אנשים זה עולם. עולם של טוב ורגישות וחום.
חום וירוק וצהוב ופלטה של צבעים בוהקים שמדגישים את החיצוניות ולפעמים גם קצת מהבפנים. הבפנים השקוף והריק שלפעמים נראה אפור לא ברור.
השקוף הוא ריק עצוב ורע אבל גם ריק טוב. ריק של דף חלק ולבן שהעט פיילוט הסגול כותב עליו את המילה הראשונה. ריק של קנבס שהמכחול מתחיל בו את המשיכה הראשונה. ריק של תינוק שנולד שעכשיו מתחיל להתמלא. ריק טהור וטוב.

אנשים זה לימוד אהבה. לימוד איך אוהבים וכמה אוהבים ומה זה לעזעזל לאהוב. אנשים טועים באהבה ומתבלבלים באהבה ומצהירים בשם האהבה.
אהבה שקרית היא שלט של תירוצים למי וכמה ואיך ולמה. אהבה שיקרית היא אהבה רגעית בשביל למלא את החוסר. את השקוף שהתגלה כי נמחק האפור.
אז כדי לדעת מה זאת אהבה אמיתית צריך ללמוד איכשהו. לימוד מטעויות. אהבה שווה את הטעויות? אהבה יודעת כמה מאמץ אנחנו עושים כדי להגיע אליה? אהבה זה פלא. זה בטוח. ואני אוהבת פלאים.