

תביני שאין יותר מידי דרכים לטיפול בהתמכרות- ורוברובן כוללות מטפלת.
תביני שאת ההתמכרות לא פותרים ביום שמפסקים לשתות, פותרים אותה ביום שהעבר כבר לא כואב,
כשנעים וטוב בהווה, ושההרגשה הכללית נינוחה.

אני פשוט הדפוקה פה

סתם, סתם, סתם, סתם,

יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום

אחרי שבועות אחרי חודשים אחרי שנתיים של סבל

זה שרע לך, אומר שאת יצרת את הרוע, שאת בחרת בו, שאת אוהבת אותו ורוצה בקרבתו?

אולי לא באמת (אל תקפצו לי פה) טוב

אבל פשוט לכמה שעות טוב

זה הרבה

אני יצור שלא מוכן להחליט שום דבר

שבוי בכבלים בלתי ניראים

של עצמו

את לא חושבת שזה סתם מסתבך?

|העיניים שלי מזדגזגות|

אני מתהההההההההההההההההה מעצמי

הבילבוןל שלי עמוק יותר ממה שחשבתי

תדאגי לעצמך!
 

את נשמעת מישהי פשוט מיוחדת!!!

וקחי בחשבון שרובנו (אני לפחות) לא עברנו אף פעם לא עברנו את מה שאת עברת ככה שזה קל לנו לדבר...

אוףףףףף

רע לי!

את לא דפוקה

מסיבה מאוד פשוטה - שכולנו כאלו.

כולנו יכולים להתמכר, לדברים מסוגים שונים.

התמכרות היא תופעה טבעית.

שקורה למי שמתחיל דברים מסויימים.

בד"כ מונעים את זה מראש, נזהרים לא להכנס

אבל מי שנכס, בטעות ותום לב,

הוא בפנים, ולא כי הוא דפוק, אלא כי זו התגובה הטבעית.

זה שאת ככה יום אחרי יום

ושבוע אחרי שבוע

במשך שנתיים..

זה לא כי את דפוקה.

אלא כי את נורמלית

כי זה הגיוני, כי זו תגובה טבעית של הגוף.

ודווקא מתוך ההבנה הזו.

שאין כאן שום דבר דפוק בך

ושככה הטבע, אם לא מטפלים בו.

דווקא מתוך כך,

את מבינה את החשיבות של *כן* לטפל בו.

ואז-

לצאת לחופשי!

כמה טוב!

"עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה, בשנה - בשנה הבאה"

השיר הזה קפץ לי לראש פתאום... עוד מכירים אותו בדור הזה בכלל?

אבל מעריצים אותי

למה אנשים אוהבים אותי ואני מגעילה את עצמי

למה אני ולמה הם

אני הם

אני

אני מנסה להבין....

ואולי אני לא סתומה... מי יודע...

לפעמים אנשים כתבים דברים סתם

אני מאריצה אותך וכולי

אני לא יודעת כמה פעמים כתבו לי את זה

אבל הרבה פעמים הרגשתי שזה צבוע או שזה בכלל לא מגיע לי

וזה גם מתאיןם ל@שפרינצא בוזגלו

זהו הקאתי, עכשיו באמת אין סיבה להחזיק אותו.

יש לך הרבה יכולות, למה את מבזבזת אותם- ואני כזה: למה באמת?
אני אומרת לה: באלי לישון ולישון ולישון, אז היא אומרת: חבל לך להפסיד בזמן שאת ישנה.
ואני: להפסיד מה?

תאמיני. וגם אם לא בכנות שלך האחרים, לפחות בזה שיש בך משהו מיוחד שאין באף אחד אחר.

ואם את לא מוצאת שום מעלה שמייחדת אותך, תדעי שעצם זה שאת עדיין שורדת למרות כל מה שאת חושבת על עצמך, מראה על הכוח שיש בך.

|מסמיקה|

כעעעע מזה...

מישהי פה חושבת שאני קולית?

התמכרות זה באמת דבר כובל. תחשבי על כמה מעצבן זה להיות תלותית בכאלה דברים ואולי זה ישכנע אותך.

אני שותה רק כשקשה או ש.....

זה כמו (להבדיל) שמישהו יגיד "אני לא רק נוסע במהירות לא מותרת, אני גם עוקף במקומות שאסור לעקוף!"

אני מתנצל אם לא הבנתי נכון את התגובה שלך...

אנשים ששותים ומעשנים, נקראים מכורים, מעשנים ואלכוהוליסטים כפיתיים.

זה לא דבר כיף!
זה ברירת מחדל! זה פשוט מאד- לחלק מהאנשים המציאות לא טובה מספיק בשביל שירצו לחיות בה.
אז הם בורחים, זה לא כי זה מהנה, זה לא כי זה מאגניב (אולי קצת...), זה כי רע בתוך הנשמה!
אולי אתם חושבים שאם תגידו את דעתכם הנגדית זה יעזור, אבל מה שאתם לא מבינים- זה שהם חיים בתוך
ההתמכרות, הם יודעים יותר טוב ממכם כמה זה נורא! הם לא רוצים להיות מכורים, הם בסך הכל רוצים טוב,
רוצים שלווה סיפוק ואהבה- זה לגיטימי בעיינכם? בעייני כן! (לא ההתמכרות, אלא הרצון שעומד מאחוריה.)
תפנימו, מי שמכור ומשחק אותו מאגניב שנהנה מהחיים- באמת סובל, זה חיבוטי נפש נוראיים, לפני כל סיגריה, לפני כל כוס, כן או לא, זה יעשה לי טוב- אז למה לא? אבל זה יהרוס לי את החיים, אבל אני חייב להירגע...
ובסוף, לפעמים הרצון לקנות שקט רגעי גובר, ואז זה כואב, וזה ממלא, ומתרוקן מהר מידי...

 

אני עסוקה בניסיון אבוד לטפל בעצמי

גם אני, גם מגיב אחר כאן (שבמקרים מסויימים היינו חלוקים עד כדי קטטות), במקרה זה כולנו מאוחדים.
אנשים כאן הם נשמות צעירות שלא תופסות כמה הם על חוט השערה לפני (שלא לומר במהלך) נפילה נוראית שאין תקומה ממנה.
אנחנו כואבים את הכאב הזה בדיוק כמו מי שכל כך מגוננים עליהם כאן.
התמכרות היא קריאה לעזרה. אנחנו משוכנעים שאדם שקורא לעזרה מחייב לעזור לו, והעזרה לא תהיה בטפיחה על השכם ועידודו להישאר באותו מקום רע וכואב, אלא בניסיון חילוץ, אפילו בכוחות דלים ומתוך קושי וצער, אבל לא להרפות ולא לתת לאדם להיסחף אל הנהר הגועש ולהיעלם תחת מימיו.

אבל אם תצעק בחריפות שיכולה להשתמע כחוסר אמפתיה על כך שזה נורא ואסור, זה נראלך יעזור?
אני מתה שכל המכורים יטפלו בעצמם, אבל אני גם מבינה מאיפה זה נובע, ומוכנה להכיל את הכאב שעומד מאחורי זה.
כשלא יהיה כאב, לא תישאר סיבה להתנהג באובססיביות.

בכלל לא אכפת לו מה אתם חושב עליו

כי כולם חושבים את אותו דבר בערך....

לרוב אין הרבה ייחודיים

למה שילדה בכיתה ח' תשתה או תעשן {מדברת על עצמי...........}

אלכוהול ניקוטין ושאר הסמים, מעודדים ייצור מואץ של ההורמון דופמין באזורי המוח האחראיים למסלול הגמול וההנאה.
הוי אומר, שבגלל ההפעלה של המנגנון הזה במוח- הוא חושב שאנחנו נהנים מהפעולה, וגורם לנו לחזור עליה שובושוב.
זו ההתמכרות- עצם הכפייתיות בעשיית דבר למרות שחוץ מהנאה בלתי מובנת הוא לא מספק כלום.
שינויים במבנה המוח עקב צריכת המקדם יוצרת סבילות- מה שאומר, שנצטרך להגביר מינון כל פעם בכדי להשיג את ההשפעה.
התלות בגורם ההתמכרות יכולה לגרום לתסמינים קשים כשמנסים להפסיק להשתמש בהם.
גורמים סביבתיים כגון אלימות והשפעה חברתית- מגדילים את הסיכוי להתמכרות.
ייתכן שהנטיה להתמכרות נובעת אף ממקורות גנטיים, ומוטציות מצטברות בכמה גנים עלולות להגביר נטיה להתמכרות.

בקיצור- אלו כל הסיבות שיכולות לגרום לך להתמכר.
הדרך היעילה בכדי שלא תצטרכי להיגמל, היא פשוט לא להתמכר מלכתחילה.
 

ישנה התמכרות לחומרי הרחה, את זה ידעתי.
אבל לא ידעתי שאנשים מתמכרים לטיפקס!

זה הזויייי!

באמת הזויייייייייייייייייייי זה ריח דוחההההההההההההההההההההההה

זה כמו שאני יתמכר לריח של לק- ריח מגעיללללללללל

כמו טיפקס ודלק אבל לא חושבת שהיא מכורה...

נכון קרובי?

ואני שמה עשר אגורות על זה שאת מתה על קרוקסים...

לא אוחזת ראש יותר.
מחר מבחן.
ומחרתים מבחן, ומחרתי מחרתיים מבחן.
ואלוקים יגאליני.

טיניניייטניייננניי (דמייני את עומר אדם והאף הסתום [אם את מכירה אותו בכלל ])

סיימתי את התרגלי, משמע הצלחתי.

נכון?!,
את אומרת לפקפק?
אה, טוב...

או מי גאד!!

הכי טוב, דחית סיפוקים מפתחת חלקים במוח.

אבל צריך מנגנון של העתק הדבק כמו שיש לתוכי.

כמובן שגם, אבל נראלי שזה משהו אחר.
היכולת של לשמוע ולפלוט- ללא כל תבונה.

זה לא מנע ממני לקבל 97, ו95 במסכמים- ולהיות מצטיינת ההקבצה.
אבל עקב הקורונה פתחתי פער ענק... בלעעעעעעעעעעכס.

אין לי שמצים- ובחמישי מבחן.

צריכה עזרה בכולופן.

ב"ה לא יצא

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...